בהודעה לכלי התקשורת ביום 2 לאפריל 2019 הודיע דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, כי מבדיקה שערך עולה שהמשטרה והפרקליטות גרמו לפגיעה חמורה בזכות חוקתית של היוועצות עם עורך דין בכך שהורו על חקירת הסנגור הפלילי, אורי בן נתן, שייצג את העבריין ניבי זגורי שנחשד בשיבוש חקירת הרצח של עד המדינה טל קורקוס וגרושתו דבורה הירש.

על פי התלונה שהוגשה לנציב, אישרה הפרקליטות את חקירתו באזהרה של הסנגור בחשד לביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט והמשטרה הורתה על שליחתו למעצר בית בעת שייצג חשודים בפרשה וזאת מבלי שהיה כל ביסוס ראייתי לכך.

הנציב דחה את טענות הפרקליטות והמשטרה, וקבע כי התמונה המצטיירת ביחס לסוגיית מעצרו של הסנגור ותנאי שחרורו עגומה וקודרת. רוזן קבע כי ההחלטה לשחרר את הסנגור למעצר בית תוך הטלת איסור על יצירת קשר עם המעורבים בפרשה, פגעה בצורה קשה בזכות החוקתית להיוועצות לקוח עם עורך דינו.

אדם מן השורה היה מצפה כי ממצאים קשים אלו יובילו לסנקציות חמורות כנגד הפרקליטים והחוקרים שהביאו לחקירה באזהרה כנגד סניגור ואף לשליחתו למעצר בית למשך תקופה לא מבוטלת. אז זהו, שלא.

מי שמצליח לצלוח את כל הסעיפים ותתי הסעיפים בחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016, אשריו. אין חוק דומה לו עלי ספר במדינת ישראל. מה שעולה מהחוק באופן מובהק הוא כי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הצליחו לעקר כמעט לחלוטין את יכולותיו וסמכויותיו של הנציב לבקר את מייצגי המדינה, קרי הפרקליטים. בין היתר, על פי חוק זה, אף אם בסופו של יום ימצא הנציב כי מאן דהוא כשל בטיפול בפרשה – הרי שאין לאמירתו שום השלכה או משקל של ממש.

סמכויות הנציב, מכח חוק נציבות תלונות הציבור מוגבלות להמלצה בפני הנילון והממונה עליו על הצורך בתיקון ליקוי שהעלה הבירור וכן על הדרך והמועד לתיקונו.

הנציב השופט (בדימוס) דוד רוזן,מגיש את הדו"ח השנתי של נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות לשרת המשפטים איילת שקד וליועץ המשפטי לממשלה, דר' אביחי מנדלבליט. (צילום: לע"מ)

וכך אכן ארע גם במקרה חמור זה. בעקבות התלונה, רוזן המליץ לפרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה לחדד את ההנחיות הרלוונטיות ולהדגיש את הזהירות הנדרשת, קודם ביצוע מהלכים שיש בהם חשש לפגיעה בלתי ראויה ובלתי מידתית בזכות ההיוועצות של אזרח עם סנגורו. מסקנות אלו ייעלמו באותה מהירות בה הגיחו לעולם.

מעמדו נטול השיניים של הנציב, מתאים כמו כפפה ליד לעמדותיו ותפיסת עולמו של הנציב רוזן. בראיון עם הנציב, שפורסם בגיליון סוף השבוע בעיתון  "גלובס"  גילה רוזן את דעתו ועמדתו ביחס לפרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, השניים פועלים משיקולים מקצועיים בלבד. הנציב הבהיר כי אין לו ספק שהגופים שהיועמ"ש ופרקליט המדינה עומדים בראשם, כמו גם המשטרה, פועלים משיקולים מקצועיים. והוא אינו יכול להעלות על דעתו שתהיה התערבות של גורם פוליטי בשיקולים של הפרקליטות. בהינתן השקפת עולם זו, לא מפתיע שרוזן נבחר לתפקיד על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

קשה לקבל מצב בו מי שמחזיק בהשקפה ועמדה שכזו ביחס לגוף המבוקר על ידו, יכול לשמש כגורם מקצועי ונטול פניות לבחינת התנהלות מערכת אכיפת החוק.

עמדות אלו של רוזן מפתיעות, בין היתר נוכח העובדה שרוזן עצמו, בהיותו סניגור צבאי, חווה שבר אדיר מהמערכת הצבאית והמדינה. רוזן מספר בראיון כי התיק של יהודה מאיר (שהורשע במתן פקודה בלתי חוקית להכות עצירים), הוא תיק שנשאר איתו מאז הצבא ועד היום שכן בעקבותיו חווה שבר בתפיסותיו כפי שהיו אותה עת ביחס לצבא ולמדינה. רוזן עצמו מציין כי באותו תיק גילה כי במהלך המשפט, צבא שלם שיקר.

רוזן שמגולל בראיון כיצד חווה בעצמו איך ראשי מערכת הצבא משקרים בפני בית משפט, נותן אמון מוחלט, אפריורית, בראשי מערכת אכיפת החוק. אמון זה שמביע רוזן במערכת וראשיה, ובשיקוליהם המקצועיים והענייניים, פוגע באמון שניתן לתת במוסד בראשו הוא עומד.

האמון העיוור בשיקולים המקצועיים בלבד של ראשי מערכת אכיפת החוק, אינו עומד במבחן המציאות.

בראיון שנערך עם רפי איתן על מעשיו כאיש שירות הביטחון בתקופת ימי שלטון מפא"י, סיפר כיצד סוכנויות הביון היו עוסקות לא רק בצֵיד מרגלים ובביטחון המדינה, אלא גם במודיעין פוליטי. איתן סיפר כי מדי פעם שלח אותו איסר הראל גם למבצעים של איסוף מידע נגד מפלגות פוליטיות, על מנת לשמור על שלטונו של בן־גוריון.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (פלאש90)

כשנשאל איתן אם זה לא נראה להם פגום, הריגול הפוליטי הזה? השיב כי באותה עת האמינו בכל רמ"ח איבריהם שאין דרך אחרת. שהם פועלים להצלת מדינת ישראל. שהצדק המוחלט לצידם. גם בהסתכלות בדיעבד סבר רפי איתן כי צדקו בדרכם זו.

מי תוקע כף שגם כיום ראשי המערכת לא מבצעים מהלכים ומשתמשים לעיתים בכוח הנמצא בידיהם באופן לא ראוי, לא משיקולים זרים אלא אך מתוך אמונה מוחלטת ב"צדקת הדרך"? האם אין זה תפקידו של רוזן, כנציב, להטיל ספק ולבחון בראיה ביקורתית החלטות אלו?

בדבריו אלו מעביר רוזן מסר לכל מתלונן בפוטנציה כי נקודת המוצא היא כי מערכת אכיפת החוק פועלת באופן תקין ומשיקולים מקצועיים. על המתלונן מוטלת משימה קשה להטות את הכף לכיוונו. ואם לא די בכך, מוסיף ומבהיר רוזן, כי זהות המתלונן, אף היא גורם משמעותי מבחינתו. לא מתלונן שהורשע בפלילים כמתלונן שהינו אזרח מן הישוב.

גישה חשדנית זו כלפי מתלוננים, בשילוב תפיסת עולם מערכתית – שמרנית, הנותנת אמון מלא במערכת אכיפת החוק והעומדים בראשה, בשילוב העדר סמכויות והיות גוף הביקורת מלכתחילה גוף נטל שיניים, הופכת את נציב הביקורת לגוף עקר, חסר הרתעה, המשמש עלה תאנה בלבד עבור רשויות אכיפת החוק.

נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות חייב דבר ראשון לשים בראש סדר החשיבות את הדברים שאומר המתלונן. האינטרס להגיש תלונה אינו כה חשוב לבירור מהות התלונה. אם רוזן לא מבין זאת בכובעו כנציב התלונות, אזי ראוי להחליפו במהרה.