אין להתפלא על הבעיות הכלכליות הקשות בפירמידת החברות דרכן שלט שאול אלוביץ' בבזק. תקופת שליטתו הותירה בעיות רבות שימשיכו להעיק על חברות אלו, גם לאחר לקיחת השליטה מידיו. אלוביץ' לא רק שלט בבזק במבנה שליטה בעייתי מראש, אלא גם השתמש בו לרעה – רוקן את בזק מכספים בהיקפים אדירים, וערך עשרות עסקאות בעלי עניין בתוך קבוצת החברות, תוך שסיבך את הצמרת הניהולית של בזק בחשדות חמורים לפלילים, בכדי לאשר עסקאות אלו, אשר רק שתיים מהן נחקרו – עסקת בזק-YES משנת 2015 ועסקת YES-חלל תקשורת משנת 2017.

שאול אלוביץ' (צילום: יח"צ)

הכשל העיקרי – מורשת אלוביץ'

בשנת 2010 קיבל שאול אלוביץ' את היתר השליטה בבזק, אותה רכש בעסקה ממונפת, שדרשה ממנו גיוס הון של כ-5 מיליארד שקלים בהלוואות. מתן ההיתר היווה את אות הפתיחה להדרדרות בהמשך. השליטה של אלוביץ' בדירקטוריון בזק גרמה לחלוקת כספים לבעלי המניות בהיקף של כ-20 מיליארד שקלים בעשור האחרון. כסף זה היה יכול לשמש להשקעות עתק בשוק התקשורת, או להורדת מחירים לצרכן, אך במשרד התקשורת לא הצליחו לבלום את שטף המזומנים האדיר. הקונספציה שהמשרד נכשל לקדם הייתה כזו: לשמור על מחירי בזק גבוהים, כדי לגרום לציבור לעבור ל-HOT, פרטנר וסלקום. הניסיון לא צלח. גם אלוביץ' כמעט לא ראה דבר מהכספים שבזק חילקה, בגלל מבנה השליטה המעביר את רובם המכריע לבעלי מניות מקרב הציבור הרחב. בחסות רגולציה מקלה ממשרד התקשורת, אלוביץ' הצליח להוציא כספים מבזק בדרכים אחרות – עסקאות בעלי עניין בהן חברת YES שרכשה מקטעי שידור לווייניים מ"חלל תקשורת" שבבעלותו וממירים מ"יורוקום" שגם בבעלותו. ההסתבכות הפלילית התרחשה דווקא בעסקת בזק-YES, בה מכר אלוביץ' את חלקו ב-YES בכמיליארד שקלים, כאשר כיום מודים בבזק ששוי המניות נושק לאפס, והערכות שווי שקדמו לעסקה נקבו במספר 300-200 מיליון שקלים לכל היותר.

האנליסט אורי טל טנא, הסביר זאת היום בפוסט ברשת פייסבוק בו כתב כיצד ההלוואות שהעניקו יורוקום ובזק ל-YES, יצרו "מפל ערך", וכיצד נולד המחיר המופרז: "הדירקטורים שאישרו את העסקה הם פשוט חבורה של אפסים", כתב.

המשקיעים והאינטרס הציבורי

התמוטטות הערך בחברות ששולטות בבזק בעבר היא רעה מאוד למשקיעים בהן, אך אינה נוגעת לציבור הרחב. משקיעים שהתבשמו מסכומי העתק שחילקה בזק בעבר, לא הכירו את הכשלים במשרד התקשורת הישראלי ואת הפכפכותו. הם בחרו לסכן את כספם, לאחר שהתרגלו להרוויח באופן עקבי בתקופת אלוביץ'. לכן, עצירת הדיבידנדים בבזק היא בעיה בשוק ההון בלבד. לאחר שאמרנו זאת, העובדה ששאר חברות התקשורת נמצאות בקשיים כלכליים חמורים בהרבה מאלו של בזק, פירושה שמשרד התקשורת עיצב רגולציה נטולת ודאות, שכבר גרמה לירידה חדה בהשקעות. מדיניות זו כן פוגעת בציבור בעקיפין: הציבור יוסיף לסבול מרמת שירות לקוחות מתדרדרת, מרשתות סלולר בעלות שרידות נמוכה ותקלות חוזרות מפיגור טכנולוגי בשוק הקווי, בייחוד בפריפריה וימשיך לשלם לבזק יותר ממה שהיא בעצמה היתה מסתפקת בו.

הכשל הנמשך – משרד התקשורת

המשקיעים בשוק ההון מייחסים למשרד התקשורת מניע של נקמה בבזק. לאחר שהמשרד הואשם ב"פרשת בזק" כרגולטור ששבוי בידי בזק, במשרד מתקשים לקבל החלטות שיש להן אפילו מראית עין של הקלה לבזק, גם אם יהיו הוגנות ומגובות במדיניות רשמית של המשרד. במציאות, יש החלטות של המשרד שמכוונות נגד בזק, אך פעלו לעתים לטובתה. כך למשל, השוק הסיטונאי בתשתית האינטרנט הגדיל את סך הלקוחות של בזק והעניק לה פיצוי על ירידת התמורה הממוצעת מלקוח באמצעות תשלומים גדלים מהמתחרות על היקף התעבורה ברשת בזק. הפיקוח על מחירי בזק ואיסור שיווק חבילות מוזלות שומר על המחירים גבוהים. נדמה כאילו המטרה של משרד התקשורת היא מטרה מעוותת – הקטנת חלקה של בזק בשוק, ולא מה שמעניין את הציבור הרחב – לקבל שירות הוגן, במחיר סביר, לשירותים מתקדמים המיישרים קו עם ההתפתחות הטכנולוגית בעולם.

בנוסף, המדיניות של משרד התקשורת סותרת את עצמה – מחד, ההתעקשות להפרדה מבנית ותמיכה בספקים קטנים שמספקים שירות צר מאוד, ויחסית מיותר – "ספק אינטרנט" (ISP) – מודל עסקי שבעולם כבר אינו קיים כמעט. מנגד, המשרד מקדם מדיניות הפוכה, של תמיכה בקבוצות תקשורת גדולות, שיכולות להציע כל אחת סל מלא של שירותי תקשורת לציבור, תוך ניצול הגודל להתייעלות פנימית. כך מצליח המשרד להגיע ל"הישג" הנכבד של להכעיס את כולם – המשקיעים, החברות, הלקוחות והעובדים.