יממת הלחימה בעקבות הפגיעה הישירה בבית במושב בשרון תפסה רבים מהמתמודדים לא מוכנים. החל מראש הממשלה בנימין נתניהו שתכנן סיבוב דאווין מתוקשר בוושינגטון רק כדי להודיע על חזרה מהירה לארץ, ועד לבני גנץ שאמנם הספיק לנאום בפני ועידת איפא"ק – אבל ייזכר בעיקר בשל הריאיון המגומגם בערוצי הטלוויזיה אמש.

בין לבין נרשם מצעד של מתמודדים שנהרו לבית משפחת וולף ההרוס במושב משמרת, רק כדי להבהיר שזה בכלל לא חלק מהקמפיין, שבסך הכול באו לחזק ולתמוך. אה, ושחלקם, למשל נפתלי בנט, הם אלה שיודעים מהו הפתרון לדרום הבוער. כאילו שלא מדובר בשר בממשלה, בחבר קבינט, שהיה שם במוקד קבלת ההחלטות. אורח לרגע, אבל רק כשנוח לו.

נתניהו וטראמפ בבית הלבן, 25 במרץ 2019 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

כך או אחרת היממה הזו הדגישה יותר מתמיד שאין שפל נמוך מדי במערכת הבחירות הנוכחית. גם כשחשבת שהגענו למקום הנמוך ביותר, עיינו ערך ה"מערכון" בליכוד טי-וי על אמנון אברמוביץ', ניתן וצפוי שנגיע למקום נמוך מזה.

הלהיט האחרון מבית הליכוד הוא רכיבה על אותו ראיון של גנץ אצל יונית לוי שסנטה בו בחוסר סבלנות. מועמד כחול לבן לראשות הממשלה אכן נראה בו מהוסס, מגמגם, לא מרוכז ולא חד – בשונה מהופעותיו הקודמות. כנראה בשל תנאי השטח הבעייתיים (גנץ התראיין דרך אזניה מארה"ב), אך אי אפשר לנקות אותו ואת יועציו מהכישלון.

ועדיין, גם ראיון מהוסס וגרוע או פרסום ההקלטות שלו בחדשות 13 ("ביבי רוצה להרוג אותי") אינן יכולות להוות סיבה לקמפיין המכוער המתנהל מולו מאז השידור. "גנץ נראה לא שפוי", טען יונתן אוריך, ממנהלי הקמפיין בליכוד, בעוד התנועה עצמה צייצה תמונה של הרמטכ"ל לשעבר ומתחתיה הכיתוב: "יציב לחלוטין".

גנץ נואם בוועידת אייפאק (צילום: AIPAC)

אמנם כבר הורגלנו לכך שהליכוד נוטה לרדת מתחת לכל סטנדרט אפשרי בקמפיין הזה, אבל דיאגנוזה מתחום בריאות הנפש, ובכן, כזה עדיין לא היה לנו. הליכוד ביצע למעשה חטא כפול – גם בכך ששם עצמו בפוזיציית אבחון מקצועי שלא לו, ויותר מכך – שהפגין שוב חוסר רגישות ושמרנות בנוגע לתחום בריאות שלם שרבים נדרשים לו, בעידן הנוכחי יותר מתמיד.

תסתכלו מימינכם ומשמאלכם ותראו אדם שנדרש לטיפול כזה או אחר בתחום בריאות הנפש. כבר מזמן לא מדובר בטאבו או בנושא שהשתיקה יפה לו. להיפך, שתיקה משמעה היעדר טיפול ו/או אי הבנה ו/או במלים אחרות, פשוטות יותר – בורות. האנשים האלה נמצאים בכל מקום – בכירים במגזרים הציבורי והעסקי, מפורסמים וידוענים ומצליחנים וגם אזרחים מן השורה. בקיצור, מי שמחליט שמדובר בנשק לגיטימי לקמפיין, מוטב שיסתכל יותר טוב סביבו. ייתכן שיגלה משהו.