"אחרי שעברנו את המחסום הסרבי, הִפְקיד הכתב הגרמני את ההגה בידי. "יש לך ניסיון צבאי", הוא אמר, קצת חיוור אבל נחוש. "כישראלי נראה לי שהיית לפחות פעם תחת אש. אולי תצליח לשמור על קור רוח בנהיגה כשיירו עלינו. לי אין ניסיון ואני עלול לאבד את העשתונות". הצלם הצרפתי שהצטרף אלינו בקיסיליאק, שגם הוא לא בטח בכישורי הנהיגה שלו, הסכים עם הגרמני" (בעת מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, רגע לפני שחצו את שדרת הצלפים בנסיעה, עמוד 346).

ספרו מראה כיצד נראית עיתונאות מקצוענית במיטבה, (מקור: אתר סימניה).

הספר "כתב חזית" (הוצאת ידיעות ספרים, 2018) מאת הכתב והפרשן הצבאי הוותיק רון בן ישי הוא ספר מרתק. בין היתר מתאר שם בן ישי כיצד ב-1968 ניצל את קשריו "ככתב צבאי וכקצין צנחנים במילואים" (עמוד 13), כדי לטוס לאיראן שם ראיין את סגן נשיא עיראק דאז, סדאם חוסיין. 35 שנים מאוחר יותר, ב-2003, שכב "לצד קצין הכוחות המיוחדים על גג בכפר עיראקי נטוש" (עמוד 64), ששידר הוראות למטוסי קרב אמריקניים שתקפו כוח שריון עיראקי 2 ק"מ משם. בן ישי, שזכה במהלך הקריירה שלו הן בצל"ש הרמטכ"ל על חילוץ פצועים במלחמת יום הכיפורים והן בפרס ישראל, מבהיר בספר שלא ניתן להבין באמת ולתת דיווח עיתונאי ופרשני מלא של האירועים מבלי להיות שם כשהם קורים, מבלי שהכתב (המודל של בן ישי הוא המינגוויי) משוחח עם הלוחמים, האזרחים והמנהיגים המעורבים.

כמעט בכל פרק מתאר המחבר כיצד הצליח להגיע בדרך לא דרך ללב ההתרחשויות, גם כשמדובר בלב הסכנה. למרות הצורך לדווח על המתרחש בן ישי הקפיד תמיד להישאר נאמן לערכיו, גם כשהיה צריך לדווח על הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים בביירות וגם תחת אש. "עיתונאי הוא לפני הכול, ומעל לכול, אדם. וכאדם, החובה הראשונה במעלה שלי היא הומניטרית – להציל חיי אדם אחר אפילו במחיר סיכון מסוים שאני נוטל על עצמי, ואפילו אם הדבר מסיט אותי זמנית מן המשימה העיתונאית שלי" (עמוד 99).

ספרו, שנקרא כספר מתח, מראה כיצד נראית עיתונאות מקצוענית במיטבה.