ראש הממשלה נתניהו הצהיר בפני האומה כי אישר לגרמניה למכור צוללת מתקדמת למצרים. לצדו ישבו אותה עת בשולחן הממשלה מזכירו אביחי מנדלביט והיועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור.
הסיבה בגינה אישר נתניהו את המכירה הוגדרה על ידו בראיון המפתיע שנתן השבוע לקרן מרציאנו בערוץ 12, כ"סוד כמוס", שיש להסתירו מפני שר הביטחון והרמטכ"ל. לא כן היועץ המשפטי לממשלה, מנדלביט, ולא היועץ לבטחון לאומי דאז, עמידרור.

אמינותו של נתניהו מנותחת על ידי מומחים וכך גם נושא הסתרת הסוד מפני ראשי מערכת הביטחון. ראוי לצלול למים הרדודים של שנת 2013 ולהביט באקווריום בו שחה נתניהו לצד אנשי אמונו אותה עת.
עמידרור והגז הטבעי
באותם ימים ממש נאבק עמידרור כנגד תלונה שהופנתה כנגדו ליועץ המשפטי לממשלה, וינשטיין, בגין חשד לביצוע פעולות בניגוד עניינים, בתחום משק האנרגיה, פעולות המנוגדות לכאורה לקבוע בהסדר ניגוד העניינים עליו חתם.
על פי הפרסומים, באותה עת התנהלה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה בדיקה ביחס לתלונה על מעורבותו של עמידרור בדיוני הממשלה, סביב היבטים הקשורים במדיניות ישראל בשוק הגז הטבעי. זאת, על אף שהעיסוק בתחום זה נאסר על עמידרור בהסדר ניגוד העניינים שעליו חתם עם כניסתו לתפקיד.
אחרי פרישתו מהשירות בצה"ל, שימש עמידרור מספר חודשים כיועץ לחברת נובל אנרג'י – מפעילת קידוחי ים תטיס, תמר ולווייתן. בשל קשריו עם נובל, נאסר על עמידרור לעסוק בסוגיות הנוגעות בגז הטבעי. כך, לדוגמא, את מקומו בוועדת יצוא הגז (ועדת צמח), מילא סגנו, אבריאל בר־יוסף (שנחקר באזהרה בפרשת הצוללות).

במרץ 2014, נשלחה תשובתו של ויינשטיין לתנועת אומ"ץ. תשובה זו מגלה טפח מהעלילה אך אין ספק שעורכי דינו של נתניהו יוכלו לעשות מטעמים מהפרשנות המרחיבה אותה אימץ ויינשטיין לגבי הסדרי ניגוד עניינים הקשורים לאנשי אמונו של נתניהו עצמו: "על דעת היועץ המשפטי לממשלה, הוחלט לקבל את טענתו של מר עמידרור שהסדר ניגוד העניינים שלו מנוסח כך שהאיסור לעסוק בעניינים הנוגעים למשק האנרגיה ולפיתוחו אינו מונע עיסוק בנושאים של ביטחון האנרגיה בישראל."
באשר לשאלה האם הפעולות שביצע מר עמידרור, ושלגביהן נטען כי הן בניגוד למגבלות הקבועות בהסדר ניגוד העניינים, נכנסות בגדר "נושאים של ביטחון האנרגיה בישראל", הוחלט כי פרשנותו של מר עמידרור, לפיה המקרים שבהם מדובר נכנסים בגדר עיסוק בנושאים של ביטחון אנרגיה, היא אפשרית, גם אם לא היחידה האפשרית."
מכאן שבאישור של היועמ"ש וינשטיין, עסק ועוסק עמידרור, שומר הסוד, בגז הטבעי הנמצא עמוק בלב ים, אותו ים בו משייטות להן הצוללות.
מנדלבליט ממלא פיו מים
מיד לאחר הראיון שנתן ראש הממשלה בערוץ 12, מיהר מנדלביט, בכובעו כיום כיועץ המשפטי לממשלה, להשיב למכתב שמוען ללשכתו, יום קודם לכן, מטעם התנועה לאיכות השלטון.
אפשר רק לנחש כי אלפי פניות דומות מעמותות, עורכי דין, פקידים, שרים ואזרחים שוכבות להן שנים בלשכת היועץ ללא מענה בכלל וענייני בפרט.

מתשובתו של מנדלביט עולה ניסיונו הנואש לצוף ולהמנע מלצלול למים העכורים של האקווריום של נתניהו, מהשנים בהן כיהן כמזכיר הממשלה. אותם ימים ממש בהם אישר נתניהו למכור למצרים צוללת. היועץ המשפטי לממשלה, מנסה להסתתר מאחורי מענה "מקצועי", שנותן מענה חלקי בלבד ולא ממצה, וניכר בו המאמץ של היועמ"ש להרחיק עצמו מהצוללת.
כזכור, בתחילת הדרך של פרשת הצוללות, מיהר מנדלבליט לקבוע שאין חשד לפלילים. כבר ביום 20.11.16, לאחר דיון בנושא הצוללות בלשכתו, דיון בהשתתפות פרקליט המדינה וגורמים נוספים ממשרד המשפטים, הצהיר מנדלביט כי בהעדר חשד לפלילים, מעורבות המשטרה מיותרת. בהמשך, התעכב מנדלביט עד שנאות לאשר "בדיקה". והמשיך להתעכב, עד שממצאי הבדיקה חייבו פתיחה בחקירה פלילית. גם כשהתברר שיש חשד לפלילים, ושמקורביו ונציגיו של ראש הממשלה מעורבים בסיפור עד מעל לצווארם – המשיכו היועמ"ש ופרקליט המדינה להצהיר שוב ושוב שנתניהו אינו מעורב בפרשה ואינו חשוד בה.
והנה, בימים אלו, כשנראה שההצהרות בדבר אי פליליות ואי מעורבותו של נתניהו עלולות להתגלות כלעג לרש, ממהר מנדלביט להרחיק עצמו ומדגיש כי חקירת פרשת הצוללות נערכה באופן יסודי ומעמיק ע"י יחידות עילית של משטרת ישראל, ובליווי צמוד של פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), תוך פיקוח הדוק של פרקליט המדינה.
בהצהרתו המתוקשרת של מנדלבליט בימים האחרונים, מהדהדת שתיקתו והתעלמותו משאלה אחת של הפונה, בזו הלשון: "היועץ המשפטי לממשלה יבהיר האם לאור היכרותו עם מהלך ההחלטה והמניעים שבבסיסה, בחר שלא לפתוח בחקירת ראש הממשלה בפרשת הצוללות". ביחס לשאלה זו, בחר היועמ"ש למלא פיו מים.
עו"ד אסף רוזנברג הוא ראש אגף המשמעת לשעבר בשירות המדינה ומי ששימש כעוזר המשפטי של פרקליטת המדינה עדנה ארבל