במוצ"ש האחרון התאספו בכיכר רבין כ-200 מפגינים עם שלטים מאולתרים, מגפון אחד ובידורית אחת. ממש מול במת הנואמים המפורסמת, התקהלו המפגינים בחצי מעגל. בכיכר רבין הונפו סיסמאות וביטויים שניתן היה לפגוש בקרב דוברי הרוסית גם לפני 20 שנה כמו "מספיק טובים כדי למות בצבא – לא מספיק טובים כדי להיקבר", "לא מספיק טובים להתחתן", 'שם היינו יהודים ופה אנחנו רוסים" ועוד ועוד. אל אלה הצטרף, ברוח הזמנים, "I’m not your Goy". "אני 18 שנה בארץ אבל אני מרגישה כל פעם מחדש שאני צריכה להוכיח לסביבה שלי שאני שייכת לפה, שאני כן ישראלית מספיק, שאני כן יהודייה ושיפסיקו לבחון אותי", סיפרה לי קטיה, שבאה מאשקלון להפגין בתל אביב. כמה חבר'ה צעירים שעמדו לידנו הגיעו כל הדרך משדרות עם בובת צ'יבורשקה גדולה.
הסיבה לשמה התכנסו היא ההתבטאות האחרונה של שר הפנים ויו"ר מפלגת ש"ס, אריה דרעי, על כך שעולים מחבר העמים צריכים להישלח לבדיקות די אן איי, ובכלל, חבל שהם הגיעו לכאן כי הם לא יהודים. דוברי הרוסית או יוצאי מדינות חבר העמים, או בריה"מ או העולים מרוסיה מונים באופן רשמי כמיליון איש ואישה בפועל המספרים נעים בין 700 ל 800 אלף איש ואישה בישראל. זה ציבור שלא נוהג להתכנס פוליטית במרחבים הציבוריים אך נוכחותו בספירה הפוליטית בולטת – ועם זאת, נראה שהרבה כעס הצטבר והתנקז לתוך ההפגנה הקטנה שמשאיר את שאלת הדי אן איי שולית לידו. פנסיות, דיור, חתונות, קבורות ובכלל – "האם אחרי 30 שנה אנחנו שייכים לפה?", כמו שהיטיבה להגיד אחת הנואמות.
"אנחנו כאן כי נמאס לנו מגזענות, כי מתייחסים אלינו כאזרחים סוג ב'", אמר אלי נכט, חבר מועצת העיר באשדוד ופעיל של מפלגת ישראל ביתנו לשעבר. ברקע ההפגנה ניסו מספר פעילים להבין האם מדובר בהפגנת תמיכה של ליברמן, אך המארגנים ביקשו לתאר אותה כמחאה א-מפלגתית שמזמינה את כלל הציבור להשתתף בה. "זה מצב הדברים לאורך החיים שלנו כאן בישראל, ממשרד הפנים עד הרבנות – כל אחד והחוויה האישית שלו. ההתבטאות החמורה של אריה דרעי כדי לקושש עוד כמה קולות היא חלק קטן מבעיה גדולה".
אלכס קושניר, מנכ"ל משרד הקליטה היוצא הממוקם במקום ה-7 ברשימת ישראל ביתנו, הלך אף רחוק יותר, כנראה כדי לתת לאירוע נופך וציר זמן היסטורי, והזכיר שבספרי הלימוד בבתי הספר לא מלמדים על ניצחון הצבא אדום. "אנחנו שתקנו. כשאנחנו שומעים על עושק של זקנים רוסים – אנחנו שותקים. כשאנחנו שומעים שמישהו עובר גיהנום רבנות כדי להוכיח שהוא יהודי – אנחנו שותקים". קושניר עצמו היה מטרה להתקפה ישירה מצד דרעי כשזה העלה כתב אשמה שמשרד העלייה והקליטה מאוכלס בעיקר ברוסים. "כשאנחנו רואים שלט גרפיטי ענק באשדוד שכתוב עליו 'רוסים לא רצויים פה' אנחנו שותקים. אז כן, כשאריה דרעי אומר שהוא מצטער שהגיעו לפה כל כך הרבה יוצאי חבר העמים ועכשיו זה הגיע לבדיקות די אן איי -זה הקש ששבר את גב הגמל".
'הקול הרוסי', בהגדרה הכי רחבה שלו, מחזיק כ-18 מנדטים מזה שנים. 18 מנדטים יכולים להכריע קואליציות. להקים ולהפיל וממשלות. גם השנה בסקרים בקרב ציבור דוברי הרוסית, חצי מהנשאלים ענו שהם רוצים לראות נציגות רוסית בכנסת. עם זאת, נראה שדווקא לקראת הבחירות הקרובות לכנסת, מספר הנציגים האפשריים המזוהים באופן מובהק עם ציבור דוברי הרוסית, במובן הסקטוריאלי שלו (חברי כנסת כמו זאב אלקין ויולי אדלשטיין כבר לא מזהים את עצמם ככאלה והציבור לא בהכרח רואה בהם ככאלה), הולך להיות, ככל הנראה, הקטן ביותר בשנים האחרונות. ביחד עם מספר המנדטים הנמוך יחסית שצפוי למפלגת ישראל ביתנו, בה ציבור הולך וגדל של בוחרים לא רואה יותר בית פוליטי, בעיקר נוכח חוסר ההצלחות לספק לציבור הבוחרים דוברי הרוסית את מה שנדרש והובטח.
כנראה שאי אפשר להתחיל לדבר על הרחוב הרוסי מבלי להגיד משהו על הפוליטיקאי הכי מזוהה עם הציבור כיום, גם אם לא בהכרח באופן בלעדי. במסיבת עיתונאים לתקשורת דוברת הרוסית שהתקיימה לפני שבועיים, הציג ליברמן את עיקרי דאגותיו ומחשבותיו. "אם מפלגות מסוימות יגיע לשלטון, ישראל תהפוך למדינת דתית, מדינת הלכה". הוא האשים את הרבנות הראשית בגזענות. וטען שמפלגת כחול לבן בשלטון, ובני גנץ כראש ממשלה – מסוכנים". מדובר בתמהיל הליברמני הידוע והמוכר לעייפה מזה שנים: התייחסות ברוסית לבעיה אזרחית-כלכלית. התייחסות בעברית לבעיה מדינית – לרוב מהצד הימני היותר ניצי שלה, רבים יגידו שגם הגזעני.
בהתייחסות לסערת בדיקות הדי אן איי העמיד אותו אחד העיתונאים על כך שאין זו הסוגיה הפוליטית הכי דחופה בקשר לציבור אך ליברמן ביטל את הביקורת וידע גם להעביר ביקורת על שאר המפלגות. "איפה עוד אשפר למצוא דברים כאלו? למה יש כזו הפלייה? אף מפלגה לא יצאה בקול מחאה נגד ההפלייה הזו. כולם שותקים (מפלגת כחול לבן הוציאה התייחסות בשפה הרוסית וטענה שתילחם בתופעה הפסולה – ד.ט). כולם התייחסו לעניין הלגליזציה של הקנאביס – ובעניין עולים דוברי הרוסית שמופנים לבדיקות די אן איי כולם שותקים", אמר.
"בוא נסתכל בתשדירי בחירות של 'ישראל ביתנו' עכשיו", אומר ג'ניה פרומין, פעיל בקבוצת 'נתיב בליכוד' ומרצה על יהדות דוברת רוסית. "אנחנו רואים שבעברית ליברמן ממשיך עם השיח הביטחוני של למנוע מח"כים ערבים וכל הדברים, הבאמת שחוקים כבר, שאני מתקשה להבין כמה אנשים תופסים מזה, אבל בחלק ברוסית, אותו מדובב יבגני סובה (עיתונאי מוכר בציבור הרוסי ומספר 3 בישראל ביתנו – ד.ט), הוא סיפר איך דור 1.5 ודור 2 מגיעים למצב שההורים שלהם, שעלו לפה איך שהם יוצאים לפנסיה והם נתקלים בבעיות ייחודיות שנופלות על הכתפיים שלהם, הוצאות פנסיוניות ורפואיות וכו', עכשיו סובה, המועמד הרוסי הצעיר של ליברמן מדבר על זה שהם ילחמו למען הפנסיות ברטוריקה של לדאוג לדור העולים וההורים שלנו וכו'. אפשר לעמוד פה על ההבדל הברור בין הפניות לציבור דוברי העברית לדוברי הרוסית".
בהכרח מגזר נבדל?
אז האם בכלל יש לדוברי רוסית היום בארץ צורך במפלגה סקטוריאלית באיזושהי נציגות? לנוכח השינוי הסוציולוגי-פוליטי בעשורים האחרונים בקרב ציבור דוברי הרוסית בפרט, וברמה הכלל ארצית בכלל, נוכח ההצלחות והכישלונות, מסכימים רבים שצריך לבחון כיוונים מחדש.
"האם צריך מפלגה סקטוריאלית? כן ולא. עדיין נשארו מספר נושאים ושאלות ייחודיות לציבור", אומר אמיל שליימוביץ', עורך העיתון הליברלי האינטרנטי היומי בשפה הרוסית "דיטאלי". "תראה למשל את כל עניין הפנסיה שעולה שוב ושוב, אנחנו מדברים על מאות אלפים שהגיעו לארץ בשנות ה-90 שהפנסיה הממוצעת שלהם היא פחות מ-2,000 שקלים מכיוון שהם לא הספיקו לעבוד מספיק זמן. יש את נושא הדיור הציבורי שמאוד דחוף להרבה אנשים וסוגיות הקשורות לענייני דת ומדינה – בענייני קבורה, נישואין ועוד. אבל עכשיו עולה השאלה האם כדי לפתור את הבעיות האלו ולקדם את העניינים האלו אנחנו צריכים את המפלגה, או שמספיק נציגות במפלגות הארציות. לדעתי, בתוך המפלגות הארציות ניתן לפתור את הבעיות הללו. אין הבדל גדול בין מפלגה קטנה סקטוריאלית לבין שדולה של ח"כים שעובדים בתוך מפלגה גדולה כמו ליכוד או כחול לבן – אבל חשוב לזכור שיש צורך בנציגות".
"רמת הסקטוריאליזציה של ציבור דוברי הרוסית היא פחותה בהרבה ממה שהייתה. היא עדין צורך חברתי והייתי אומר אפילו צורך חברתי תרבותי, אבל היא פחותה מבחינת הצורך בייצוג פוליטי", מספר רומן ברונפמן, איש ציבור, עיתונאי ואיש עסקים. ברונפמן הקים ב-1996 את מפלגת "ישראל בעלייה" ביחד עם נתן שרנסקי והיה חבר כנסת מטעמה רוב חייו הפרלמנטריים עד פרישתו מהחיים הפוליטיים ב-2003. "הפלטפורמה עצמה הצטמצמה מאוד. כ-15% מציבור דוברי הרוסית עזב את הארץ, אנחנו מדברים על שני העשורים האחרונים. מהצד השני, הבסיס הצטמצם גם בצד הדמוגרפי. היום אנחנו כבר לא מדברים על מיליון עולים, יש כ-650 אלף. בבסיס של זה יש שלוש קבוצות שכביכול שייכות לקהילה דוברת הרוסית אבל לא שייכות פוליטית – זה הצעירים שהגיעו בגילאי העשרה, דור 1.5, הם בסביבות גילאי ה-30 עד 40, הם נמצאים תרבותית בקהילה אבל פוליטית הם משולבים לחלוטין במערכת הפוליטית הכוללת".
"הקבוצה השנייה שגם לא נמצאת בבסיס הקהילה הפוליטית אלו בני ה-40 וה-50 שהיו חלק מהקהילה ורובם תמכו בליברמן, והיום גם בגלל השפה וגם הבנות פוליטיות יותר מתקדמות וגם מעורבות בתהליכים פוליטיים בתוך הארץ, ובהרבה מובנים מתוך אכזבה ממה שעשה ליברמן ב-10 השנים האחרונות – רבים עברו לליכוד וחלקם אף יותר ימינה לימין החדש ופייגלין. כמות משמעותית עברה ללפיד כי הם רואים בו מרכז ימין מתון אנטי-דתי. בסוף יש לך את הקהילה הפוליטית דוברת הרוסית שמנותקת מההוויה הפוליטית המקומית ויותר קשורים לרוח הפוליטית הרוסית – הם מעל גיל 50, 60 מצטמצמים באופן טבעי וגם הכוחות הקהילתיים של ליברמן שעבדו חזק בקרב השכבה הזו, הצטמצם גם הוא".
שליימוביץ' מצטרף לביקורת של ברונפמן וטוען שניתן היום לחלק, אפילו על-פי מנדטים, את התופעה הזו שנקראת 'הרחוב הרוסי'. "הציבור הרוסי עבר אינטגרציה יותר רצינית. אם אנחנו מדברים על ציבור של בערך 18 מנדטים, אנחנו יכולים לחלק אותו לפחות לשלושה חלקים. 6 מנדטים זה אנשים כמו אמא שלי שעדיין מדברת רק רוסית, מקבלת מידע מערוץ 9, רדיו רקע ועוד אתרים רוסים – מה נקרא, 'רוסים פר אקסלאנס'. עוד 6 מנדטים זה אנשים כמוני, עדיין חי בתוך הקהילה ומתבשל בה והתרבות שלה אבל! אני קורא את עיתון 'הארץ' ו'ידיעות', יש ל הרבה חברים צברים ואני יותר אינטגרלי לתוך החיים הישראלים. ששת המנדטים האחרים זו הבת שלי, שכלל לא בטוח שהיא מכירה את השם ליברמן. הקול הרוסי המובהק הוא גג 10 מנדטים שהם מתחלקים 60 אחוז זה ימין ועוד 40 אחוז זה מרכז שמאל שמצביעים לקשת של מפלגות. בליכוד יש כוח שלם, סביב שלושה מנדטים, שתמיד יהיה בליכוד והם עובדים בזה מאוד קשה, ולרוב הוא מקבל יותר. אנחנו לא יודעים מה יהיה עכשיו עם הדילים עם החרדים וההצבעה במגזר הערבי והתגובה לחקירות – יכול להיות שזה ישפיע. בבחירות ב-2015 הליכוד קיבל בין 6 ל-7 מנדטים מציבור דוברי הרוסית".
נאש קונטרול
למערכת היחסים המורכבת בין ישראל ביתנו לליכוד יש היסטוריה ארוכה של שנאה ואהבה. מערכת היחסים בין שתי מפלגות הימין החילוני-שמרני כיום לא מתחילה בחיבור ההיסטורי של 'הליכוד ביתנו' ב-2013, מהלך שרבים מזהים בכך שהצליח להציל את שתי המפלגות ממפלה פוליטית, עד לגירושים בין נתניהו לליברמן. הקשר בין המפלגות מתקיים ברקע מערכת היחסים של ציבור חילוני גדול, שנמנה על מצביעי הימין, ונע בין שתי המפלגות על-פי הבנתו את צרכיו הפוליטיים–סקטוריאליים והכלליים. "לישראל ביתנו תמיד עמד התפקיד של זו שמבינה את הרחוב הרוסי ולוקחת אותו על עצמה", מסביר שליימוביץ'. "אחרי הגירושין בין ליברמן לנתניהו, הליכוד התחזק ברחוב הרוסי לכן קשה להבין היום אם זו מפלגה יותר ארצית או סקטוריאלית – למרות שחלק גדול מהרטוריקה והדימוי שלה בחברה הוא סקטוריאלי. בבחירות המוניציפליות, לישראל ביתנו הצביעו 100 אלף איש. האם המפלגה יכולה להכפיל את כוחה? יכול להיות. 5 מנדטים זה בהחלט סביר".
"תראה, תוך קדנציה אחת התחלפו לך אנשים מרכזיים ויש לך אנשים אחרים ממה שיש היום. בתחילת הכנסת ה-20 עמדו בראשה אנשים כמו שרון גל ואורלי לוי למשל. אחר כך ליברמן החליף את הפירמידה והביא אנשים מלמטה למעלה – כמו יוליה מלינובסקי. ככה שהייתה פה תזוזה חזרה מהארצי לסקטוריאלי. אבל ברשימה הקרובה אנחנו רואים את עודד פורר, יבגני סובה ואלי אבידר. חוץ מפורר, אין לאנשים הרבה ניסיון פוליטי-פרלמנטרי ואנחנו לא רואים שם הרבה רוסים, המיתוג של המפלגה שוב הולך להתחדשות ואין שם יותר אנשים כמו סופה לנדבר או רוברט אילטוב למרות הניסיון האדיר של שניהם. האם זה יצליח? לא בטוח, כי האכזבה מהמפלגה במשך השנים כל כך גדולה שאיני בטוח שליברמן יכול לשכנע מישהו שזו מפלגה חדשה והם יעשו הכל כדי לקיים דברים שהם מבטיחים כ-15, 20 שנה".
"ישראל ביתנו לא מהווה יותר כוח משיכה לאנשים צעירים", פוסק נחרצות פרומין. "הם לא רואים בה יותר פתרון רעיוני וגם לא בליברמן, שבנה אותה בצלמו ודמותו, מועמד רלוונטי שייטפל בסוגיות האלו. בתוך הימין יש נהירה ברורה למפלגות כמו הליכוד וזהות. בצד השני יש זליגה ברורה לכחול לבן, בעיקר של אנשים שלא רואים בשמאל הרעיוני הישראלי פתרונות מהותיים אבל לא רוצים להצביע ימין. רוב הקהל של כחול לבן הוא כזה, זה לא אנשים עם תפיסה מאוד מוגדרת, הם לא מרוצים ממפלגות השמאל הישנות כמו עבודה או מרצ".
"הצרכים של ציבור דוברי הרוסית בארץ פחתו אך לא נעלמו", ממשיך ברונפמן "אתן לך דוגמא: באמצע שנות ה90 כשאנחנו קמנו, קמנו מתוקף שתי סיבות. הפוליטית הייתה ברקע שאפשר היה להצביע באופן ישיר לראש ממשלה ולמפלגה הסקטוריאלית – זה אפשר פיצול בין האידיאולוגיה לצרכים מידיים. בנוסף, היו צרכים שהיוו את צו השעה כמו דיור, תעסוקה, קליטה בחברה, קליטת מדענים, קליטת אומנים, קליטת רופאים, קליטת מורים – היו בעיות אמיתיות יומיומיות ולא אידיאולוגיה אסטרטגית. נדרשה טקטיקה יומית ולדעתי הצלחנו לא רע.
בעשור הראשון שעבדנו בו, כשאני הייתי בכנסת, בין 1996 ל-2003, כאשר בשיא היו 3 מפלגות עולים ועשרה ח"כים יוצאי ארצות חבר העמים, כשבנושאים חברתיים שיתפנו פעולה ביננו אז השינוי מאוד הורגש – הקמנו טלוויזיה, עיתונות, רדיו ומקבצי דיור. הקמנו תוכנית לקליטת מדענים, ריככנו מבחנים לאחיות ורופאים כדי שיהיה תרגום לרוסית, שיוכלו להבין על מה נבחנים – הקמנו עמותת מורים – הגענו להרבה מאוד הישגים נקודתיים. היום הצריכים הם אחרים, יש בעיות דיור קשה וזה שעולים רבים לא הספיקו לצבור פנסיות מספקות ולא זכאים לפנסיות מארצות המוצא שלהם – דבר שדוחף עוד יותר ויותר ציבורים עולים מתחת לקו העוני".
שליימוביץ' טוען שאחד הסמנים לאינטגרציה של העלייה הוא שהבעיות הפוליטיות-כלכליות שלה הצליחו להשתלב לתוך סל הדרישות הכלכליות של רוב הציבור. אך בעיניי ברונפמן הנושא עדין מורכב יותר. "יש שוני גדול מאוד בין המחאה החברתית הישראלית הוותיקה, כפי שאנחנו הבנו אותה, לבין הדגל החברתי של העולים מברית המועצות – פרט לדיור אין שם נושאים שמצטלבים. יותר מזה, במחאה החברתית לא השתתפו כמעט בכלל דוברי רוסית חוץ ממני ועוד כמה ולא קיים אפילו דובר רוסית אחד בהנהגה שלה – התשובה לכך פשוטה מאוד: דוברי הרוסית לא הבינו על מה המחאה. אבל הבעיה הכי אקוטית היום בקרב העולים, שזה הפנסיות מבריה"מ, והניסיון שלנו להשיג את הפנסיות האלו לא צלח בסופו של דבר".
"הסוגיה הכלכלית היא יותר מורכבת", אומר פרומין "הרבה מאוד מציבור המצביעים בישראל מבין שמערכת הרווחה לא פועלת לטובת האזרחים, מה שמחזק את הנטייה המסוימת של ציבור דוברי הרוסית ימינה מבחינה כלכלית. לכן אני לא חושב שחברי הכנסת יפעלו למען דיור ציבורי כמו שהשמאל מציג את זה, בנייה של עוד דיור ציבורי. אני כן חושב שאם יהיו חברי כנסת שיהיו מודעים לבעיות קצה של מגזרים, ישכילו לבנות מערך של שיתוף פעולה שיכול להיות גם חוצה מפלגות ומגזרים ולא בהכרח להתעסק בזה בתוך המבנה המגזרי, כלומר למצוא חברי כנסת ושרים שיבואו לעסוק בסוגיות האלו מתפיסה יותר רחבה, זה כן יכול אולי להניע גם תהליכים לא גדולים שיתנו מענה לאוכלוסיות האלו".
ישראל לא בהכרח ביתנו
נושא החתונות, הקבורה, זכאות העלייה ועוד עניינים אזרחיים שעוברים מתחת לרדאר התקשורתי – לא פרץ בבחירות האלו עם הנאום של דרעי, ולא בבחירות האחרונות עם קמפיין כוכבית גיור ולא ב-8 מערכות הבחירות האחרונות מאז החל גל העלייה הגדול של שנות ה-90. בספרו של ברונפמן, שכתב יחד עם העיתונאית לילי גלילי, "המיליון ששינה את המזרח התיכון", מתאר ברונפמן שמממשלתו של שמיר דרך רבין עד לפרס ונתניהו, מיעטו, אם בכלל, נציגי הציבור מימין ומשמאל, להתייחס לציבור דוברי הרוסית, דבר שמסביר היטב את ההתפרצות האדירה במפלגות דוברות הרוסית בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. נתן שרנסקי, שהקים את ישראל בעלייה ניסה להציב את סדר היום הרוסי במפלגת הליכוד ואף במפלגת העבודה. הכתף הקרה שקיבל שלחה אותו להקים את ישראל בעלייה ביחד עם ברונפמן, יורי שטרן ויולי אדלשטיין והיא פרצה בבום גדול של 7 מנדטים – עם זאת, נראה שגם כיום ממשלות ישראל לדורותיהן, ונציגי הציבור הרוסים כשלו לקדם את העניינים האזרחיים של העולים.
ברונפמן מתאר את אחת הסיבות שבגינן פרש מישראל בעלייה – חוסר שיתוף הפעולה בינו לבין שרנסקי ואדלשטיין בנושאים הקשורים לענייני דת ומדינה "שרנסקי ואדלשטיין היו חלק במחנה הדתי לאומני. כל ניסיון שלי, של שטרן וסלודקין להעביר רפורמות, אפילו חלקיות, לא צלח. גם כשליברמן הקים מפלגה ב-99, הוא היה קשור למפלגות הדתיות ולחוגים הדתיים ולא קידם את הרפורמה. אני תמכתי בברק שהבטיח את משרד הפנים לידיים של ישראל בעליה, אבל למחרת הבחירות הוא הכניס את ש"ס לקואליציה ולא יכולנו להוביל את כל הרפורמות שחשבנו שנעשה".
למרות התדמית המהפכנית-חילונית, ברונפמן טוען שדגל המחאה הלפידי לא בהכרח פוגש מציאות פוליטית, או רצונות לשינוי עומק נדרש. דבר המעיד על עובדה עגומה בפני עצמה, למרות שהדרישה לסל פעולות פוליטיות המפרידות בין דת ומדינה היא אינטרס מובהק של הרוב החילוני בישראל – רובו לא מתייצב לצד המאבק של יוצאי ארצות חבר העמים, שעשרות אלפים מהם לא יכולים להתחתן בארץ ובסופו של דבר מוכנים להתפשר בעניין זה – זאת אל מול ציבור שלם של דוברי רוסית שמאבק זה מכריע לעומק את האופן בו הם חיים בארץ.
"הרבה עולים אבל תופסים מלפיד בגלל 'הכביכול' תפיסה אנטי-דתית שלו. אבל טומי לפיד היה נגד הפרדת דת ומדינה, מהפה ללב יש מרחק גדול אצל הלפידים. אבל צריך לזכור, לכל זה יש השלכות. אנחנו עומדים היום על 18% הגירה מחוץ לישראל בקרב דוברי רוסית, 15% זה מספר שהמדינה מסכימה לו. מי יוצא? אנשים צעירים, משכילים, דוברי שפות. מהנדסים ורופאים וזה לא רק עניין של להצליח להתחתן או לא. הם פשוט רוצים להיות חילוניים חופשיים ולא רוצים נגיעה של המדינה בתוך החיים האישיים שלהם, בטח שלא הרבנות".
"ב-2013 לפיד בנה את הקמפיין באופן מעולה", מספר פרומין. "בקרב צעירים דוברי רוסית עד גיל 30 לפיד היה המפלגה השנייה בגודלה, בשש השנים מאז המצב עוד יותר התגבר לכיוון הזה. בכל הקשור לסוגיה האזרחית, רוב האנשים הצעירים ירדו מזה שישראל ביתנו יכולה לתקן את זה. וכן, אנחנו מדברים על מפלגה שנמצאת בכנסת 20 שנה עם הדגל הזה. יאיר לפיד ניסה לרוץ על זה אבל לא הצליח עם זה, אבל הוא עוד צעיר יחסית ויכול להיות שמשם יבוא שינוי".
"ב-2009 החרדים היו נגד מעדניות בערים ושרפו מעדניה של 'מעדניה מניה'", נזכר שליימוביץ' ומעביר ביקורת על האופן בו הוצג עניין הדי אן איי, שלדעתו מעוות תמונה מורכבת לצורך רווחים פוליטיים. "ישראל ביתנו הביאה אנשים להפגנות נגד החרדים ותמיכה בחנויות – זה קלף שחוזר כל שנה. למיטב הבנתי הרבנות לא שולחת אנשים לבדיקת די אן איי, היא יכולה לעשות את זה רק אם לבנאדם אין שום מסמך להוכיח את היהדות שלו. אני לא אומר שהמערכת הרבנית חברתית או ידידותית – היא לא. אבל זו בעיה שפוגשת מקום ריק, כי זו בדיקה שבאה לעזור לאנשים להוכיח את היהדות. זה ממש לא אומר שיש מישהו שיבדוק מחר את הגולגולת והדם של עולה בשביל זכאות לתעודת זהות. זה נושא פופולארי שזורקים לציבור ובוודאי לוקח את תשומת ליבו של חלק מהציבור. עכשיו צריך להבין, הסקרים מראים היום שבקרב העולים של השנים האחרונות כמעט 50% לא יהודים על-פי ההלכה ובוודאי שהם חוששים שמחר יתחילו פה לבדוק את הדם או הגוף שלהם – אבל זו בעיה שעדיין לא קיימת בארץ".
עם הפנים ל-9 באפריל
"ככה זה כשאין איך לפעול בתור מפלגה או תנועה", מסכם פרומין את דעתו על האם יש יכולת לחולל שינוי בנושא בעתיד הקרוב. "כשאין מסגרת או נגישות אפקטיבית לשרים, ראשי ועדות ויכולת פעולה רחבה שאפשר לגבש סביבה קואליציה של חברי כנסת חוצי סיעות – זה דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי לביצוע. לכן, כל ממשלה שתוקם תהיה תלויה כך או אחרת במפלגות דתיות, היכולת להתמודד עם זה היא מאוד חלשה".
"אם העשור הראשון, נגיד עד תחילת שנות ה-2000, התאפיין בכך שהפוליטיקה דוברת הרוסית מייצגת את הקהילה", מסכם ברונפמן "אז מ-2005 והלאה, הקהילה כבר רוצה להוביל ולייצג את החברה הישראלית. אבל! לדעתי אם לא יהיה ייצוג של מפלגה כמו של ליברמן אז הנושאים החשובים לסדר יומם של דוברי הרוסית יכולים מאוד ללכת לאיבוד".
"הציבור דובר הרוסית בישראל יכול מאוד להיפגע אם לא יהיו לו נציגים בכנסת", מזהיר שליימוביץ' עקב הנוכחות הדלה המסתמנת של נציגים דוברי רוסית במפלגות הגדולות והמיקום שלהם. "לדעתי יש יותר חשיבות וכוח למועמדים המייצגים את הציבור במפלגות הגדולות. אברהם נגוסה בליכוד יכול לשכנע את כל המנגנון הליכודי לפתור איזושהי בעיה. אם נגוסה היה עומד בראש מפלגה של 10, 15 מנדטים – לא בטוח שהייתה לזה השפעה דומה. עובדה, ישראל ביתנו עם 15 מנדטים (בכנסת ה-18 – ד.ט) לא הצליחה לפתור את הבעיות העיקריות של הציבור, בדגש על פנסיות ודת ומדינה".
