ההסתדרות עתרה לבג"צ בבקשה לבטל את קביעת בית הדין הארצי לעבודה לפיה מעסיק אינו מחויב לבטח את העובד בביטוח אובדן כושר עבודה ובביטוח שארים במסגרת ההסדר הפנסיוני שלו. בעתירה שהוגשה השבוע באמצעות עורכות הדין ארנה לין ואורלי אבן זהב ממשרד ארנה לין ושות' מבקשת ההסתדרות לקבוע כי הזכות לכיסויים אלו הינה 'זכות קוגנטית' – כלומר זכות שהעובד אינו יכול יכול לוותר עליה, גם במסגרת חופש הבחירה שניתן לו לבחור לעצמו קופת גמל ומוצר ביטוחי.

באוגוסט האחרון קבע בית הדין הארצי לעבודה כי עובד רשאי לבחור שלא להיות מבוטח בביטוח פנסיוני מקיף, הכולל גם כיסוי לנכות. קביעה זו מנוגדת להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לפנסיה שבין ההסתדרות לארגוני המעסיקים, שאף הורחב לכלל העובדים במשק בצו הרחבה. בית הדין נימק את קביעתו בסעיף 20 לחוק הפיקוח על קופות הגמל, המאפשר לעובד לבחור את קופת הגמל בה הוא מבקש להיות מבוטח ואת המוצר הביטוחי. שופטי הארצי קבעו כי סעיף זה גובר על ההסכם הקיבוצי האמור ועל צו ההרחבה.

בהסתדרות טוענים כי בפסק הדין של בית הדין הארצי נפלו טעויות משפטיות מהותיות, שהובילו להכרעה שגויה מהיסוד. לטענתם, הפרשנות שהעניקו שופטי הארצי לסעיף 20 לחוק הפיקוח לקופות גמל אינן מעוגנת בלשונו, ואף סותרת אותה. בנוסף טוענת ההסתדרות כי הוראות צו ההרחבה משלימות את הוראות חוק הפיקוח, ועומדות לצידו, ולפיכך העובד אינו רשאי לבחור שלא להיות מבוטח בביטוח פנסיוני שאינו מקיף ואינו כולל כיסוי לנכות, אלא רק את סוג קופת הגמל בה הוא מבקש להיות מבוטח ואת הגורם באמצעותו הוא מבקש לבטח.

מעבר לכך טוענת ההסתדרות כי תוצאתו של פסק הדין היא לא פחות מ'הרת אסון' עבור העובדים בישראל, שכן נושא הביטוח הפנסיוני מורכב וסבוך ביותר, ובעל השלכות מרחיקות לכת על הפרט, בעוד שהרוב המוחלט של העובדים בישראל חסר את הידע הנדרש לצורך הבנת הנושא. בנסיבות אלו, לדבריה, ביקש צו ההרחבה לקבוע ביטוח פנסיוני מינימלי בסיסי במטרה להגן על העובד ולהבטיח לו או לשאיריו תשלום קצבה בכל מצב – מחלה, מוות או זקנה, שתשמש אותו או את שאריו למחייתם ותמנע מהם להגיע למצב של עוני ומחסור.

"פסק הדין הארצי המאפשר לעובד שלא להיות מבוטח בביטוח פנסיוני הכולל כיסוי למקרה נכות, והמסיר מעל המעסיק את החובה לבטח את העובד בביטוח פנסיוני כאמור, יוביל בהכרח למצב שבו עובדים ימצאו את עצמם במצב של אובדן כושר עבודה ויצטרכו להתמודד לא רק עם מצב בריאותי קשה, אלא גם עם היעדר הכנסה למחייתם ולמחיית בני משפחתם, למעט קצבת נכות מביטוח לאומי שאינה מאפשרת קיום מינימלי בכבוד", נכתב בעתירה.

בית המשפט קבע כי הצדדים בעתירה, בהם התובעים והנתבעים בהליך של ביה"ד הארצי, וכן היועץ המשפטי לממשלה ונשיאות הארגונים העסקיים, יגיבו לעתירה עד ה-2 ביוני 2019.

סוגיה עקרונית

ההסכם הקיבוצי הכללי בנושא פנסיה חובה נחתם בין יו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני לבין נשיא לשכת התאום של הארגונים הכלכלים שרגא ברוש, בסוף שנת 2007. הוא הורחב על ידי שר התמ"ת דאז אלי ישי ונכנס לתוקפו בתחילת שנת 2008. טרם לחתימת ההסכם והרחבתו, לא חלה כלל החובה לבטח עובדים בביטוח פנסיוני, ולעובדים רבים בישראל כלל לא היתה הפרשה פנסיונית.

כשנתיים וחצי קודם להסכם פנסיה חובה והרחבתו, באוגוסט 2005, נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, אשר כלל כבר אז את סעיף 20 אשר קובע כי עובד הזכאי לבחור את המוצר הפנסיוני שלו ואת קופת הגמל, בכפוף לשורת סייגים המפורטים בחוק.

פסק הדין נשוא הערעור, בהליך שכותרתו: 'ליליאן מסעודה לנדסברג נ. רוב יועצים בע"מ' ניתן כאמור באוגוסט. הוא עוסק במקרה בו עובדת שנקבעו לה 100% נכות זמנית בשל מחלה גילתה כי ביטוח המנהלים עליו חתמה אינו כולל רכיב פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. לפיכך תבעה העובדת את החברה בה עבדה, שאמורה היתה לדבריה לבטח אותה בביטוח מפני אובדן כושר עבודה, בהתאם לצו ההרחבה. הדיון בסוגיה זו הפך בבית הדין לסוגיה עקרונית הן בשאלת היקף זכותו של העובד לבחור ביטוח פנסיוני שאינו כולל כיסוי במקרה של אובדן כושר עבודה מחד, והיקף חובתו של המעסיק לבטח את העובד בביטוח מסוג זה מאידך.

בשל הדיון העקרוני והשלכותיו הרחבות על יחסי העבודה בישראל, התייצבו בהליך גם היועץ המשפטי לממשלה, ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים כדי להציג בפני בית הדין את עמדתם. היועמ"ש ונשיאות הארגונים העסקיים ציינו כי חוק הפיקוח על הפנסיה מאפשר לעובד חופש בחירה מלא לא רק של קופת הגמל, אלא גם של המוצר הפנסיוני בו הוא מעוניין להשקיע את הכספים המופקדים לטובתו. כמו כן נטען כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אף הם מאפשרים לעובד לבחור קופת גמל שבה לא כלול רכיב ביטוחי של אובדן כושר עבודה, "ובלבד שמדובר בהסדר פנסיה מיטיב". עוד הדגישו כי למעסיק כלל אין שליטה בבחירת העובד, והוא אף עשוי לשנות את המוצר הביטוחי שלו במהלך תקופת עבודתו מבלי שהמעסיק יהא מודע לכך כלל ובלא שיוכל לקחת על כך אחריות.

היועמ"ש הוסיף כי הוא מתנגד להטלת חובה קטגורית על המעסיק לבטח את העובד בניגוד לרצונו בגין אובדן כושר עבודה או מוות, והדגיש כי בכל מקרה, בכל מצב שבו העובד אינו מבצע בחירה אקטיבית הוא מבוטח במסגרת קרן ברירת המחדל, הכוללת מוצרים ביטוחיים אלו.

בנשיאות המגזר העסקי ציינו בפני דבר ראשון כי קיבלו את עתירת ההסתדרות והם לומדים אותה.