דו”ח הלמ"ס בנושא עובדי הוראה במערכת החינוך שהתפרסם אתמול (שלישי) מציג תמונת מצב ראשונית על היקף ההוראה בשנת הלימודים הנוכחית כמו גם נתונים לאורך העשור האחרון. על-פי הדו"ח, בשנת הלימודים הנוכחית עבדו במערכת החינוך כ-179 אלף עובדות ועובדי הוראה, גידול של 2.3% מהשנה הקודמת בה עבדו כ-175 אלף עובדים.

בחינוך העברי נרשם גידול משמעותי יותר במספר עובדי ההוראה שעלה ב-2.6% לעומת הגידול בחינוך הערבי שעמד על 1.1%. בעשור האחרון, קצב השינוי השנתי הממוצע עמד על 3.2% בממוצע בכלל המערכת שגדלה בכ-40 אלף עובדי הוראה, זאת על אף שעל-פי הנתונים שיש ללמ"ס, מעל 45 אלף עובדי הוראה עזבו את המערכת בתקופה המקבילה, רובם לגמלאות. בשנת הלימודים האחרונה שיש לגביה נתונים, תשע"ו (2015/16) – עזבו את מערכת החינוך 7,050 עובדי הוראה לעומת 6,064 עובדי הוראה שעזבו בשנת הלימודים תשע"ה (גידול של 16.3%).

מורה ותלמידה בבית ספר בירושלים. צילום ארכיון (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90)

ממשיכים להצטרף למערכת

הדו”ח מציין ששיעורי העזיבה לאורך העשור היו יציבים ועמדו על כ-4% בממוצע לשנה כשאחוז המורים שעוזבים בחינוך העברי (4.4% בממוצע) גדול משמעותית מזה שבערבי (2.6%). נתון מעניין נוסף אותו מציג הדו”ח הוא שלאורך השנים, שיעורי העזיבה גבוהים במיוחד נרשמים בחטיבות העליונות בחינוך העברי (5.2% בממוצע) ובחינוך הערבי (3.7% בממוצע). נתון שמצטרף לנתונים ולביקורת הכלליים המצביעים על תנאי עבודה קשים יותר, שעות עבודה מרובות יותר ושכר לא מתגמל מספיק בקרב המורים בחטיבות העליונות.

לאורך העשור חלה עלייה הדרגתית במספר המורים החדשים המצטרפים למערכת כל שנה. כשמשנת תשע"א עד תשע"ח גדל מספר המורים החדשים המצטרפים למערכת מפחות מ-10 אלף לכמעט 12 אלף בכל שנה. עם זאת בשנת הלימודים האחרונה פחת מספר המורים החדשים שמצטרפים ל-11 אלף (ירידה של 6.6%). בחינוך העברי נרשמה מגמה משמעותית מאוד בגיוס מורים חדשים בעשור האחרון, מכ-7,900 בממוצע בשנים תשע"א-תשע"ב לכ-9,300 בממוצע בשנים תשע"ח-תשע"ט וזאת לעומת ירידה בחינוך הערבי מכ-2,400 לכ-2,000, בהתאמה. בממוצע הכללי, בחינוך הערבי היקף הגיוס של עובדי הוראה חדשים ירד משמעותית מ-7.7% בשנת תשע"א (2010/11) ל-4.7% בשנת תשע"ט (2018/19).

מורה ותלמידים. תמונת ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: יוסי זמיר פלאש 90)

הפיחות המשמעותי בגיוס מורים חדשים במגזר הערבי גרם בתורו לפיחות משמעותי בשיעור עובדי הוראה הצעירים (עד גיל 29), מ-21.0% ל-13.2% ובמקביל לעלייה בשיעור ה"וותיקים" (מעל גיל 50) מ-15.0% ל-18.2. במקביל במערכת החינוך העברית נרשם פיחות בשיעור המורים הותיקים (מעל גיל 50) מ-32.3% ל-29.9% ועלייה ניכרת בשיעורם של עובדי הוראה צעירים, שלהם עד 10 שנות ותק מ-29.0% לכ-39.7%.

יותר תלמידים למורה, יותר שעות עבודה

הלמ"ס בחן את ממוצע שעות העבודה השבועיות לכיתה למורה ומראה על גדילה מתמדת במספר שעות העבודה במשך השנים ברוב בתי הספר ע"פ מגזרים וחטיבות לימוד. בשנת הלימודים האחרונה, למורים בחינוך היסודי היו 56.6 שעות כיתה, בחטיבות הביניים – 84.9 ובחטיבות העליונות – 78.2 שעות כיתה. ממוצע היקף שעות העבודה של מורה לכיתה עלה בשני העשורים האחרונים כמעט ב 20 שעות (מ-50.9 ל-69.6 שעות). בממלכת החינוך הדתית לאומית היקף השעות עלה ב-41.1 שעות ואילו בחינוך החרדי הייתה ירידה של 7.2 שעות, מ-45.3 ל-38.1 שעות. הנתון, לפי הלמ"ס מצביע על כך שהתווספו הרבה יותר שעות לימוד למערכת.

מורה בכיתתה החדשה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

בחינוך החרדי, שבשנת הלימודים הנוכחית נרשם בו מספר תלמידים פר מורה גבוהה במיוחד, כ-13 תלמידים למורה, מגמת מספר התלמידים למורה לאורך השנים נותרה יציבה ומצביעה על כך שלא נעשה שינוי מערכתי מספיק יעיל כדי לשפר את המצב. בחינוך הממלכתי-דתי לעומת זאת, נרשמה מספר התלמידים למורה הנמוכה ביותר (8.9 תלמידים למורה), נתון המצביע בעיקר על השקעה כספית נכבדת במגזר. בכללי, במגמה ארוכה לאורך השנים הצפיפות יורדת, מספר התלמידים למורה בחינוך היסודי בשנה האחרונה עמדה על 11.6 תלמידים למורה, בחטיבות הביניים – 7.6 ובחטיבות העליונות – 8.5 תלמידים למורה.

כשמביטים באחד המדדים הכי חשובים לבחינת עומס העבודה ותנאי העבודה של מורים; כמות שעות העבודה השבועיות של כל מורה בכיתה, אפשר לראות בקלות שתנאי העבודה של מורים בחטיבות העליונות תובעניים ועמוסים יותר, בדגש על חטיבות הביניים. בשנת הלימודים האחרונה, למורים בחינוך היסודי היו 56.6 שעות כיתה, בחטיבות הביניים – 84.9 ובחטיבות העליונות – 78.2 שעות כיתה. ההתפתחות במגמות שונה בין מגזרי החינוך השונים. כאשר בממוצע היקף שעות העבודה של מורה לכיתה עלה בשני העשורים האחרונים כמעט ב 20 שעות (מ-50.9 ל-69.6 שעות). בממלכת החינוך הדתית לאומית היקף השעות עלה ב-41.1 שעות ואילו בחינוך החרדי הייתה ירידה של 7.2 שעות, מ-45.3 ל-38.1 שעות. נתון המצביע על כך שהתווספו הרבה יותר שעות לימוד למערכת, אשר לא גובו במספר מספק של מורים, מלבד הדוגמא של החינוך החרדי.

מורה. צילום ארכיון למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: יוסי זמיר/ פלאש90)

יותר אקדמאים. יותר שכר

כחלק מתהליכי ה'השבחה' האקדמאית שעוברים על מערכת הכשרים המורים בעשור האחרון נרשמה בשני המגזרים נרשמה ירידה ניכרת בשיעורם של עובדי הוראה בעלי דרגות שכר לא אקדמיות, מ-19.3% ל-7.2% בערבית ו מ-15.7% ל-3.3% בעברית. עלייה ניכרת בשיעורם של עובדי הוראה בעלי דרגת שכר תואר שני ומעלה מ-26.9% ל-36.0% בערבית ומ-13.7% ל-31.6% בעברית.

בעקבות ההסכמים הקיבוציים החדשים שנוצרו לפני עשור, בקרב עובדות ועובדי ההוראה ביסודי ובעל יסודי, נרשמה עלייה משמעותית בשכר. בהסכמי העבודה החדשים שנחתמו בשניים האחרונות בין הסתדרות המורים, ארגון המורים ומשרד החינוך והאוצר, נרשם דגש על העלאת שכר המורים המתחילים , שעלה לסביבות ה-8,000 שקלים ברוטו. על-פי הדו”ח, השכר החודשי הממוצע של עובדי הוראה בישראל עמד בשנת תשע"ו על 11,187 שקלים לעומת 6,859 שקלים בשנת תשס"ה. גידול של כ-63%.

מכיוון שהסכמי השכר החדשים נחתמו בשנתיים האחרונות סביר להניח שממוצע המשכורות גדל עוד יותר. השכר השנתי לשעת עבודה עמד בשנת תשע"ו על 4,826 שקלים לעומת 3,591 שקלים בשנת תשס"ה, גידול של כ-34%. בין תשס"ה לתשע"ו השכר השנתי לשעת עבודה בחינוך החרדי גדל ב-59% והשכר החודשי הממוצע בחינוך הערבי גדל ב-75%.

מורה בכיתה (צילום ארכיון: קובי גדעון / פלאש 90).

כפי שנרשם במספר התייחסויות בשנים האחרונות חלקן בביקורת, למשל על-ידי משרד האוצר, ישנו פער גדול בין שכר המורים הוותיקים לצעירים בישראל, 6,577 שקלים לעומת 3,105 שקלים (בהתאמה), פער של 112%.