ג'מאל עבדל מג'יד נולד וגדל בכפר קטן בדרפור. בגיל 15 בלבד עזב את משפחתו ויצא למסע מסוכן מדרפור, דרך מצרים ומדבר סיני, לישראל. כשחצה את הגבול לישראל, נלקח לכלא סהרונים ומשם נשלח באוטובוס לתחנה המרכזית. באותם רגעים קשים, בחורף הישראלי הקפוא, כשישב על הדשא של שכונת נווה שאנן, בארץ זרה שאינו מכיר בה אדם, הוא לא יכל לדמיין שיום אחד יגלה כישרון ריצה יוצא דופן ויצורף לנבחרת הפליטים של הוועד האולימפי העולמי בדרך להופעה באולימפיאדת טוקיו 2020.

בשבת הקרובה תפתח אליפות העולם במרוצי שדה ועבדל מג'יד הולך להגשים חלום ולייצג את נבחרת הפליטים של איגוד האתלטיקה העולמית, בעוד צעד גדול להגשמת החלום והבטחת מקומו בסגל הסופי של נבחרת הפליטים באולימפיאדת טוקיו 2020. חלום שהוא לא היה יכול להגשים ללא הנתינה האין סופית והלב הרחב של החברים בארץ המפעילים את מועדון האתלטיקה המיוחד אגודת "רצי הסמטה".

רצי הסמטה. (קרדיט: נטע גינוסר)

אליפות העולם ה-43 במרוצי השדה תתקיים השנה באורהוס, דנמרק. התחרות מקבצת את מיטב רצי השדה בעולם ומתקיימת פעם בשנתיים. עבדל מג'יד בן ה-23, הוא אחד הרצים הכישרוניים בישראל. לפני אליפות העולם התתאמן עם קבוצת העלית של אגודת "רצי הסמטה" במחנה אימונים מיוחד באדיס אבבה שאתיופיה, בגובה של כ-2,700 מטר מעל פני הים. הרצים המצטיינים של האגודה נמצאים בשיאו של מחנה שאורכו כחודש ימים. במהלכו הם משתכנים במלון צנוע, אוכלים אוכל מקומי ומתאמנים פעם-פעמיים ביום. האימונים הקשים יותר, הם נוסעים לכפר סולולטה, בו יש מתחם אימונים אליו מגיעים רצים מכל העולם.

עבדל מג'יד גדל באזור מוכה מלחמה, בכפר קטן בשם קארנג' שמכיל כ-200 משפחות בלבד. כשהיה בן 8 אביו נרצח והוא בתור הילד הבכור החליט שבגיל 15 הוא אורז את כל מה שיש לו והולך לחפש לו ולמשפחה שלו עתיד חדש. "בדרפור יש מלחמה. הרגו את אבא שלי ב-2003. אני הכי גדול בבית ויש לי עוד שלושה אחים. החלטתי לעזוב את המדינה וללכת לחפש איפה אפשר ללמוד, כדי לעזור לאחים שלי".

כדי להתחיל את המסע הקשה, צריך לקבל אישור לעלות למטוס מדרפור למצרים, צריך להיות בן 18, שלוש שנים יותר מגילו האמיתי. עבדל מג'יד החליט לקחת את הסיכון ולזייף את הדרכון שלו. תוך יום אחד, התבגר הנער הצעיר בשלוש שנים חשובות, שעזרו לו לצאת למסע המסוכן, בלי שהוא מכיר אף אחד בדרך או בישראל. "כדי לעלות על מטוס צריך להיות מעל גיל 18. הגעתי דרך מצרים וממצרים לסיני ואז לישראל. יש לי דרכון שזייפתי כדי לעלות איתו ויש לי את האמיתי. הגעתי לישראל בדצמבר 2011 לבד. הגעתי לבית כלא, ישבתי שם 17 או 27 ימים, לא זוכר כמה בדיוק. הביאו לי כרטיס לת"א, משם שלחו אותי לתחנה מרכזית לת"א. מתחנה מרכזית לא ידעתי לאן ללכת, לא מכיר את ת"א, לא יודע עברית. יצאתי מהאוטובוס וישבתי בחוץ, בדשא של נווה שאנן".

רצי הסמטה. (קרדיט: טיבור יגר)

ההתחלה בישראל הייתה קשה. נער צעיר בן 16 בלבד מגיע באמצע הלילה לת"א וצריך לשרוד לבד את הלילה הקר של החורף הישראלי. למזלו, כבר בהתחלה היו שם אנשים טובים שידעו לתת לו יד ולעזור לו להתקדם. "ישבנו שם כמה שעות ואז מישהו מהחברים הסודנים בא ולקח אותנו לדירה. חדר אחד קטן והיינו שם שבעה אנשים. ארבעה אנשים ישנים במיטה גדולה ושלושה נוספים ישנים למטה. זה היה סיוט. אחרי שבוע התחלתי לעבוד בשיפוצים".

בכפר הקטן בו התגורר בדרפור עבדל מג'יד לא עסק ביום יום שלו בספורט. כמו כמעט כל נער בגילו הוא היה משחק קצת עם חברים כדורגל בשביל ההנאה, אבל מעולם לא לקח את העיסוק בספורט כדבר תחרותי או כעיסוק מקצועני לעתיד. בישראל החליט לנסות את מזלו בלהתקבל לקבוצת הכדורגל הפועל ת"א ולהתחיל לחלום בגדול. "הייתי משחק כדורגל עם חבר שלי בשם עבדול, הלכנו להיבחן ארבע פעמיים באימונים של הפועל ת"א ואז אמרו לי שאני צריך להביא ת.ז בשביל שיוכלו לרשום אותנו, כדי שנוציא לך כרטיס כדי שתוכל לשחק בנוער. אמרתי 'בסדר', אבל לא הייתה לי שום תעודה ישראלית".

למרות שהצליח להתקבל לקבוצת הנוער, עבדל מג'יד היה חייב לזנוח את חלומו ולהמשיך לשחק בשכונה עם חברים, בשל היותו פליט ולא אזרח ישראלי. "עזבתי וחזרנו להתאמן כרגיל כמו שהיינו מתאמנים בנווה שאנן". שני החברים החליטו לזנוח את החלום של קריירה מקצוענית כשחקני כדורגל. חברו הטוב עבדול העלה רעיון נוסף "להצטרף לקבוצת ריצה מיוחדת שמאפשרת לכולם להיות חלק, ללא הבדל דת גזע ומין. הוא דיבר עם יובל המאמן, יום אחד הלכנו לפעילות של קיר טיפוס, כשהיינו שם הצטרפנו לקבוצה והוא (יובל – ל.ב) הציע שנעשה ריצה קלה". באותו היום חייו השתנו לחלוטין. עבדל מג'יד מצא בית וחבורת אנשים אוהבת שמוכנה לתת את הטוב ביותר, לכל אחד שבוחר להצטרף למועדון.

עבדאל מג'יד התחיל את קריירת הריצה שלו בגיל מבוגר יחסית, ורק בגיל 18 התחיל לקחת את הריצה ברצינות. לפני כן לא הכיר את ענף הספורט הזה. "בדרפור לא עסקתי בספורט, גם לא הייתי ממש טוב בלשחק או לרוץ. לא הכרתי מה זה ריצה בכלל, ב-3 השנים הראשונות היו לי כל הזמן כאבים. הגוף לא היה רגיל. הגוף לא היה מסוגל למאמץ".

רצי הסמטה. (קרדיט: דניאל קמחי)

כשאנחנו מתחילים לדבר על מה הריצה העניקה לו בחיים ואיך ההצטרפות שלו לאגודת "רצי הסמטה" שינתה את חייו. משהו בעבדל מג'יד מתעורר והוא מתחיל לחייך. "מאז שהתחלתי להתאמן ועד היום הריצה נתנה לי הרבה. מאז שהתחלתי לרוץ, אני מבסוט. זה נותן לי הרבה כמו שעכשיו אני הולך לייצג את נבחרת הפליטים באליפות העולם וגם באולימפיאדה בטוקיו".

רותם גינוסר, מנהל האגודה, אירגן בקשה להשתתף בעתודה של טוקיו, כמה שבועות אחר-כך הוא התקשר ואירגן את השתתפותו של עבדל מג'יד גם באליפות העולם במירוצי שדה כמשתתף היחיד מישראל באליפות הנשלטת מאז 1985 באופן מסורתי על-ידי רצים ממדינות אפריקה. "לפני שבוע רותם התקשר ואמר ש'קיבלו אותך ואתה צריך להתכונן'. אני מוכן בכל מקרה, אעשה כמה שאני יכול. אני הולך להיות שם, כדי לייצג את נבחרת פליטים. אליפות העולם זה טיפה מפחיד, אני מתרגש. זה לא רמה כמו שאתה רגיל בארץ באליפות ישראל או באליפות אירופה. באים כל הרצים הכי טובים בעולם. אני בטוח בעצמי אני ארוץ טוב שם. אני הולך לתת את כל מה שיש לי".

בעקבות ההצטרפות לנבחרת הפליטים, עבדאל מג'יד יכול כעת לקבל ויזה מיוחדת ולנסוע למחנה האימונים באתיופיה ובתחרות בדנמרק. מכיוון שאינו אזרח ישראל לא יכול היה לקבל אישור לייצג את ישראל או לצאת לתחרויות בחו"ל מטעמה. האופציה היחידה שהייתה לו עד כה, הייתה לצאת לאליפות אירופה לקבוצות עם קבוצת "רצי הסמטה". "אני יכול להתחרות באליפות אירופה לקבוצות. כל קבוצה יכולה להביא רץ אחד זר. השנה הייתה אליפות אירופה בפורטוגל. לפני האליפות יש תחרות ריצה (בין הרצים של המועדון, שהם פליטים בישראל – ל.ב) ואם אני מנצח אז אני יוצא עם הקבוצה לאליפות אירופה. בשלוש השנים האחרונות ניצחתי את התחרות לפני האליפות". לכן עבדאל מג'יד הוא גם זה שזכה לייצג את רצי הסמטה באליפויות האחרונות.

במהלך שלוש השנים האחרונות, עבדאל מג'יד ממשיך להשתפר משנה לשנה ובאליפות אירופה האחרונה הגיע למקום ה-22 הכללי והיה הרץ המצטיין של הקבוצה הישראלית שסיימה במקום ה-7 הנהדר. "אליפות אירופה זה לא כמו אליפות ישראל. באליפות אירופה באים לך אנשים מקניה שרצים בקבוצות אחרות, אז זאת רמה אחרת. בשנה הראשונה שלי הייתי במקום ה-40. ובשנה השנייה הייתי במקום ה-30. בשנה שעברה סיימתי במקום ה-22. אני מתקדם טוב, זה לא רע. אני מקווה שבשנה הבאה אני אצליח להשיג תוצאה יותר טובה, כדי להיות במקום יותר טוב".

יוסן, מתאמנת במועדון 'רצי הסמטה' (צילום: טיבור יגר)

אליפות העולם היא רק שלב נוסף בדרך להגשמת החלום הגדול באמת, חלומו של כל ספורטאי, להשתתף באולימפיאדה. עבדל מג'יד מכוון ומתאמן לקראת האולימפיאדה בטוקיו 2020 ומחכה לגלות באיזה מקצה הוא יוכל להשתתף, 10,000 מטר או 5,000 מטר. "אני לא רוצה ללכת סתם לנבחרת הפליטים. אני מקווה שאני אהיה ברמה טובה, יש לי עוד שנה וקצת. אני מקווה שאני אשתפר ואשיג שם תוצאה טובה".

מועדון האתלטיקה "רצי הסמטה על שם יהורז כשר ז״ל" פועל היום בתל אביב, באור יהודה ובפתח תקווה, ונחשב למועדון מרוצי השדה הטוב בארץ. המועדון הוקם לפני שש שנים בלבד על-ידי שירית כשר לזכר אחיה, יהורז כשר ז״ל. "יהורז היה צנוע, מצטיין בכל ואוהב אדם", מספרת שירית, המשמשת כעת כיושבת ראש המועדון, "ואלו שלושת היסודות שעליהם מושתתת כל פעילות העמותה וגם רצי הסמטה: מצטיינים, צנועים ואוהבי אדם".

במועדון חברים כיום 80 בני נוער וצעירים, בנים ובנות, המתאמנים באתלטיקה. הם מתאמנים שלוש פעמים בשבוע אחרי הצהריים. המועדון פועל גם אחת לשבוע בחמישה בתי ספר שהתלמידים בהם מוזמנים לאט לאט להצטרף גם לפעילויות אחרי הצהריים.

קבוצת הנוער של מועדון "רצי הסמטה" מתל אביב באליפות אירופה במרוצי שדה למועדונים. (צילום : נטע גינוסר)

"רצי הסמטה" הוא הרבה מעבר למועדון אתלטיקה רגיל. הוא מקום אנושי חם ואוהב המשלב פעילות אתלטית קבוצתית עם עזרה בלימודים ויצירת תחושת מסוגלות והצלחה בחייהם של האתלטים הצעירים הגדלים מגיל צעיר במועדון. השילוב המושלם בין ספורט קבוצתי מאתגר בו ניתן בעזרת עבודה קשה להתגבר על מכשולים בלתי נתפסים, בשילוב העצמה ובניית האמונה העצמית של הילדים ובני הנוער בתחום הלימודים מייצרים שינוי חברתי אמיתי באוכלוסיות המוחלשות עמן בא המועדון במגע.