כותבות וכותבים מכל גווני הקשת השתתפו במיזם ספרותי שבמרכזו סיטואציות אלימות בהן ישראלים "דופקים מכות או חוטפים מכות". התוצאה? אנתולוגיה מרשימה של 22 סיפורים, בכל אחד מהם מוצג אירוע אלים, אימפולסיבי או מתוכנן מראש.
הקובץ "יאללה מכות", בעריכת יובל אביבי ועמיחי שלו, עורר ציפיות. תיאורי "מכות" אינם שכיחים בספרות הישראלית, למרות שהתופעה עצמה שכיחה ביותר. התמחותי בפיתוח תכניות לצמצום האלימות הפכה את הקובץ לרלוונטי במיוחד.
ואכן, מתוך הסיפורים ניתן לקבל תשובות לכמה מהשאלות הגדולות הנוגעות לשורשיה של התופעה: מה גורם לתוקפן לנהוג באלימות? מהן הנסיבות ההופכות אדם לקורבן? האם התוקפנות טבועה בנפש האדם, או שמא היא תגובה אימפולסיבית לאירוע מתסכל מן העבר? האם היא נלמדת מצפייה באחרים, או שמצבים סוציו-אקונומיים וסביבתיים מעוררים אותה? שאלות אלו, הנוגעות הן לקורבן והן לתוקפן, הן הבסיס לפיתוח תכניות לצמצום ולטיפול בתופעה.
הביטוי "יאללה מכות", המוכר בעיקר כקריאת עידוד של ילדים הצופים בקטטה, עשוי להטעות. אם בשעה שאירוע בשם זה מצליח בדרך כלל לעורר עליצות אצל קהל של צופים צעירים, הרי שהתחושות המלוות את הקריאה בספר זה הן מורכבות. להנאה מהכתיבה הספרותית מתלוות מחשבות עגומות על מצבה של החברה הישראלית, בה פגיעה בגוף ובנפש הפכו לעניין שבשגרה, והתנהגות שנתפסה בעבר כחריגה מתקבלת כיום כנורמטיבית.
בספר מוצגים סוגי האלימות המוכרים: מילולית, נפשית ופיסית, אלימות כלפי אנשים או בעלי חיים, פגיעה ברכוש ופגיעה עצמית. חלקם מתרחשים בגלוי ואחרים במרומז, במציאות או בדמיון, ברשות הפרט וברשות הרבים. עוצמתה משתנה והיא יכולה להגיח בהערה עוקצנית, בהתייחס לרווקותה של גיבורת אחד הסיפורים, או להתדרדרות עד לכדי "טבח" קבוצתי, כשהקורבנות והמציקים שייכים לאליטה האקדמית, חוקרי ספרות מישראל ומצרפת, בסיפור אחר.
ברוב האירועים המתוארים בספר, התוקפנות נובעת מתחושות תסכול שחווה התוקפן. התסכול מופנה לאו דווקא לגורם המתסכל, אלא לאלה הנתפסים כחלשים, שונים, בודדים, בעלי דימוי עצמי נמוך המשדרים חוסר בטחון. תופעה אוניברסלית זו, הידועה בשם תיאורית "תסכול-תוקפנות", מוכרת בחברה הישראלית ובולטת בספר זה.
בין המקרים המוצגים, קשיש המגיע לחדר מיון מלווה בעובד זר זוכה ליחס מזלזל מצד הצוות הרפואי, ומפגין בעצמו יחס דומה למטפל ההודי הנמוך ממנו בסולם החברתי. במקרה אחר, מתבגר ממוצא אתיופי מנוצל על-ידי מעבידו והוא גם המושא לאמירות גזעניות מקבוצת נערים. מורה מוציא את תסכולו בהצלפה על כף ידו של תלמיד, המסרב להתנצל, וקבוצת ילדים אורבת ומכה ילד הצועד לבדו, המתגורר רחוק ושאינו בן דתם.
אסופת סיפורים זו מעוררת דילמות מוסריות ומצליחה להציג תמונה נאמנה של חלקיה הקשים של החברה, על האלימות, הגזענות, ההדרה והשנאה המפעמים בתוכה. למערכת החינוך, המנסה להתמודד עם תופעות אלו שנים רבות, מומלץ, לשלב סיפורים נבחרים מתוך הספר במערכי הלמידה ובהתאמה לשכבת הגיל, ולא רק בשיעורי ספרות. הכרת מצבים מעוררי תסכול אצל התוקפים וסבלם של הקורבנות יקדם חשיבה רפלקטיבית ובדיקה עצמית של הלומד עם המתרחש בחייו ובהמשך גם עם סביבתו. היכולת לחוש את תחושותיהם של הקורבנות היא דרך המלך לעורר חמלה, והרי כבר ידוע לנו שאמפתיה היא גם החיסון וגם התרופה לתופעות האלימות.
"יאללה מכות", בעריכת עמיחי שלו ויובל אביב ובהוצאת "אחוזת בית".
לילי הלפרין היא יו"ר "מרכז אמת לסובלנות".
