דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ביקורת קולנוע

ביקורת קולנוע / "הבטחה עם שחר": עיבוד מאכזב לספרו האוטוביוגרפי של רומן גארי

הסרט מציג את חייו של הסופר הצרפתי הנודע, שלאורך חייו היה גם טייס מהולל, משפטן ושגריר, בעיקר דרך הזווית של יחסיו עם אמו הדומיננטית | הסרט מתקשה למרבה הצער בהעברת חייו המרתקים של גארי אל הצופה

הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)
הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

סיפורים על יחסי משפחה, אב ובנו, אם ובנה/ביתה, מרתקים את הסיפורת לדורותיה. מרבקה, אימם של יעקב ועשיו, אדיפוס, האחים קראמזוב של דוסטויבסקי, קפקא ב"מכתב אל האב" ואחרים. יחסים יצריים אלה, ריתקו את עולם הפסיכולוגיה, במיוחד את פרויד שניסה להעמיק למעמקי תת-ההכרה כדי לפצח את התלות בין הורה לבין צאצאיו. כל מי שישב על ספת הפסיכולוג יודע שבלתי נמנע שנושא טעון זה, יופיע בטיפול, כמעט בכל הגישות השונות של תיאוריות פסיכותרפיות.

בכל ביוגרפיה, יחפשו את העקבות של ההורה בקריירה של צאצאיו: אצל ביבי יראו את אביו כמשפיע על דרכו, בגין חיפש את אמו האבודה, טראמפ הוא במידה רבה תוצר של אבא מתנכר. בקולנוע הסרט המפורסם ביותר המבטא יחסי אם ובן הוא כמובן "האזרח קיין".

רבים הסופרים שפרסמו את האוטוביוגרפיה שלהם באופן ישיר מבלי להסתתר מאחורי דמות דמיונית: יצחק בשביס זינגר ב"ורשה ניו יורק", "סיפור אהבה וחושך" של עמוס עוז, פרימו לוי ב"הזהו אדם?". אבל לא כל אוטוביוגרפיה ראויה לסרט. וננמק בהמשך.

"הבטחה עם שחר" הוא ספרו האוטוביוגרפי של הסופר הדגול והרבגוני רומן גארי, הידוע גם בשם הפסבדוני אמיל אז'אר. רומן גארי היה מהדמויות המרכזיות בתרבות הצרפתית לאחר מלחמת העולם השנייה. יהודי, ילד לאם חד-הורית, יליד וילנה שהתחנך על היידיש והפולנית, היגר עם אמו השחקנית ואשת האופנה לצרפת, כטייס הפך במלחמת העולם לגיבור צבא דה גול, סופר צרפתי פופולארי, משפטן, שימש כשגריר ועוד.

הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)
הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)

הספר האוטוביוגרפי "הבטחה עם שחר" עובד לסרט קולנוע, המועלה בימים אלה בבתי הקולנוע, ומספר על יחסיו עם אמו, נכון יותר ההשפעה הגדולה שהייתה לאימו נינה קאצב על עצם העובדה שהוא הפך לסופר. בילדותו בוילנה, היא הייתה מכריזה בפני השכנים המלגלגים שבנה יהיה סופר, שגריר וגיבור צרפתי. נינה מרכז הסיפור היא פרוטוטיפ, הכלאה של "היידשע מאמע" הדואגת לבנה ל"אם הפולנייה" (פולניה ישראלית כמובן) שתספר לכל העולם כמה חכם ומוכשר בנה ותעבוד כל חייה כדי שהפנטזיה שלה על גורלו של בנה תתממש. למעשה, נינה השחקנית המתוסכלת, מנסה לבנות את הפנטזיות הלא ממומשות שלה – דרך עתידו של בנה.

אבל יש רגעים של דאגה ממשית לבנה (לדעתה המעוותת כמובן): כשרומן הקטן מממש את אהבתו לאומנות ומתחיל לצייר, זה לא מתאים לה, היא מאמינה שגורלם של הציירים הוא להיות אומללים. "באיזה גיל מת ואן גוך? בגיל שלושים וחמש! רומן", היא קורעת את הציור ומייעדת לו להיות טולסטוי שהאריך ימים ועושר ומתנהגת בכל הכוח כמו הורי הילדים שדוחפים את בנותיהן להיות כוכבות אינסטגרם. נינה מאמינה אדוקה המוקסמת מהתרבות הצרפתית, מהגרת לניס על חוף הים התיכון, ומעיר הריביירה היא משגיחה על קריירת בנה, העובר לפאריס, מנסה לכוון אותה בשלט רחוק. מסקנת הסרט, היא מסקנתו של הסופר עצמו: שלאם תפקיד פעיל-דרמטי בגורל וקריירת בנה, גם אחרי מותה. הייתכן שהייתה פעילה אחרי מותה באופן פעיל? טוב, לא נעשה ספוילר.

הסרט מסופר בשפה קולנועית פשוטה למדי, מנקודת מבט של גארי בשיא תהילתו, בשעה שכתב את ספרו, בנסיעה של חמש שעות עם בת זוגו במכונית לניו מקסיקו, ואז גארי קורא בפניה חלקים מהספר שמובא בסרט בצורה פלשבקים את חייו ויחסיו הסימביוטיים עם אמו.

הסרט מתחלק לשני חלקים השונים זה מזה באופן תהומי ברמתם הקולנועית. החלק הראשון מאכזב ומשעמם למדי. חלק זה, מספר את האירועים מילדותו של גארי בווילנה ועד ההגירה לצרפת, במשך שעה ארוכה, די משמימה ומייגעת, אם כי מרהיבה מבחינת הצילומים והשחזורים התקופתיים. עקב אכילס הגורם לשיממונו של חלק זה, נעוץ בעובדה שאין כמעט שום סצנה הבנויה באופן שמעמיק ומניע רגשית את הצופה בדרך של העלאת קונפליקטים הכרחיים בכל סצנה שיניעו את הדרמה ומכלול הסצנות יהפוך לשפת קולנוע יעילה ברמה הדרמטית. זהו הסוד של סצנות שמניעות עלילה. הבמאי לעומת זאת, בוחר ציטוטים של הספר של גארי ומלביש עליהם דימויים ויזואליים שמסבירים ומתארים את הציטוטים הטקסטואליים. זה מזכיר סגנון בימוי פשטני ולא יצירתי המתרחש בסרטי הסברה.

הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)
הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)

וראה איזה פלא, החלק השני של הסרט הוא מרתק, קולנוע במיטבו, סצנות מצוינות העומדות בפני עצמן. כך סצנה בנויה להפליא בה האם ממריצה את בנה לנסוע לברלין כדי להתנקש בחייו של היטלר ולצבור תהילה, מציידת אותו באקדח, והוא בן צייתן עולה על הרכבת לברלין אקדח במזוודתו! –כפי שאנחנו מבינים, הוא לא הצליח במשימה. או בשעה שרומן בקורס טייס היא מגיעה לבסיס הצבאי, עושה לבנה בושות כמו בשיר האגדי של רחל עטס המתגאה בבנה החייל "חיימקה שלי": "כל החיילים פנים לשמאל רק חיימקה שלי פונה לימין'"- מדריכה את הטייסים כיצד להילחם בנאצים, ואכן פרחי הטיס "עושים קטעים" על הצמד חמד הזה, בושות נוראיות לרומן.

בעצם המלחמה היא דורשת מבנה לכתוב ספר ורומן גארי נענה כמי שכפאו השד ואת כל השעות המיועדות לשינה בטרם יציאה לטיסות קרב הוא היה מבלה בכתיבה. אבל דווקא הניג'וסים של האימא, מצילים את חייו באחד המקרים. היחסים בין הבן והאם הם סימביוטיים לחלוטין, ורומן גארי מודה באופן מכמיר, שחלק מהדברים שעשה כתוצאה מציוויה ובעקבותיהם הפך למפורסם ומצליח, נעשו מתוך ניג'וסיה הכפייתיים.

שרלוט גינסבורג שזכתה בפרס הסזאר על פרס השחקנית הטובה של השנה, עושה עבודה טובה בתור האם, אם כי משחקה המוגזם כטרחנית גורם לעיתים להרגשת ריחוק מהצופה. פייר ניני, המגלם את רומן גארי, איננו מצליח לשכנע, כדמותו הכאריזמטית הממגנטת של רומן גארי בחייו.

הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)
הבטחה עם שחר (באדיבות עדן סינמה)

וזוהי בדיוק בעייתו ומוגבלויותיו של רומן אוטוביוגרפי בעיבודו לסרט קולנוע שזכיית התסריט בפרס סזאר (האוסקר הצרפתי) יכולה להעיד על דלותו בשנים האחרונות של הקולנוע שהיה נפלא בעבר. סרט מסוג זה אינו יכול לסטות מהכתוב בטקסט, מה גם היורשים של עזבון סופר עלולים לשבת על הראש בכתיבת התסריט. בעוד שמחוץ לגבולות הספר, היו פרקים מרתקים ביותר בחייו של רומן גארי, סיפור אהבתו המטורפת לאשתו, כוכבת הקולנוע הנפלאה והיפהפייה ג'יין סיברג, שפרצה לתודעה בסרט של ז'אן לוק גודאר "עד כלות הנשימה", הסרט המפורסם ביותר של ה"גל החדש", בו הפליאה לשחק כבת זוגו של ז'אן פול בלמונדו הבלתי נשכח.

ג'ין הייתה לוחמת נועזת שהקדישה את חייה לזכויות האדם והאזרח השחור בארה"ב, עמדה באומץ בלתי רגיל לצדם של "הפנתרים השחורים" במאבקיהם ושילמה על כך מחירים כבדים. בנוסף תרמה את מיטב כספה למאבקים לשוויון זכויות (לידיעת כוכבות תכניות הריאליטי המסתפקות בפוסט נדיר אד הוק והופכות לכוכבות זכויות אדם). למרות גירושיהם, הם חלקו את אותה דירה בפאריס, רומן סייע לה בתקופת נפילתה לסמים ולמעשה מעולם לא הפסיק לאהוב אותה. ב-1979 התאבדה ג'יין ורומן התאבד שנה אחריה כשהוא כותב במכתב ההתאבדות שג'יין אינה הסיבה, אלא הדיכאון שליווה אותו כל חייו.

פרק מאלף אחר, הנטייה של רומן גארי להשתמש בחלק מספריו, כבר בהיותו מפורסם מאוד, להשתמש בשמות פסבדונים כמו אמיל אז'אר ("חוכמתו של המלך סולומון" הנהדר), יש הסוברים שנהג כך כדי לבלבל את המבקרים, ללעוג להם, ולבחון מה היחס שלהם לסופר לא מפורסם בהשוואה לרומן גארי, יש הסוברים שזה נבע מרצונו לחמוק ממחויבויות הכרוכות בסלברטאיות המעיקה במאות מסיבותיה היחצניות עם כל הוצאת ספר חדש ולהתמסר לכתיבה המעמיקה. כך או כך, סיפורים מרתקים אלה יכלו למלא את חלל הריק הקולנועי שנוצר בחלק הראשון של הסרט שלנו. אבל אם צלחתם חלק זה שווה לצפות בסרט רק בשל חלקו השני המרתק.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!