"מתן הלוואות ישירות מהגופים המוסדיים (קרנות הפנסיה וחברות הביטוח, י.ק) למגזר העסקי ולמשקי הבית כאחוז מהתוצר בישראל גבוה בהשוואה בין-לאומית, ובשנים האחרונות הוא עלה עלייה חדה", כך על פי דו"ח חדש שפרסם אתמול (שלישי) בנק ישראל. למעשה, על אף העובדה שמרבית הישראלים לא מכירים אותם, מנתוני הדוח עולה כי המוסדיים הולכים והופכים למממנים משמעותיים ביותר של הפעילות במשק הישראלי.

בשנים האחרונות הולך וגדל שיעור ההלוואות שהגופים המוסדיים נותנים למגזר העסקי בישראל, דבר שעד לפני חמש עשרה שנים היה תפקידם הכמעט בלעדי של הבנקים. לעמות מימון של 5% בלבד מהפעילות העסקית בישראל בתחילת שנות האלפיים, מממנים הגופים המוסדיים היום כ-35% מכלל ההלוואות העסקיות בישראל. למעשה, דוחקים המוסדיים את הבנקים משוק ההון, ועל אף העובדה שהבנקים מהווים עדיין את מקור המימון הגדול ביותר, שיעור האשראי החוץ בנקאי ממשיך לצמוח.

על פי הנתונים, חלקם של המוסדיים הולך וגדל גם בשוק ההלוואות הישירות, וגם בשוק המימון על ידי רכישת אג"ח, ומגמה זו צפויה להמשיך גם בשנים הקרובות. "הסטת המימון של המגזר העסקי אל מקורות חוץ בנקאיים טרם הגיע למיצוי והן צפויות להתגבר בשנים הקרובות, עם המשך הגידול של היצע הכספים מהגופים המוסדיים", נכתב בדו"ח.

על פי הדו"ח, כ-73% מהמימון של המוסדיים מתרחש דרך קניית אג"ח של החברות הגדולות במשק. במקביל, החל מ-2010 הגופים המוסדיים גם מגדילים את היקף ההלוואות הישירות שניתנות לעסקים, ובעיקר לעסקים בינוניים וקטנים, ובכך למעשה מתחרים בבנקים. בתחילת שנת 2010 המוסדיים היו מקורם של 2% מהחובות הישירים של עסקים בישראל, ונתון זה עלה ל-9% בשנת 2018.

הגידול במימון של המוסדיים את המגזר העסקי הוא תוצאה של שורה ארוכה של רפורמות בשוק ההון הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים. בעבר, היו קרנות הפנסיה מחויבות להשקיע את מרבית ההון שברשותם ב"אג"ח מיועדות" שהנפיקה המדינה, והון זה סיפק מימון קבוע ויציב לתקציב המדינה. הסדר זה עם המדינה השתלם גם לקרנות הפנסיה – הם זכו להחזר קבוע ובטוח של 5% על מרבית ההון שברשותם, בלי צורך להסתכן בהשקעות בשוק.

אלא שבסדרת רפורמות שהחלה בשנות האלפיים מצב זה השתנה. החל משנת 1995 החלה המדינה להוריד בהדרגה את היקף האג"ח המיועדות מ-93% מתיק הנכסים של קרנות הפנסיה ל-30% היום, כחלק מצמצום מקורות המימון של המדינה וקיצוץ בתקציבה. צעדים אלו אילצו את קרנות הפנסיה למצוא אפיקי השקעה חדשים בשוק, על אף הסיכון הגבוה יותר. רפורמת בכר משנת 2005, שבמסגרתה נמכרו קופות הגמל מהבנקים לחברות הביטוח, הפכה אותן לשחקנים משמעותיים נוספים בשוק ההון. למעשה, רפורמות אלו הביאו לזריקה של כמויות עצומות של כספים שהושקעו עד אז במימון תקציב המדינה לשוק.

בניסיון למצוא אפיקי השקעה מניבה בשוק ההון, הלכו והגדילו המוסדיים את היקף ההלוואות ניתנות לעסקים ישראלים, והפכו למממנים משמעותיים של הפעילות במשק. על פי הדו"ח המוסדיים מהווים המלווים העיקריים בפרויקטים של הרחבת תשתיות של עסקים ישראליים. לעומת 12% מהאשראי הבנקאי שמכוון למימון פעולות בחשמל, מים תחבורה אחסנה ותקשורת, 44% מהאשראי שניתן על ידי המוסדיים מכוון למימון פרויקטים מסוג זה.

אמנם הסטת ההשקעות מאג"ח מיועדות להלוואות ישירות מגביר את הסיכון למוסדיים, אבל כותבי הדו"ח טוענים שלא מדובר בסכנה ממשית. על פי בנק ישראל, "ההלוואות הישירות של הגופים המוסדיים בישראל ניתנות בדירוג אשראי גבוה ובעיקר לחברות פרטיות הקשורות לחברות הגדולות במשק". על פי כותבי הדו"ח, "בניתוח תיק ההלוואות של הגופים המוסדיים נמצא כי מתוך 62 מיליארד שקל של ההלוואות מגופים אלה, 87%, ניתנו בדירוג השקעה ומעלה".

בבנק ישראל טוענים כי "בשונה ממה שנמצא בעבר בארה"ב, ההלוואות הישירות של הגופים המוסדיים בישראל הן בדירוג גבוה, וניתנות בעיקר לחברות פרטיות. עם זאת נראה שחלק גדול מהחברות המקבלות מימון מהגופים המוסדיים קשורות לחברות הגדולות במשק ולחברות ציבוריות, שיעור גבוה מהן לשם מימון פרויקטים של תשתיות".