רגע לפני שאתם זורקים את הילדים מהבית כדי שיהיה לכם שקט "לנקות בלי הפרעות", מזמינה אתכם לעצור רגע ולצרף את הילדים למאמץ המשפחתי.
ראשית, הבהרה – פוסט זה אינו בא לעודד ניקיונות פסח מאסיביים ואין בו כדי לתרום למספר הנשים המגיעות לפני פסח למיון עם כוויות אקונומיקה והרעלת אג'קס… אך גם אני שותפה לאנרגיות הטובות שממלאות אותנו אחרי תרדמת החורף, בזכות מזג האוויר המתחמם וריח הפריחה, ורוח ההתחדשות הזו היא שכל שנה "מנערת" אותי לעשייה ואני מוצאת את עצמי ממיינת בגדים, מנקה קצת יותר מהרגיל ומכינה את הבית לקיץ הארוך.
ונחזור לילדים –
הבית "שלנו" הוא כאמור – "שלנו". אנו רוצים לעודד אצל ילדינו תחושת שייכות ואכפתיות ושיתוף הילדים בניקיונות השוטפים של הבית רק מחזק תחושות אלו. כאשר אני מנקה, אשתדל ללכלך פחות ולשמור על הניקיון לאורך זמן.
כמו כן, נקיון הבית יחד, מאחד את המשפחה וזוהי פעילות בה כל אחד מהילדים יכול להצטיין בהתאם לגילו, יכולותיו והעדפותיו. הילדים מנקים וזוכים בתחושת סיפוק ושותפות.
הורים רבים מדברים על איך אגדל ילד בעל ביטחון עצמי? כמובן שהתשובה מורכבת אך אם נאפשר לילדינו לקחת חלק במטלות הבית אנו מחזקים אצלם את ה"אני" הבריא שלהם:
א = אהוב (קבלה ללא תנאי)
נ = נחוץ (תרומה ומועילות – מטלות ששלחנו ותפקיד בבית)
י = יכול (עצמאות, התחושה שאני יכול לעשות לבד)
נכון שזה מצריך מאיתנו ויתורים מסוימים כשהקשה בהם הוא לוותר מעט על השליטה – רובנו לא משתפים את הילדים בניקיונות, בישולים וכו' כי אנחנו אוהבים שהדברים יעשו "כמו שאנחנו רוצים". כשילד מנקה את המראה, מקפל כביסה או שוטף את הרצפה זה לא תמיד יהיה בדיוק כמו שאנחנו היינו עושים את זה, אך חישבו על הערך המוסף של הדבר בשביל הילד שלנו שעל ידי עידודו על עזרתו, אנו מקבלים אותו בעצם ללא תנאי, מראים לו כמה הוא נחוץ ומועיל ומחזקים את תחושת המסוגלות והעצמאות שאליה הוא שואף, וכבונוס אנחנו גם מקבלים רצפה נקייה.
כמו כן, ילד השותף למטלות הבית, גם אם לא באופן קבוע, מחזק את תחושת האמפתיה. הוא מבין את העבודה הכרוכה בניקיון ותחזוקת הבית ויחוש הערכה ואמפתיה לעבודה גם אם נעשית בדרך כלל על ידי ההורים או העוזרת.
אז ניקיון נעים, ואביב שמח לכולנו.
