בעשור האחרון עלה מספר משקי הבית בהם שני מפרנסים, בעיקר בעשירונים התחתונים; למרות ירידה במדד הג'יני ישראל עדיין ממוקמת גבוה בטבלת אי-השוויון של מדינות ה-OECD; העניים בישראל מוציאים שיעור גבוה מהכנסותיהם על דיור, ורק לחלק קטן מהקשישים בשכבות הנמוכות יש הכנסה פנסיונית. נתונים אלו ועוד רבים אחרים מתפרסמים הבוקר (ראשון) במסגרת דו"ח של מרכז אדוה שכותרתו 'תמונת מצב חברתית 2018' המתמקד במצבם של העובדים בישראל.
בשנת 2017 ההכנסה מעבודה עמדה על כ-79% מההכנסה של כלל משקי הבית בישראל, שיעור דומה לזה של שנת 2000. ההכנסה מקצבאות ותמיכות שעמדה בשנת 2000 על 14% מעוגת ההכנסות ירדה לרמה של 10.9% מעוגת ההכנסות. לעומת זאת חלקה של ההכנסה מהון שעמדה בשנת 2000 על 4.4% מההכנסות עלתה עד 2017 לשיעור של 6.6% מההכנסות. לא מפתיע כי הירידה בהכנסות מקצבאות ותמיכות פגעה בעיקר בעשירונים התחתונים ולעומת זאת העלייה בהכנסה מהון התמקדה בעקר בקרב השכבות המבוססות.
תשובה לשאלה כיצד כיסו העשורים התחתונים על הירידה בהכנסה מקצבאות ניתן למצוא בעובדה כי שיעור משקי הבית בהם שני מפרנסים עלה בעשירון התחתון בכ-65%. אבל לא רק משפחות העשירון התחתון יצאו לעבוד. בעשירון הרביעי לדוגמה, נרשמה עליה של 43% במספר המפרנסים למשק בית ובעשירון השביעי נרשמה עליה של 19% במספר המפרנסים למשק בית. יש לציין כי מלבד לקיצוץ בקצבאות, העליה במספר המפרנסים במשק בית ככל הנראה נובעת גם מהעליה ביוקר המחיה ומשינויים תרבותיים. חוקרי מרכז אדוה שניתחו את הנתונים מוסיפים כי "הגידול במספר המפרנסים משקף סדר־יום פוליטי־כלכלי ולא שיפור ושדרוג של שוק העבודה".
מחברי המסמך מצאו גם כי שיעור ההפרשה לפנסיה בעשירונים הנמוכים עלה בעשור האחרון. לעומת זאת, שיעור ההפרשה לפנסיה בעשירונים העליונים דווקא ירד. בעשירון התחתון לדוגמה, עלה שיעור משקי הבית בהם יש הפרשה לפנסיה מ-13.6% ב-2009 לשיעור של 28.5% ב-2017. מגמת הגידול בשיעור המפרישים לפנסיה מתהפכת בעשירון השישי כאשר בשנת 2017 ב-79.3% ממשקי הבית היתה קיימת הפרשה לפנסיה לעומת 82% בשנת 2009.
באשר להכנסה מפנסיה, רק 4.2% משקי הבית בהם אדם שגילו למעלה מ-67 בעשירון התחתון מקבלים פנסיה. לעומת זאת בעשירון העליון 81.7% ממשקי הבית בראשם עומד אדם שגילו מבוגר מ-67 מקבלים פנסיה. בהתאם לכך, ההכנסה הממוצעת מפנסיה בעשירון העליון עומדת על כ-14,517 שקלים בחודש לעומת 815 שקלים בחודש בעשירון התחתון. משמעות הדבר הוא כי בארבעת העשירונים התחתונים יותר ממחצית ממשקי הבית בראשם עומד אזרח ותיק מתקיימים מקצבת זקנה והבטחת הכנסה בלבד ללא הכנסה מפנסיה.
חוקרי מרכז אדוה מקדישים פרק מיוחד לעיסוק בעובדים עניים. בשנת 2017 8.8% מהעובדים נחשבו לעניים.
אחד הנתונים הדרמטיים ביותר המוצגים בדו"ח נוגעים להוצאות של משקי הבית על דיור. בעוד שבעולם מקובל להגדיר הוצאה של עד 30% מההכנסה הפנויה על דיור כמצב המאפשר רמת חיים סבירה, יותר מרבע (27.4%) ממשקי הבית בישראל דיווחו כי הוציאו יותר מ-30% מהכנסתם הפנויה על דיור. בעשירונים התחתונים הבעיה חמורה במיוחד כש-54% מההכנסה הפנויה בעשירון התחתון ו-40% בעשירון השני יוצאת על דיור. לעומת זאת בשני העשירונים העליונים מוציאים על דיור בין 22%-23% מההכנסה הפנויה.
באשר למדד ג'יני לאי-שוויון, חוקרי מרכז אדוה מדווחים כי למרות הירידה במדד בשנים האחרונות, ישראל עדיין מחזיקה בשיעורי אי-שוויון גבוהים מאוד לעומת שאר מדינות ה-OECD. בשנת 2017 עמד מדד ג'יני על 0.352 נקודות, הציון הנמוך ביותר מזה שני עשורים. עם זאת רק שבע מדינות ב-OECD מחזיקות במדד אי-שוויון גבוה יותר מישראל.
את מי שנולדו בשנת 1992 אולי יעניין לגלות כי רק 32.2% מהם התחילו לימודים אקדמיים עד שנת 2017 (כלומר עד לגיל 25). בעוד שבקרב יהודים נתון זה עומד על 37.7%. בקרב ערבים רק 26.3% מילידי 1992 התחילו בלימודים אקדמיים עד לשנת 2017.
תחום נוסף המעיד על הפערים החברתיים בישראל הוא שיעור בעלי ביטוח בריאות פרטי. בעוד שבעשירון התחתון רק ל-8% ממשקי הבית יש ביטוח בריאות פרטי, בעשירון העליון מחזיקים 71% ממשקי הבית בביטוח בריאות פרטי. גם ברמות הביטוח השונות אותן מציעות קופות החולים ניתן לראות את הפערים כשבעשירון התחתון רק ל-49% ממשקי הבית יש ביטוח משלים בעוד שמהעשירון השישי והלאה ליותר מ-91% ממשקי הבית יש ביטוח משלים.
