בבחירות ההולכות וקרבות יש שתי בחירות: לצדד בתומכים של כהנא או במתנגדיהם. כשהתומכים של הגזען מאיר כהנא ושל הרוצח ברוך גולדשטיין זוכים לתמיכה מצד ראש הממשלה, אין לבוחר הישראלי את הלוקסוס לשבת על הגדר ולבחור במפלגות כמו "גשר" של אורלי לוי, שיישבו בכל ממשלה, כולל בממשלה שתכשיר את השרץ הכהניסטי.

סדר היום הפוליטי מתחלף כל כמה ימים אחדים, לפעמים כל כמה שעות, אז חשוב להזכיר: קבוצת תומכי כהנא, שהתמודדו תחת השם "עצמה יהודית" הייתה בשוליים. אם היו מתמודדים לבד, היו מתרסקים מתחת לאחוז החסימה, או שהיו חוסכים לעצמם את ההפסד ואת החובות לבנק ומוותרים על ההתמודדות, כמו שעשה אלי ישי עם רשימתו ההומופובית. רק בזכות לחצים קשים שהפעיל נתניהו לאיחוד במפלגות הימין הקיצוני – תומכי כהנא יכהנו בכנסת הבאה.

בן ארי ובן גביר בהפגנה מול מעון ראש הממשלה עם ארון קבורה עטוף בדגל ישראל (צילום: יונתן סינדל / נועם רבקין / פלאש 90).

מאיר כהנא כיהן תקופה קצרה כחבר כנסת (1988-1984), במהלכה קרא להפרדה מוחלטת: הפרדה בחופי הים בין יהודים ללא-יהודים; איסור על נישואין בין יהודים ללא-יהודים ומאסר של "זוגות מעורבים" שכאלה; שלילת אזרחות מכל מי שאינו יהודי ואיסור על תושבות של לא-יהודים בירושלים. כל מפלגות הכנסת החרימו את נאומיו של כהנא ודאגו לכך שלא יוכל לרוץ בבחירות שלאחר מכן. עד עצם היום הזה, חברי "עצמה יהודית" נשבעים אמונים לדרכו של כהנא.

אחד מהם אף שומר תמונה של ברוך גולדשטיין תלויה על קירות משרדו. גולדשטיין היה מי שרצח עשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה בפברואר 1994, טבח שלאחריו החלו פיגועי ההתאבדות הגדולים בשחי ישראל. תודות למאמציו של נתניהו, אותו חבר צפוי להיבחר לכנסת הבאה ותמונתו של הטרוריסט גולדשטיין תהיה תלויה על קירות כנסת ישראל.

החדשות הטובות הן שרוב אזרחי ישראל לא תומכים במדיניות הזאת. אותו רוב קיבל בשתיקה, בהכנעה ופסיביות את ההתנהלות הפרועה של נתניהו (בין השאר כי היו לנתניהו גם הישגים וכי האופוזיציה כשלה בהצגת חלופה אחראית ומשכנעת). כעת יש לרוב הזה הזדמנות לתת אמון בהנהגה של בני גנץ ושותפיו המנוסים. מול ה"כהנא חי" של נתניהו, שלטי החוצות עם אשכנזי, יעלון ולפיד מציגים את "עם ישראל חי" במיטבו.

ובכל זאת חשוב להצביע דווקא "עבודה". זה לא מובן מאליו. לא רק כי גנץ הוא האזרח היחיד שאינו נתניהו עם אחוזי התאמה גבוהים לתפקיד ראש הממשלה ועם הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה, אלא גם כי "העבודה" אכזבה רבים.

הרבה מהאכזבה הייתה מיושב הראש אבי גבאי, בעל הניסיון הדל והרקורד הבעייתי, הזגזוגים התכופים והניסיונות להתחנף לימין. עם זאת, אין דבר חריג בהסתייגויות שלי. אחרי הכל, אין דבר שמאחד שמאלנים, סוציאליסטים וליברליים בכל העולם, יותר מאשר היכולת שלנו להתמלא זעם קדוש ולבקר בחריפות כל סעיף במצע המפלגה שלהם (כשבצד השני אפילו לא טורחים לכתוב מצע).

יו"ר העבודה אבי גבאי בחיפה 31 בינואר (צילום: אלעד גוטמן)

חרף ההסתייגויות, יש להצביע אמת. גבאי לא יישאר יושב ראש לנצח ו"העבודה" היא השותפה הקואליציונית הסבירה והאמינה ביותר מבחינת תפיסת עולם לכל קואליציה שירכיב בני גנץ.

הנגישות לתחבורה ציבורית איכותית בכל ימות השבוע, לחינוך ציבורי ומתקדם ונאור, לשירותי רפואה ציבורית איכותית או הביטחון בכך שהחיסכון בקרן הפנסיה המופרטת שלי (תודה, ביבי) לא יתאדה במשבר הכלכלי הבא – כל אלה מחייבים "עבודה" חזקה בכנסת. מול שוק עבודה חסר ודאות, שינויים עולמיים של אקלים, הגירה ואוטומציה בשוק העבודה – העובדים, המשפחות הצעירות והגמלאים זקוקים לכך.

בנוסף, ה"עבודה" תהיה שחקן יחיד בממשלת גנץ שידחוף בכל הכוח לסיום השליטה על מיליוני פלסטינים ולהיפרדות בטוחה מהם.

גנץ יכול להחליף את נתניהו ולמנוע משותפיו הכהניסטים לזהם את המרחב הציבורי, אבל רק "העבודה" בממשלתו תוכל להיאבק למען מדיניות של צדק חברתי ושלום.

טל הריס שימש כדובר של ח"כ עמיר פרץ והוא חבר ועידת מפלגת העבודה