בשנים האחרונות הדיבור על "כלכלה שיתופית" הולך וצובר תאוצה. לרוב מדובר על תאגידי ענק כמו "אובר" או "אייר בי.אנ.בי" שבנו מודל שעושה כסף מתיווך שירותים. העיקרון פשוט, אתה לא משקיע ברכישת מוניות או בניית בית מלון, אתה גם לא משלם לעובדים שכר וזכויות סוציאליות כי הם לא עובדים שלך, הם "יזמים". כך הפכה אובר לשם נרדף לשירות הסעות זול ואייר בי.אנ.בי לחברת המלונאות הגדולה בעולם מבלי שבנתה חדר מלון אחד. בצד השני של השיח השיתופי צומחת בעולם וגם בישראל תופעה של קהילות שמבקשות להתארגן ביחד לטובת מיזמים חברתיים משותפים. קואופרטיבים של מזון, מחסנים משותפים לכלי עבודה ופאבים בבעלות הלקוחות. לפעמים המנוע של המיזמים הללו הוא מחסור כלכלי ויוקר המחיה ולעיתים פשוט הרצון לחלוק עם אנשים יוזמה וחלום משותפים וליצור קהילה.

ואז באה לעולם השכונה השיתופית. לא מדובר בקרית חיים שנוסדה לפני קרוב למאה שנה כ'אוטופיה סוציאליסטית עירונית' ולא בשכונת הפועלים בורוכוב שהוקמה ב-1919 מחוץ לתל אביב כקואופרטיב. מדובר בשכונת 'בצוותא' שמקימה בימים אלה חברת 'שפיר' בחלקה המזרחי של העיר החדשה חריש.

שכונת בצוותא בחריש (צילום: עמר כהן)

הסיפור של שכונת 'בצוותא' מתחיל בכלל בניסיון של רשות מקרקעי ישראל להתמודד עם קשיי ההתפתחות של העיר חריש על-ידי שינוי בשיטת השיווק של הקרקעות ליזמים. במקום לשווק יחידות של בניין או שניים בכל מכרז החליטו ברמ"י להוציא מכרז לשכונה שלמה עם כ-1,500 יחידות דיור שתוקם על-ידי יזם אחד שיהיה אחראי גם לבניית כל התשתיות בשכונה. התנאי שהציבו ברמ"י הוא שכל יחידות הדיור יאוכלסו באותו הזמן. הרעיון היה למנוע מצב שבו הרוכשים נאלצים לחיות בשכונה שהיא אתר בניה במשך כמה שנים ומצד שני למנוע מהזוכים במכרז "לטפטף" את הדירות לשוק אלא לאלץ מכירה מהירה של כמות גדולה של דירות במחירים נמוכים יחסית.

מכרז מסוג זה מושך את הכרישים הגדולים ביותר של עולם הנדל"ן. הזוכה הייתה חברת "שפיר", מחברות הבניה הגדולות בישראל המחזיקה גם בכביש 6. בשפיר החליטו לנצל את תנאי המכרז המיוחדים כדי לתת לשכונה אופי מיוחד שגם ימתג אותה. הם התלבטו בין כמה אפשרויות ובסופו של דבר הלכו על הנושא השיתופי. "זה מכרז ראשון מסוגו בארץ שאפשר לנו לתכנן את כל השכונה מא' ועד ת'. לכן גם הייתה לנו האפשרות לחקור ולשאול מה אנשים רוצים שיהיה להם ליד הבית. עשינו סקרים ואת מה שאנשים אמרו לנו החלטנו לבנות ב'בצוותא'. אם זה חללי עבודה וחלל לאירועים ומסיבות ומרכז לחוגים ומצויינות וכו'. הרעיון הוא גם לחסוך לאנשים זמן וכסף כי השירותים הללו יינתנו לתושבים במחירי עלות ולתושבים תהיה השפעה על אופי השירותים", מסבירה טלי כהן, סמנכ"לית השיווק והמכירות של שפיר.

חשוב לי להגיד, זה לא קיבוץ או מושב. אנחנו הולכים למשהו עדכני וחדשני, לא למשהו מפעם

מהו הפרופיל של הרוכשים עד כה? מי הם האנשים שרוצים לגור בשכונה שיתופית?
"קודם כל הצבנו יעד של 100 דירות בפרי-סייל (מכירה מוקדמת המתבצעת לפני הבניה – ע.כ) ועמדנו בו. רוב האנשים שקנו זה זוגות צעירים מכל הארץ שמבינים את הערך המוסף של שכונה שיתופית וגם של מחיר הפרי-סייל האטרקטיבי".

העניין השיתופי הוא רכיב משמעותי בהחלטה של אנשים לבוא לגור בשכונה?
"מאוד. אנשים מבינים שיש פה ערך מוסף מעבר לארבעה קירות שאני קונה. חלק מהעניין הוא שאנשים מחפשים קהילה ומחפשים לגור ליד אנשים שגם רוצים את זה".

למה בעצם לא לקחתם את זה יותר רחוק? יש היום רעיונות של בנייני מגורים משותפים עם יותר פונקציות משותפות, חדר כביסה משותף מועדון דיירים, חדר כושר וכו'?
"אלו פרויקטים שמתחילים היום בתל אביב ומיועדים לסטודנטים או לרווקים. אנחנו בנינו מודל שמתאים למשפחות צעירות. אנשים שזה הבית שבו הם יגדלו את ילדיהם והתאמנו את המענה לצרכים. אבל חשוב לי להגיד, זה לא קיבוץ או מושב. אנחנו הולכים למשהו עדכני וחדשני, לא למשהו מפעם".

החלטנו לראות את הרעיון הזה מקרוב. נסענו לחריש והגענו לאתר הבניה של השכונה כזוג שמעוניין לרכוש דירה. האישה רצתה קיבוץ בשביל הקהילה והילדים. הגבר רוצה לגור בעיר ולא מוכן לשים 2.5 מיליון שקל בשביל בית בהרחבה בקצה העולם. באנו לבדוק אם השכונה השיתופית תהיה נוסחת הפשרה.

טלי כהן, סמנכ"לית שיווק שפיר מגורים (צילום: יח"צ)

מאחר ומדובר במשרד מכירות לשכונה של 1,500 דירות, חברת שפיר השקיעה בהתאם ובנתה אולם קולנוע בו מוקרן סרטון תדמית בכיכובם של מגי אזרזר וקותי סבג. כמו בזוגיות המומצאת שלנו, גם הזוגיות המומצאת של מגי וקותי: הסטריאוטיפ שתפרו למגי כאישה אמביציוזית שרוצה חיי חברה וקהילה, רוצה להיפגש עם השכנה וכבר רשמה את הילדים שעוד לא נולדו לגן, בעוד שקותי רק מחפש חמש דקות של שקט בשביל לשתות את הקפה שלו.

אחרי הסרטון מבקרים בחדר ההדמיה של הפרויקט. כשאני עומד מול המודל הענק אין לי ספק. מי שתכנן את השכונה הזו שאב השראה מהקיבוץ. בראש הגבעה, במרכז השכונה עומד מרכז הקהילה עם בית הספר היסודי, המרכז הקהילתי והמרכז המסחרי. סביבו מסודרים בשלוש טבעות שיורדות במורד הגבעה בנייני המגורים. בין לבין, הרבה מרחבים ירוקים ואת הרחובות 'חותכים' מספר שבילים שמחברים את בתי המגורים אל מרכז השכונה.

זה דבר גדול. כלומר, יש את המבנים לפעילות משותפת וזה מדהים בעייני. כשאתה מסתכל על התכנון של השכונה, אתה מבין שהיא בנויה סביב המרכז של הקהילה. כמו קיבוץ

"אני לא אמכור לך דברים לא נכונים. זה לא קיבוץ ולא מושב", אומר לי איש המכירות באתר. "אבל יש פה קטע מדליק. מקצים שטחים בשכונה לחנות, לגינת תבלינים קהילתית, למתחם עבודה בסגנון WEWORK שיופעל בצורה שיתופית לטובת תושבי השכונה. אני לא יודע איך זה יעבוד עדיין. השיתופיות מוסיפה לשכונה אבל זה לא קיבוץ. זה תוספת ערך. זה גם תלוי במה שהוועד של השכונה יעשה עם זה. אנחנו נותנים בסיס מסוים שהוועד יוכל לקחת לאן שהתושבים ירצו".

שכונת בצוותא בחריש (צילום: עמר כהן)

למען הסר ספק, הנכסים המשותפים בשכונה (הסופר, מרחב העבודה השיתופי, מחסן הכלים ומתחם המצויינות) יישארו בבעלות חברת שפיר שמתחייבת להעמיד אותם לטובת ועד השכונה. שפיר מתחייבים גם להעמיד מנהל לנכסים הללו בשנה הראשונה עד שוועד השכונה יוכל לקחת את האחריות על עצמו. אבל מבחינת המודל המשפטי, אין פה גוף של תושבי השכונה שיכול להיות הבעלים של הנכסים המשותפים ולנהל אותם.

בהמשך השיחה, איש המכירות אומר לי כי "העניין השיתופי הוא עניין של אנשי השיווק. זה בעיקר מיתוג. אם אתה שואל אותי, אני מבין בנדל"ן לא במיתוג. עזוב שיתופי או לא שיתופי, מבחינה נדל"נית זו עסקה טובה" ובסופו של דבר, יש משהו בדבריו. מדובר בדירות 3.5 חדרים ב-800,000 שקל, דירות גן ב-1.14 מיליון שקל או פנטהאוז של 5.5 חדרים ב-1.5 מיליון שקל. אלו מחירים נמוכים בהשוואה לרמות המחירים הקיימות היום בשוק. השאלה המרכזית שמרחפת מול המחיר הנמוך היא האם חריש באמת תתרומם מאתר בניה ענקי, להיות מודיעין הצפונית. עיר מתפקדת עם 100,000 תושבים ועם מקומות תעסוקה ובילוי, או שכל העסק הזה יתקע בסופו של דבר עם ביקושים נמוכים ובניינים חצי ריקים שאין למי למכור אותם ואין למי להשכיר?

אבי לאטי (34) הוא מראשוני הרוכשים בשכונת 'בצוותא'. לאטי, בעליה של חברת הגברה ותאורה, כבר רכש דירה בחריש והחליט למכור אותה ולעבור לשכונת 'בצוותא'.

"אנחנו בהתחלה חשבנו שמדובר רק בעניין שיווקי. אבל לאט לאט גילינו שזה לא ככה. כשיש לך האב שהתושבים באים לעבוד בו. אולם כנסים שאתה יכול להשתמש בו וסופרמרקט שאתה קובע מי יהיה הספק שמפעיל אותו, זה נותן לך הרבה השפעה על הסביבה שלך".

כל אחד יכול לחפש מקום שהוא יסתגר בבית שלו וידאג רק לעצמו. האנשים שבחרו בשכונה הזאת, כנראה שבכל זאת יש בהם משהו שרוצה יותר

אתה כבר יודע מי יהיו השכנים שלך?
יש לנו כבר קבוצת וואטסאפ של כל מי שרכש דירה (הכניסה לדירות צפויה ביוני 2021 – ע.כ) יש הרבה היי-טקיסטים שעובדים מהבית ועדין רוצים גישה מהירה לאזור המרכז או ליוקנעם וחיפה. כבר היום נוצרים החיבורים בין האנשים ומתחילים לדמיין מה נעשה ואיך זה יעבוד. זה אנשים מדהימים, יוצאי סיירות, מהנדסים, מובילים. אני חושב שזו קבוצת האנשים הכי איכותית בחריש. כל אחד יכול לחפש מקום שהוא יסתגר בבית שלו וידאג רק לעצמו. האנשים שבחרו בשכונה הזאת, כנראה שבכל זאת יש בהם משהו שרוצה יותר".

אתה לא חושש שהשיתופיות הזו תקרוס לתוך עצמה? שהעסק הזה לא יעבוד ואנשים לא ירצו להשתתף?
"האמת, אנחנו מדברים על זה ביננו. מי שרכש בשכונה זה אנשים שזה מעניין אותם ומחפשים את זה. יש אנשים שכבר אומרים שהם רוצים להיות בוועד כדי שהעסק הזה יעבוד טוב. יש פה רעיון חזק שכולם צריכים אותו ובגלל זה לאנשים יהיה חשוב לשמור עליו ולא להרוס אותו. כשאתה מקבל מקום לעבוד בו, ואתה יכול להשפיע על הסופר בשכונה וכו' אתה לא תרצה להרוס את זה, אתה תדאג לטפח את זה. כמובן שיכול להיות שיהיו חיכוכים בין אנשים אבל אנחנו מאוד מנסים ליצור ועד חזק עם אנשים מנהיגים מביני עניין שיובילו את הדברים".

עשית את ההשוואה לקיבוץ, כשמסתכלים על ההדמיות השכונה מזכירה קצת קיבוץ. זה מה שחיפשת?
"זה קצת מזכיר את הקיבוץ של פעם. אני במקור מכרמיאל ותמיד קינאתי באנשים שגרים בקיבוץ, שקופצים לצרכנייה ורושמים על החשבון, אנשים שיש להם סוג של שיתופיות כזו שהסביבה מוכרת ואנשים דואגים למה שקורה מחוץ לבית שלהם ויש להם גם יכולת לקבוע ולהשפיע. כשזה נבנה מראש ככה ואתה נכנס לשכונה שיש בה את הבסיס החומרי שמאפשר את זה, זה דבר גדול. כלומר, יש את המבנים לפעילות משותפת וזה מדהים בעייני. כשאתה מסתכל על התכנון של השכונה, אתה מבין שהיא בנויה סביב המרכז של הקהילה. כמו קיבוץ".

מודל של העיר חריש (צילום: עמר כהן)

אז האם שכונת ב'צוותא' היא באמת עוד ניסיון לבנות מקום שבו אנשים יוכלו להשתתף ולשתף בחייהם ולהיות חלק מקהילה או שזה רק טרנד שיווקי שרוכב על הגל? קשה לדעת. אנשי השיווק של השכונה נזהרים מאוד מהדימוי הקיבוצי. התושבים העתידיים אולי דווקא רואים בו משהו קוסם. אין פה אידאות גדולות כמו אלו שבשמן קם השיתוף הקיבוצי. היומרה השיתופית של 'בצוותא' בסופו של דבר מצטמצמת לכמה נקודות קטנות. סביר להניח שחלק מ-1,500 הדיירים שיחיו בשכונה יהיו פעילים יותר וחלק בכלל לא. אבל בדברים של אבי מצאתי גם משהו יפה. אנשים שמחפשים לדאוג ממה שקורה מחוץ לדלת שלהם. לטובת עצמם ולטובת מי שחי סביבם.