אנה קיילבשינסקה הייתה בשיא הקריירה שלה, כאשר החלה לאבד את שיערה בעקבות מחלה נדירה. מונעת מהפחד מאיך שהתקשורת ואוהדי האתלטיקה יגיבו כשיראו אותה ללא שיער, החליטה לסיים את הקריירה שלה בגיל 25 בלבד. כדי לחזור למסלול הריצה, קיילבשינסקה בת ה-28 הייתה צריכה ללמוד לאהוב ולקבל את עצמה מחדש במטרה להפוך בחודש מרץ לאלופת אירופה במקצה 400×4 בפעם הראשונה בקריירה שלה.
#Lekkoatletka Anna Kiełbasińska w @DDTVN o swojej chorobie. @annna2606 #choroba https://t.co/kf6OQ11EAS pic.twitter.com/X2rGzWCSle
— Dzień Dobry TVN (@DDTVN) February 29, 2016
בשנת 2015 קיילבשינסקה הייתה בשיא הקריירה שלה. היא בדיוק סיימה אליפות עולם מוצלחת מבחינה אישית במקום 21 בעולם במקצה 200 מטר ובמקום 11 עם נבחרת פולין במקצה החדש יחסית עבורה – 100×4. לאור התוצאות הטובות, הבטיחה קיילבשינסקה את השתתפותה באולימפיאדת ריו 2016.
מספר ימים לאחר סיום אליפות העולם עולמה של קיילבשינסקה התהפך ב-180 מעלות. היא החלה לאבד במהירות את שערה וכל טיפול שניסתה לא צלח. במקום להתכונן להמשך התחרויות ולהיות מאושרת מהשגת הקריטריון האולימפי היא איבדה את הכוח והרצון להמשיך להתחרות, חזרה לביתה בוארשה והחליטה לפרוש.
Anna Kiełbasińska
Jest piękna i wydaje się sympatyczna. Przykro mi się zrobiło, jak się dowiedziałam, że poważnie choruje i trzymałam kciuki, żeby wyzdrowiała i chyba się udało (czy ktoś wie na 100%?) pic.twitter.com/KtQbrsrFIP— ♮karo ♡s jisu MOVED TO @cxlxrless (@immafreerider) August 15, 2018
קיילבשינסקה סיפרה למגזין 'ספייקס' על התקופה הקשה: "במשך זמן רב ניסיתי להסתיר את זה מכולם אבל זה הגיע לנקודה שבה לא יכולתי יותר. הייתי צריך לספר לאנשים מה קורה. אני זוכרת את המקום הנמוך ביותר אליו הגעתי: התכוננתי להתאמן יום אחד והיה כבר מאוד מאוחר, אבל לא יכולתי להפסיק לבכות. אמרתי לעצמי 'אני פשוט לא יכולה לעשות את זה יותר'."
בגיל 3 הוריה גילו שבתם הקטנה חולה במחלה בשם אלופציה אראטה. מחלה שגורמת באופן פתאומי לקרחות קטנות ברחבי הגוף. כנערה צעירה, עברה מספר טיפולים ובגיל 15 המחלה נעלמה. במקביל להתמודדות עם המחלה, באותה התקופה היא התגלתה כעילוי ספורטיבי וזכתה בצעירותה ב-4 מדליות באליפויות אירופה לנערות. השיא היה זכייתה במדליית הזהב ב-200 מטר באליפות אירופה עד גיל 23.
לאחר אליפות העולם ב-2015 התפרצה המחלה באופן מפתיע והטיפולים שעזרו לה בילדותה הפסיקו להשפיע. קיילבשינסקה, כאמור, שקעה בדיכאון, חזרה לביתה והחליטה לפרוש מהספורט האולימפי. כספורטאית בכירה בפולין היא נהנתה מחשיפה תקשורתית גבוהה. לאחר התחרויות היא הייתה צריכה להתייצב מול האוהדים, מצלמות הטלוויזיה והצלמים. הפחד מכך שידעו על מצבה הרפואי ויתעסקו בהתקרחות שלה שבר אותה מבפנים. "אחרי התחרויות הייתי רואה תמונות שלא הייתי מרוצה מהן ונהייתי מאוד עצובה. זאת הבעיה עם אלופציה אראטה, היא בעיקר פסיכולוגית. זה היה כל כך רע שהחלטתי שאני לא יכול להתמודד עם זה יותר."
Anna Kiełbasińska odpadła w półfinale ME: Mój błąd, ale widocznie tak miało być, żebym była świeższa na sztafetę. pic.twitter.com/Wb7bJoSWub
— x-news sport (@xnews_sport) July 7, 2016
למזלה, משפחתה האוהבת והתומכת הצליחה לשכנע אותה לא לעזוב את הספורט שהיא כל כך אוהבת גם במצבה הרפואי החדש. בעזרתם היא הצליחה לנסח פוסט בפייסבוק שהסביר את מצבה והבטיחה כי תחזור להתחרות בקרוב ולא תוותר על ייצוגה של פולין באולימפיידת ריו 2016.
קיילבשינסקה הופתעה מהתמיכה התקשורתית והציבורית הרחבה "קיבלתי הרבה הודעות תומכות מאנשים שאמרו לי שהם מבינים אותי ומציעים לי לא לדאוג. גם אז בכיתי, כי הייתי כל כך מופתעת מהתגובות. לא האמנתי לפני זה באנשים, וחשבתי שהם יהיו לא סובלניים כלפי. רק אז, בפעם הראשונה,התחלתי להרגיש הקלה."
לאחר ההחלטה לחזור להתחרות, הגיעה קיילבשינסקה במראה חדש – כיסוי ראש שמסתיר את הקרחות שעל ראשה. עם הזמן החלה להרגיש טוב יותר עם עצמה ולקבל את המראה החדש. היא השלימה עם ההתקרחות שלה והפסיקה את הטיפול שקיבלה מספר שבועות לפני האולימפיאדה, כדי להגיע במצב הרפואי והנפשי הטוב ביותר לתחרויות. בתקופה האחרונה מצבה הבריאותי החל להשתפר בעקבות אחד הטיפולים.
השנה החליטה לשנות את מקצה הריצה שלה ולהתחיל להתחרות עם נבחרת פולין במקצה ה-400×4. ההצלחה הייתה מיידית ובתחילת חודש מרץ זכתה נבחרת פולין באליפות אירופה באולמות שנערכה בגלאזגו.
כעת היא מספרת בגאווה את סיפורה, כדי לתת תקווה לנערות צעירות נוספות לא להיכנע לדימויים הכוזבים של אידיאל היופי המערבי ולעולם לא לוותר על הגשמת החלומות שלהן. "השינוי הגדול ביותר שעברתי היה האופן בו התחלתי לראות את עצמי. אני באמת אוהבת את האישיות שלי ואני אוהב את מה שאני כבן אדם ואת הערכים שאני מייצגת. זה הכי חשוב בעיני, וזה עוזר לי להתמודד עם המחלה. אין לי שיער ואני עדיין יכולה להיות מאושרת בחיים."
