שוק האשראי הישראלי משתנה לחלוטין בשנים האחרונות. "העתיד נראה מאוג"ח" אמר נגיד בנק ישראל אמיר ירון אתמול (שלישי) בכנס הפיקוח על הבנקים. נאומו של ירון עסק בסוגיות שאין לציבור הרחב כל הבנה בהן, וכוון לקהל המאזינים מקרב אנשי שוק ההון. לכן הנאום, כמו גם הסוגיה אליה התייחס הנגיד, עבר ללא התייחסויות מיוחדות, על אף שכדאי שהציבור הישראלי יתעניין בו.
בשקט בשקט, מקודמת בימים אלו הצעת חוק שעשויה לשנות את שוק האשראי בישראל. חוק האיגו"ח, ששר האוצר משה כחלון אישר ביולי של השנה שעברה, יהווה פריצת דרך בשוק האשראי בישראל במידה ויעבור. אם המושג "איגו"ח" נשמע לכם מוכר, מדובר באותו מכשיר פיננסי שהשימוש של בנקי ההשקעות בו יצר את בועת הסאב-פריים האמריקאית שהתפוצצה בשנת 2008, וגררה את העולם כולו למיתון הכבד ביותר מאז שנות ה-30 של המאה שעברה.
אמנם הצעת החוק של כחלון היא שמרנית יחסית, ואינה מאפשרת את השימוש שעשו ב"איגו"ח" הבנקים האמריקאים, אך עם זאת מדובר בתקדים מטריד. נכון להיום החוק הישראלי כמעט ולא מכיר במכשיר פיננסי זה, והוא נמצא בשימוש מוגבל מאד בישראל. הצעתו של כחלון, שקיבלה אתמול גיבוי מנגיד בנק ישראל, תאפשר איגו"ח רק תחת תנאים מוגבלים ומפוקחים, ותאסור על איגו"ח משכנתאות בעקבות משבר הסאב פריים. עם זאת, מדובר בתקדים שקשה להעריך לאן הוא יוביל בעתיד.
צעד זה מצטרף לשורה הארוכה של רפורמות בשוק האשראי מאז 2016, ולמעשה מהווה צעד משלים להן. הרפורמות הביאו להתגברות התחרות בשוק האשראי, ולכן גם להתגברות הצורך של כל שחקן בגיוס הון זול כדי להתחרות ולהישאר רווחי. חוק האיגו"ח יאפשר לחברות כרטיסי האשראי, למשל, להשתמש בכלי זה כדי להצליח להתחרות בבנקים החזקים.
מה זה איגו"ח?
"איגוח" נשמע כמו מילה שרק סוחרים בשוק ההון מסוגלים לתפוס, אבל למעשה הרעיון די פשוט. כדי להרוויח הבנק מעניק הלוואות לציבור, ומקבל תמורתן החזרים עם ריבית. מי שלקח הלוואה מהבנק מחויב להחזיר אותה על פי חוק. כשהבנק "מאג"ח" את אותן הלוואות הוא למעשה מתייחס להחזרים העתידיים כנכסים פיננסיים ומוכר אותם. הבנק מצרף יחד מספר הלוואות לתיק נכסים אחד ומוכר אותו כתיק שלם בבורסה. הרוכש למעשה קונה במסגרת תיק אחד את תזרים ההכנסות העתידי שמתבסס על אותם ההלוואות, ומשלם לבנק במקום תמורתו.
ככל הנראה, איגו"ח הלוואות מצד הבנקים ימשוך אליו את המשקיעים המוסדיים. המוסדיים מחזיקים בכמויות גדולות של הון נזיל, ומחפשים אפיקי השקעה מניבים. לכן, סביר להניח שהמוסדיים ירכשו את אותם תיקי הלוואות המאוג"חים, ויספקו לבנקים את ההון הנדרש כדי להתחרות בשוק האשראי החדש, ולנסות למכור לנו הצרכנים כמה שיותר אשראי.
כך קרה בארה"ב, ושם הדבר הוביל לאסון כלכלי בקנה מידה היסטורי. הבנקים המשיכו למכור את אותם המכשירים לקרנות הפנסיה והביטוח על אף שמרבית ההלוואות היו "זבל". הסיבה שהם עשו את זה הייתה שזה היה רווחי מאד – הביקוש של המוסדיים דחף את המחיר כלפי מעלה. כשהתגלה שאותם תיקי השקעות מורכבים למעשה מהלוואות בדירוג "זבל", החל אפקט דומינו שהוביל למחיקת השקעות עצומות של כספי פנסיה על חשבון הציבור האמריקאי, וקריסת הבנקים. ישראל אמנם רחוקה מאד מתרחיש כזה, אבל השאלה החשובה היא האם אפשר יהיה לפקח על התנהלות נותני האשראי כך שתרחיש כזה לא יקרה בישראל?
חשש נוסף הוא דווקא הביקוש הגבוה לאותם מכשירים פיננסיים כאפיקי השקעה של המוסדיים. החשש הוא שהמוסדיים עלולים לנתב לאותם מכשירים את השקעותיהם ו"לנפח" את שוק ההלוואות המאוג"חות. במקרה כזה המוסדיים עלולים להפחית את ההלוואות שהם נותנים לעסקים ריאליים בישראל, מה שיביא לעלייה בריבית על הלוואות למגזר העסקי.
מה יהיה שונה בישראל
ביולי של השנה שעברה אישר כחלון את הצעת החוק של משרד האוצר. הצעת החוק של כחלון מוגבלת יחסית, ולא מאפשרת לבצע מהלכים מהסוג שהביאו למשבר הסאב פריים. ראשית, בישראל יאסר "איגו"ח סינתטי", מה שיקל על הפיקוח. איגו"ח סינתטי הוא איגו"ח על איגו"ח – איגו"ח של הלוואות שהונפקו על ידי גורם אחר ונקנו על ידי הבנק. מצב זה עלול להביא, כפי שקרה בארה"ב, לכך שהמוסדיים ירכשו הלוואות מבלי לדעת כלל מאיפה הגיעו ומה מצבן האמיתי. במילים פשוטות, הבנקים בישראל יוכלו למכור רק הלוואות שהם עצמם הנפיקו.
שנית, הבנקים בישראל יאלצו להמשיך להחזיק ב-10% מתיק ההשקעות המאוג"ח. כך, במידה וההלוואות בתיק המאוג"ח כושלות, גם הבנקים יספגו הפסדים. דבר זה אמור לייצר תמריץ לבנקים למכור רק הלוואות "בריאות", ולא לערער את יציבות המערכת הפיננסית כפי שקרה בארה"ב.
שלישית, החוק מחריג מההלוואות החוקיות לאיגו"ח את המשכנתאות. במילים אחרות, הבנקים לא יוכלו למכור אג"ח על בסיס הלוואות לדיור. מדובר בהימנעות ממהלך שנושא הקשרים בוטים וישירים מדי למשבר הסאב פריים. עם זאת, יש לכך חשיבות דרמטית. המשכתנאות מהוות חלק עצום משוק האשראי, והגבלת האיגו"ח להלוואות שאינן משכנתאות מצמצמת משמעותית את היקף השימוש שהבנקים יוכלו לעשות במכשיר.
מדוע לאפשר התנהלות זו מלכתחילה? חלק מההסבר קשור במכלול הרפורמות בשוק האשראי. מאז שנת 2015, שהיא גם השנה בה החל הניסיון להעביר את חוק האיגו"ח, עלתה באופן דרמטי רמת התחרותיות בשוק האשראי. השחקנים החדשים-MAX וישראכרט יצטרכו להתחרות בבנקים כדי להישאר בחיים. לשם כך הם צריכים מקור זמין לגיוס הון על בסיס הנכס שיש להם בשפע – הלוואות לציבור.
איפה זה עומד?
למעשה ההצעה לאפשר איגו"ח בשוק האשראי בישראל עלתה כבר בשנת 2007, אבל ירדה מהפרק מהר מאד בעקבות משבר הסאב פריים. שמונה שנים לאחר מכן, צוות בין משרדי בו נכחו נציגי הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ורשות שוק ההון בשם "הצוות לקידום איגו"ח בישראל", פרסם בנובמבר 2015 דו"ח שתיאר מתווה אפשרי להכנסת איגו"ח לישראל. הדו"ח התקבל בהתלהבות אצל נגידת בנק ישראל באותם ימים, קרנית פלוג, ואצל כחלון, אבל לא הגיע לחקיקה עד לקיץ 2018.
תהליך החקיקה נעצר כמובן עד לאחר הבחירות, ויש לחכות ולראות מי יהיה שר האוצר החדש שידרש לקדם אותה. עם זאת, צפוי שהתמיכה בקרב הגורמים הרגולטוריים וחברות האשראי והבנקים תביא לכך ששר האוצר החדש, מי שהוא לא יהיה, יקדם גם הוא את החוק.
