בעיצומו של קמפיין החמלה והאחדות שמנהלת ראשת ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן לאור מסע הרצח המתועב במוסלמים בעיר כרייסטצ'רץ', התייצב במפתיע מקבילה הישראלי בנימין נתניהו באולפן החדשות והתייחס שוב למפלגות הערביות כאויבי ישראל. פעמיים. המרחק בין ניו זילנד לישראל ממילא עצום, אך במוצאי שבת האחרונים נוצר הרושם שהוא גדול אף יותר מהרגיל.

ההתבטאויות הללו של נתניהו ושל פוליטיקאים נוספים, לא בהכרח מהימין, כבר הפכו לעניין שבשגרה. אם בעבר "הערבים נוהרים" לווה בביקורת ובהתנצלות, רפה ככל שתהיה, כעת אמירות כאלו בעיקר נתקלות בחומת אדישות והתעלמות בחברה היהודית-ישראלית. כשברקע תנאי הבסיס המורכבים הללו, שלא נאמר בלתי אפשריים לעתים, צפויות שתי מפלגות ערביות להתמודד במערכת הבחירות הנוכחית בחודש הבא.

איימן עודה וחברי הרשימה המשותפת בישיבה שבועית (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

וקל זה לא היה או יהיה. רק באחרונה נדרשה מפלגה אחת (בל"ד-רע"ם) ומועמד מטעם מפלגה שניה (עופר כסיף מחד"ש) להתמודד בפני הערכאות על מנת שתוכשר התמודדותם, לאחר שוועדת הבחירות פסלה אותה. בסוף זה קרה, אלא שזה לא האתגר האחרון שמצפה לשתי הרשימות הללו – חד"ש-תע"ל ובל"ד-רע"ם במערכת הבחירות הנוכחית, רחוק מכך. כשמהצד השני מתמודדים מועמדים כהניסטים, כשהשיח הציבורי מקצין מיום ליום, כשגם נציגי המרכז-שמאל מתנערים מהם, נציגי החברה הערבית נדרשים להרבה יותר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אלא שבפני המפלגות הערביות ניצב אתגר גדול גם בתוך החברה הערבית עצמה. בבחירות הקודמות ניצבה רשימה אחת משותפת שהורכבה מארבע מפלגות ואיחדה חלקים רבים בחברה הערבית, וגם מחוצה לה. במערכת הבחירות הנוכחית התפצלו המפלגות לשתיים כשאחוז החסימה נותר גבוה, כפי שהיה בפעם הקודמת. "אם בבחירות הקודמות האתגר היה לספור כמה מנדטים תביא הרשימה המשותפת, 13 או 15? הפעם האתגר המרכזי הוא להוציא אנשים להצביע", מסביר ג'קי חורי, פרשן "הארץ" לחברה הערבית.

גיקי חורי (קרדיט: תומר אפלבאום / "הארץ")

בשיחה עם 'דבר ראשון' מציין חורי כי אחת היריבות הגדולות של המפלגות שרצות היא "מפלגת המחרימים". "ישנה דאגה במפלגות כיצד ניתן להעיר את הציבור. למרות שאמורה להיות תחרות בין הרשימות, עיקר המאמץ הוא להוציא את האנשים להצביע. רבים מהם כועסים על עצם העובדה שלא המשיך האיחוד דרך 'הרשימה המשותפת', ורבים מבינים שפירוקה נגרם לא בשל משהו עקרוני או אידיאולוגי אלא בגלל כיסאולוגיה. זה מכעיס לא מעט אנשים, בעיקר בקרב שכבת מעמד הביניים המשכיל".

לצד הקבוצה הזו ישנה קבוצה נוספת, מסביר חורי, של מחרימים ממניעים אידיאולוגיים. "חוק הלאום וההתנהלות של הממשלה מספקת רוח גבית לאלה", הוא אומר, "והם מריצים קמפיין בקריאה להחרים את הבחירות. לשיטתם לא צריך את הכנסת אלא יש לבנות ולטפח מוסדות משלנו, כגון ועדת המעקב העליונה".

עד כמה שיח הבחירות היהודי-ציוני משפיע על המפלגות ועל החברה הערבית?

"ברור שהבחירות האלה הן סביב ביבי או לא ביבי ופחות סביב הסוגיות העקרוניות עבור הציבור הערבי. בגלל זה אין הרבה חומר למפלגות הערביות להתפרנס ממנו. אתה עדיין לא רואה קמפיין משומן. יש הרבה חוגי בית אבל לא ראינו אירועי בחירות גדולים כגון אלה שהיו עם הרשימה המשותפת. השיח הישראלי לא כל כך מאתגר את המפלגות הערביות. הם עוסקים בצוללות ובביבי, וכל הנושא האזרחי-מדיני לא מופיע".

אז מה מעניין את הציבור הערבי?

"אם תשאל מומחה לחברה הערבית הוא יאמר לך שהציבור מעוניין בשילוב ולממש את האזרחות שלהם. רוב מוחץ בחברה הערבית אומר לעצמו: 'אני מחזיק באזרחות ישראלית ורוצה להיות אזרח שווה'. אז לכן כשחוק הלאום אושר זו היתה סוג של סטירת לחי. את הציבור הערבי מעניינים שלושה דברים מרכזיים: 1. ביטחון אישי, וזאת לאור מקרי האלימות הרבים; 2. מגורים, שזה אגב משהו שעובר מתחת לרדאר – ישנה מצוקת דיור ובנייה אמתית בחברה הערבית; 3. שוויון הזדמנויות מבחינת מקומות עבודה ותעסוקה".

לקראת הפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין, 11 באוגוסט 2018 (צילום: יאיר ויטמן)

כתימוכין לדבריו של חורי כתב בחודש שעבר העיתונאי והסופר מרזוק אלחלבי מאמר ברוח דומה באתר 'הפורום לחשיבה אזורית' שבו הוא עמית מחקר. "הפיצול הפעם אינו אידיאולוגי או רעיוני. נראה כי בחברה הערבית-פלסטינית בישראל מתגבשת ההבנה כי תם עידן האידיאולוגיות הגדולות; כולן הפכו לערימת מלל בחצר הגרוטאות", הוא כותב. "יתר על כן, תמורה חשובה ניכרת בתודעה הקולקטיבית של קבוצת המיעוט הלאומי הגדולה בישראל. ההנחה שיהיה הסדר לסכסוך, שיסדיר גם את מעמדו של המיעוט ויחסיו עם חברת הרוב היהודית, הוחלפה בהנחה שלא צפוי הסדר אלא הסלמה רבתי, ועל אזרחי ישראל הערבים לכלכל את צעדיהם בהתאם".

בחמישי נערך כנס תחת השם "הציבור הערבי בישראל והבחירות לכנסת ה-21" בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלכו הוצג סקר שגם הוא לא בישר טובות. עולה ממנו כי שיעור ההצבעה בחברה הערבית צפוי לרדת לשפל של 51%, ירידה ניכרת ביחס ל-64% שנרשמו בבחירות הקודמות. נתון מעניין נוסף שהוצג הוא שרק 63% מהציבור הערבי שהצביע לרשימה המשותפת בבחירות הקודמות, יצביע למפלגות שהרכיבו אותה, כלומר שתי הרשימות הנוכחיות. הסקר נערך באמצעות מכון 'יאפא' והשתתפו בו 506 נסקרים מתוך מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית. טעות הדגימה שלו היא 5%.

כנס "הציבור הערבי בישראל והבחירות לכנסת ה-21" בתל אביב (קרדיט: דוברות חד"ש)

מעט יותר אופטימיות נשמעה בערב שלישי השבוע כשהתכנסו כ-30 פעילי חד"ש וקהל של מתעניינים ב'דוראק', בר היפסטרי מצומק ברחוב אלנבי בתל אביב שקירותיו מעוטרים בסמלים סובייטיים. הם הגיעו על מנת להקשיב למי שהפכה לפוליטיקאית הערבייה המובילה בכנסת האחרונה, ח"כ עאידה תומא סלימאן מחד"ש. דבריה כוונו לקהל יהודי-ישראלי-חילוני-שמאלני שנכח שם, ויש להניח שבמפגשים בפני קהל ערבי המסרים מעט יותר פרטניים, אזרחיים, יום-יומיים. ועדיין, לאזני קהל יחסית מתמסר הצליחה ח"כ תומא סלימאן להבהיר מה חשוב מבחינת מפלגתה בבחירות האלו.

"אני גם רוצה לדבר על לגליזציה", אומרת ח"כ תומא סלימאן, "אבל אם אני מדברת על לגליזציה אז זו הלגליזציה או הלגיטימציה של האזרחים הערבים במדינה הזו", היא מוסיפה במה שנשמע הגיוני למדי לנוכחים באירוע במרכז תל אביב, אך פחות לציבור יהודי-ישראלי המתגורר מחוץ לעיר הגדולה. ערב לפני הופעתה בתל אביב היתה אמורה חברת הכנסת להופיע ביחד עם חברה לרשימה עופר כסיף בחוג בית ברחובות, אך הוא בוטל בתחילת החודש לאחר שפעילי ימין התלוננו בפני בעלי האולם שבו היה אמור להיערך האירוע.

במהלך דבריה היא גם מתייחסת לסבב הלחימה האחרון ואומרת כי "אנשים בעזה ובעוטף עזה עברו את הלילה הזה בפחד נוראי". מישהו בקהל עונה לה: "אין סימטריה בין הצדדים", וחברת הכנסת משיבה: "אני לא עושה הקבלה, אבל הרגשות של האזרחים הם אותם רגשות". בהמשך המפגש היא מתבקשת להתייחס לעמדת חד"ש בנוגע למפלגת כחול לבן ולמועמד לתפקיד ראש הממשלה בני גנץ. בתגובה היא עונה ש"אני כן רוצה שביבי לא יהיה ראש ממשלה", אך לדבריה "גנץ הוא לא האלטרנטיבה. מי שרוצה חלופה פוליטית לנתניהו צריך להסתכל הכי רחוק מנתניהו". והחלופה הזו, לדבריה, היא חד"ש.

בעמדות מפתח

גם אמג'ד שביטה, מנכ"ל משותף של עמותת 'סיכוי' המקדמת שוויון ושותפות בין יהודים לערבים, מסכים עם הסברות שפירוק הרשימה המשותפת וההקצנה בשיח עלולים לגרום לציבור הערבי להתרחק מהקלפי. הוא רואה בנאום 'נוהרים לקלפיות' של נתניהו בבחירות הקודמות כקו שבר. "זה היווה עליית מדרגה בהתקפה על החברה הערבית, כי עד אז הותקפו בעיקר המפלגות הערביות על ידי הממסד. כאן זה היה נגד המעורבות של כלל הציבור הערבי בבחירות. לדבריו, "המרכיבים האלה – ההסתה והתסכול בשל פירוק הרשימה – ייצרו תחושה של תסכול וסלידה מהמעורבות בבחירות, ולכן אנחנו רואים שהציפיות של המפלגות הן שנראה אחוז הצבעה נמוך.

ערבים-ישראלים בהפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין. 11 באוגוסט 2018 (צילום: תומר ניוברג/פלאש90)

שביטה מציין עוד כי הרינונים על כך שהמפלגות הערביות יסייעו בהקמת גוש חוסם הלהיט אף יותר את השיח, ועורר סלידה בחברה הערבית. "ישנה התקפה קשה והיא משפיעה גם עכשיו. ישנם סקרים שהראו שיש רוב של ערבים שרוצים לראות ח"כים ערבים בעמדות מפתח, ואני חושב שזה נכון. החברה הערבית רוצה להשתלב ולהשפיע על הפוליטיקה". הוא אף מוסיף תחזית קודרת, קודרת מאוד: "אני חושב שאם החברה הערבית תגיע להסכמה שהימין מוביל אותה אליה, שהמשחק הפוליטי לא משתלם ושהם אינם רצויים, אז הם אולי ישתמשו בכלים אחרים".

וכיצד נתפסה הטענה כאילו הח"כים הערבים לא עוסקים בענייני החברה הערבית?

"לצערי הרב התקשורת הישראלית מדקלמת ומעצימה את הטענה הזו, פעם אחר פעם, אז אנשים במקרים רבים מאמצים את הטענה הזו ואת הגישה הזו. זה לדעתי מחזק את הקולות להחרים את הבחירות. שתי הרשימות עושות מאמץ די גדול לשכנע את האנשים אחרים, שהם עובדים בעבורם, אך צריך לזכור שהם לא חברים ברשות מבצעת, הם לא חברי ממשלה".

שיר סיום

בחזרה לבר הקטן בתל אביב. המפגש עם ח"כ תומא סלימאן הסתיים. הרחבה התפנתה מספסלים שהונחו במיוחד לאירוע, ובליינים החלו להימהל בקהל שהגיע להרצאה אבל נשאר לעוד בירה. בשלב מסוים שולף בחור צעיר גיטרה. הוא מזוהה על ידי חלק מהפעילים כסרבן מצפון שזה עתה השתחרר מהכלא הצבאי. הוא וחברו פוצחים בשירת האינטרנציונל כשרבים מהנוכחים מצטרפים אליהם. אוטופיה שוויונית לכאורה באמצע אלנבי המפויח בערב סטנדרטי של אמצע שבוע. עדיף להפגין מעט ריאליות ולומר שיש סיכוי מזערי שהחזון שלהם יתממש במלוא תפארתו אחרי הבחירות הקרובות, אבל קשה לקחת מהם את המוטיבציה והאופטימיות.