בעיתונים, ברדיו, באינטרנט ובטלוויזיה, מעכשיו ועד הבחירות זה הדבר היחיד עליו כולם מדברים, וזו הזדמנות נפלאה לדבר עם הילדים על "מה זה בחירות", "דמוקרטיה", זכויות וכו'… כי "תרגול בחירות" אינו מתחיל בגיל 18. כבר מגיל צעיר מאוד ילדנו מביע דעה, בוחר בהתאם לרצונו ומפתח טעם ונטייה אישית.

ומה תפקידנו בלמידה זו?

בבית, קצת כמו בממשלה, יש למטבע הזה שני צדדים – מצד אחד אף אחד ממנהיגינו לא יוותר (לפחות לא בקול רם) על מדינה דמוקרטית, אך מצד שני כמה קלים יותר יכלו להיות חייהם אם השליט החזק היה פשוט מחליט בשביל כולם ו"סוגר עניינים"…

וכך, גם בבית הדרך הקלה והקצרה בדרך כלל לפתרון בעיות וקיצור עניינים היא פשוט להחליט, לקבוע, ולעשות עבור הילד שלי. הורים אומרים לי כל הזמן – "אין לי כוח שהיא תחליט מה היא רוצה ללבוש בבוקר", "הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה לאכול, אז אני מחליט וזהו"…

כשילדנו נולד אנחנו מרגישים שאנחנו מחליטים בשבילו הכל – בעצם זה לא נכון: תינוק בן יומו יאכל אם ירצה, ישן אם ירצה ויעשה את צרכיו כשיחליט… אבל הם בהחלט תלויים בנו ובטיפולנו לחלוטין. אחד הדברים הקשים להורים זה "לשחרר את החבל" ולאפשר לאט לאט בחירה ועצמאות לילדינו.

מצד אחד אנחנו רוצים ילדים עצמאיים, בטוחים בעצמם ובעלי דעה משלהם כדי שלא "יקפצו מהגג" כי יגידו להם או יעשו דברים כי "ככה עושים כולם", אך מצד שני אנחנו מתקשים מאוד "לשחרר" ולאפשר להם בחירה, החלטה עצמאית ונשיאה בתוצאות…

הסיבות לכך הן רבות:

–        אנחנו פוגשים את ילדינו בעיקר בבוקר ובערב, שעות בהן המטלות מרובות, יש לוח זמנים שצריך לעמוד בו ואין לנו סבלנות לאפשר להן יותר מידי בחירה. יש לנו "תחושת שליטה " טובה יותר כשאנחנו לוקחים פיקוד ו"מתקתקים עניינים".

–        רובנו מתייחסים אל ילדינו כ"כרטיס הביקור שלי" וככזה איננו מוכנים ש – יתלבש בצורה "שמביישת אותי", ייכשל בלימודים, וכו' ולכן איננו באמת מאפשרים להם בחירה חופשית בדברים מסוימים.

–        כדי לאפשר לילדנו בחירה אנחנו קודם כל צריכים לקבלו כשווה ערך (יש לנו תפקידים שונים אך ערכנו שווה) וכבעל דעה עצמאית – דבר שאיננו תמיד פשוט עבורנו.

–        קשה לנו לתת לילדינו ללמוד מטעויות – בעיקר כי איננו יכולים לשאת את התסכול שלו המתלווה לכך.

–        בהורות דמוקרטית אני מסביר, מנמק, מלמד… מה שלוקח ממני זמן ואנרגיות שאין לי אותם תמיד…

אז נכון, זה לא קל, ולפעמים באמת קל יותר להכניס ילד סרבן למקלחת בכוח ו"לסגור את הערב הזה לפני שאני מתפוצצת"… אבל מה שהילד שלי לומד מזה זה ש"כוח מנצח", ושדעתו אינה נשמעת.   . לעומת זאת אני יכולה לאפשר לילד לבחור – מקלחת או אמבטיה, בלי לחפוף או עם לחפוף, עם המגבת של ספיידרמן או סופרמן?…. ולדבר על החשיבות בהיגיינה אישית.

כשילד בוחר הוא מתחבר אל גופו, אל רצונותיו, יכולותיו, אהבותיו, כוחותיו… הוא לומד להקשיב לצרכיו ולראות מה נכון עבורו…והוא גם מבין שיש רגעים בחיים בהם אתה יכול לבחור ואילו רגעים אחרים בהם אין ברירה – הוא לומד להבדיל ביניהם, ואז קל לו יותר לשתף פעולה.

ואז, אולי, כשיצטרך לבחור ולהחליט, הוא יוכל לעשות זאת בעזרת מחשבה עצמאית ומתוך מוטיבציה פנימית שלו. ה"קול" שלנו, המידע, המודלינג שעשינו, יהיו שם – בתוך ראשו, ומיומנות הבחירה ובטחונו העצמי יעזרו לו בבחירות נכונות עבורו.