לאחר שהודיע על הקמת משרד לקידום סחר בירושלים שיפעל תחת השגרירות בתל אביב, חתם על שלל הסכמים בילטראליים וביקר בכותל בלוויית ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לביקור משותף ראשון מסוגו של נשיא מכהן, שב נשיא ברזיל מביקור בישראל, שקוצר תוך מהלכו ביום אחד. כל זה מתרחש בשבוע שלפני מועד הבחירות בישראל, ובמלאות 100 ימים לשלטונו של ז'איר בולסונארו.

באמירותיו מבטא הנשיא החדש, איש הימין הקיצוני, שינוי חד במדיניות-החוץ הברזילאית ותמיכה גורפת בישראל. הכרזתו במהלך הקמפיין כי יעתיק את שגרירות ארצו בישראל לירושלים, עליה שב וחזר עם היבחרו, תרמה בהחלט לקביעת העיתוי החריג לביקורו בישראל, ערב הבחירות. אבל הכרזות לחוד ומעשים לחוד והמעבר לא מומש. נתניהו, שהשתתף בינואר האחרון בטקס השבעת בולסונארו לנשיאות, בביקור ראשון אי-פעם של ראש ממשלה ישראלי בברזיל, וקיווה מאד להכרזה המיוחלת להעברת השגרירות, הצליח שלא לבלבל את עצמו בעובדות.

נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו ונוף העיר העתיקה בירושלים (צילום: הדס פארוש / פלאש 90| AP Photo/Silvia Izquierdo).

כמי שפועל נמרצות לגייס את יחסי החוץ של ישראל לקמפיין הבחירות, גם במחיר עצימת עין מתפיסות עולם בעייתיות וערכים שנויים במחלוקת של מנהיגים מסוימים, כמו האורח המדובר, הוא דאג להפיק מן הביקור את המרב ולהכביר בהזדמנויות צילום לגיטימיות לכאורה, כמו למשל, טקס קבלת הפנים המתועד שהתקיים בנתב"ג, אליו הגיע נתניהו עם קומץ חברי ממשלה, נציגי הליכוד בלבד, שהיה חריג בהיקפו, בנאומי הברכה שנישאו בו ובמילות האהבה ההדדיות שהחליפו השניים ביניהם.

לגופו, ברזיל היא מעצמה אזורית ענקית, שסך שטחה והיקף אוכלוסייתה שווים לסך השטח וכמות האוכלוסייה של כל מדינות אמריקה הדרומית גם יחד, עם פוטנציאל כלכלי אדיר, עושר תרבותי עצום ומרתק, קהילה יהודית חמה ועם נפלא שבבסיסו אוהד מאד את ישראל. לנשיא החדש עניין רב בחיזוק מעמדה הבינלאומי של ברזיל גם מעבר לגבולות היבשת, בתחומים בהם לישראל יש הרבה מה להציע. במהלך הביקור נחתמו הסכמי שיתוף פעולה בשישה תחומים: אנרגיה, מדע וחדשנות, השקעות, תעופה אזרחית, ביטחון הציבור והגנה אזרחית. כן התקיימה "פסגת החדשנות ישראל-ברזיל" – בהשתתפות אנשי עסקים וחברות מובילות משתי המדינות, במסגרתה סוכם על תכנית לעידוד יזמות ופעילות חברות סטארט-אפ ישראליות בברזיל.

מועדון בעלי הברית הפופוליסטים והשנויים במחלוקת במישור הערכי (כמו הונגריה, פולין, הונדורס וכד'), שעל הרחבתו שוקד נתניהו, עלול לחזור אלינו כבומרנג בבוא היום, כאשר מנהיגים יתחלפו, כטיבו של עולם, אבל הזיכרון הקולקטיבי יישאר

פגישתו של בולסונארו בוושינגטון עם הנשיא טראמפ, נשוא הערצתו, פחות משבועיים טרם הגעתו לכאן, סימנה דף חדש ביחסי ברזיל-ארה"ב, שמעולם לא התרוממו מעבר למינימום בסיסי. מלבד סוגיות סחר מגוונות, בהן "נתן בולסונארו הרבה יותר משקיבל", כפי שדיווחה התקשורת הברזילאית, ודיון במשבר בוונצואלה, הוא שב משם ובאמתחתו הבטחות תמיכה מצד טראמפ בשאיפת ברזיל לקבלת מעמד לא-חברה בכירה בנאט"ו, ובכוונותיה להתקבל למועדון האקסקלוסיבי של ה-OECD. הכוונה האמריקאית להגביל את יחסי הסחר של ברזיל עם סין, המהווה יעד עיקרי לסחורותיה, לא צלחה. מוושינגטון יצא בולסונארו לצ'ילה – למפגש ראשון של הפורום האזורי הימני החדש (PROSUR). יעדי ביקוריו הראשונים, וישראל בכלל זה, הם ביטוי לבריתות שמבקש מנהיג ברזיל לחזק ולקו הכלכלי עליו דיבר במהלך קמפיין הבחירות, ובשונה לגמרי ממה שהיה מקובל אצל נשיאים ברזילאים קודמים, שאת ביקורם הרשמי הראשון נהגו לקיים אצל שכנתם מדרום – ארגנטינה.

במהלך שלושה עשורים כחבר קונגרס הצליח בולסונארו, שנחשב לפוליטיקאי אפרורי, לחוקק שני חוקים בלבד. קודם לכך, הוא שירת בצבא ברזיל וגדל על ברכי הדיקטטורה הצבאית, שם עוצבה תפיסת עולמו הליברלית-שמרנית. את תפיסת עולמו זו הוא שיקף לאורך השנים בשורה ארוכה של התבטאויות נחרצות וקיצוניות שמיצבו אותו כמיזוגני, הומופוב, מתנגד להפלות ולאפליה מתקנת, תומך בעונש מוות, בהענקת רישיונות לנשק ומצדד במשטר הצבאי. אבל שם, בספסלים האחוריים של הקונגרס, התאפשר לו כנראה לחלום על היום בו יכבוש את נשיאות ברזיל ואת מקומו הראוי, לדידו, בהיסטוריה, כפי שאכן קרה לבסוף.

בחירות בברזיל, מפגינים תומכים במועמד ז׳איר בולסונארו (צילום: AP Photo/Eraldo Peres).

במלאת מאה ימים לשלטונו, ניכר שבולסונארו נהנה מאד ממעמדו החדש כנשיא, אך רחוק מלדעת כיצד לנהל זאת או להבין שהבחירות כבר מאחוריו. חדשות לבקרים הוא מסתבך בהתבטאויות מביכות מחד ומדאיגות מאידך ובפלגנות המתאימה לתקופת הקמפיין, כולל בתוך הקואליציה שלו. יש כבר בין מקורביו מי שהעיר כי אם ימשיך כך עלולים ימי נשיאותו להיות קצרים, ולאחרונה אף פורסם שחלה נפילה של 30 אחוזים בתמיכה בו מאז ינואר. בולסונארו עורר תגובות נגד קשות בציבוריות הברזילאית כשקרא, לראשונה אי-פעם, לדאוג ל"הנצחה הולמת" ליום ההפיכה הצבאית (31.3) שהוביל ל-21 שנות דיקטטורה אפילות הצרובות לדיראון עולם בזיכרון הקולקטיבי של רבים מהברזילאים. לנוכח הסערה נאלץ בולסונארו למתן את דבריו ולטעון כי לא התכוון לחגיגה אלא לבחינת אירועי העבר והסקת תובנות שישמשו לטובת ברזיל בעתיד. חשוב להדגיש כי בית המשפט הפדרלי פסל את הנחיית הנשיא מכל וכל.

עד למסע הבחירות לנשיאות לא היה בולסונארו מקורב מדי לקהילה האוונגליסטית בברזיל, שהולכת ומתחזקת בגודלה ובעוצמתה הפוליטית (אשתו השלישית, זו הנוכחית, היא אוונגליסטית אדוקה והוא עצמו קתולי שהוטבל לאוונגליזם ב-2016 בסמוך לתחילת הקמפיין לבחירות). הוא גם לא היה מחובר לקהילה היהודית, עמה החל לפתח קשרים כחלק מתהליך התחברותו לאוונגליסטים. היחסים החדשים עוררו מתח פנימי בקהילה היהודית, כשחלקה נסחף אחריו ואחרי הצהרותיו התומכות והנלהבות ביותר כלפי ישראל, וחלקה מתבונן בו בחשדנות ובחשש בניסיון להבין את החידה, ומבלי להפחית מהתחושה החיובית שהם חשים מעצם תמיכתו בישראל. בשיחות שקיימתי עם בכירים מקרב מנהיגות הקהילה, הם ציינו כי היהודים וישראל לא זכו מעולם לחשיפה נרחבת כזו בברזיל, ולאהדה שלטונית רבה כל כך, אלא שלנוכח הגידול הבולט באירועים אנטישמיים שחל בחודשים אחרונים, יחסית לברזיל שהיא סובלנית מאד בענייני דת, הם אינם יודעים אם מציאות חדשה זו היא "לנו או לצרינו".

מעולם לא משל בברזיל, לפחות מאז הושבה בה הדמוקרטיה, נשיא הרחוק כל כך מהמרכז הפוליטי ופריפריאלי כל כך למוקדי הכוח המסורתיים של המדינה. גם הממשל שהקים שנוי במחלוקת ולו בגלל קבוצות האינטרסים הרבות הכלולות בו, שכולן חדשות לעשייה השלטונית. מלבד שלושת בניו המעורבים בעשייתו עד דק, ותורמים מאד להסתבכויות שלו עד כה, הכוחות העיקריים המשפיעים עליו הם האוונגליסטים ואנשי הצבא. כלפי שניהם הוא מרגיש "חייב" וכל אחד מהם מושך אותו לכיוונו. סוגיית העברת השגרירות לירושלים היא דוגמא טובה לכך. בעוד האוונגליסטים דחפו אותו לממש את ההעברה והתאכזבו על כי נמנע ממנה, דעתם של אנשי הצבא לא הייתה נוחה מכך מלכתחילה. הליגה הערבית מיהרה להביע את התנגדותה בשורה של מסרים והתבטאויות דיפלומטיות חריפות, ולובי מגדלי הבקר, המייצא כמויות עתק של בשר חלאל למדינות ערב ומהווה אחת מקבוצות הלחץ החזקות והמבוססות ביותר בברזיל, כבר הביע נחרצות את התנגדותו למהלך מחשש סביר לפגיעה בעסקיו. התוצאה כבר ידועה לנו.

נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו ונוף העיר העתיקה בירושלים (צילום: הדס פארוש / פלאש 90| AP Photo/Silvia Izquierdo).

גם אם מוקדם עדיין להעריך לאן מוביל בולסונארו את ברזיל, עלייתו לשלטון היא ביטוי נוסף לתהליך המשברי שהמערכת הבינלאומית חווה בשנים האחרונות, של היחלשות הדמוקרטיות הליברליות וכרסום בעקרונות היסוד שלהן, שמתבצעים בכלים הדמוקרטים עצמם. ישראל, למרבה הצער, אינה פטורה מתהליכים אלו. כמי שרואה עצמה מדינה דמוקרטית ונאורה, צריכה ישראל לקחת שיקולים אלו בחשבון בבואה לעצב את יחסי החוץ שלה, ולמצוא את האיזון הנכון והזהיר בין אינטרסים לגיטימיים, כמו גם שלומן של הקהילות היהודיות במדינות השונות, לבין מנהיגים שאל לנו לעצום עין מעמדותיהם בכל מחיר. ברוח זו, ברזיל היא הרבה יותר מאשר המנהיג התורן, והיא חשובה לנו. עם זאת, מועדון בעלי הברית הפופוליסטים והשנויים במחלוקת במישור הערכי (כמו הונגריה, פולין, הונדורס וכד'), שעל הרחבתו שוקד נתניהו, עלול לחזור אלינו כבומרנג בבוא היום, כאשר מנהיגים יתחלפו, כטיבו של עולם, אבל הזיכרון הקולקטיבי יישאר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה (צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ).


רויטל פולג היא חברה ב"מיתווים" – המכון הישראלי למדיניות חוץ-אזורית, וכיהנה כנציגת הסוכנות היהודית בברזיל.