נתניהו מזכיר את השמאל בכל נאום, בכל תגובה, בכל פרסום. תמיד ביחיד. אלה כבר לא שמאלנים, או אנשים שמאמינים בתפיסות שונות משלו. זה שמאל, השמאל רוצה להדיח אותו, השמאל רוצה להשתלט על המדינה, ביחיד, תמיד ביחיד, אן לו פנים, אין לו סמלים ואין לו דוברים. הוא רע מוחלט, כמו אשמדאי, כמו שחור, כמו עין רעה, שמאל. השמאל אינו מליונים של בני אדם שונים, אינו מכלול של אמונות והשקפות עולם, אלא מושג. השמאל הוא הרוע.
וכל תכלית השמאל בעיניו היא להפיל אותו, לנצח אותו, להדיח אותו. נתניהו ימין טוב גדול מול הישות המאיימת שהיא השמאל.
כמו קאטו הזקן, כך גם נתניהו, לאט לאט משנה את התודעה הפוליטית, גורם לאנשי שמאל להסתיר את שמאליותם, הופך דעה לתכונה שלילית, מאיין ממנה את כל העומק הרעיוני שקיים בה, מצמצם אותה ל"רק לא ביבי".
אבל מה לאנשי השמאל להלין על היריב הפוליטי שלהם, אם הם בוחרים לצמצם את עצמם ל"רק לא ביבי". בימים האחרונים אנשי רוח ופוליטיקאים, מובילי דעה ופובליציסטים קוראים לאנשי השמאל להצביע למפלגת הימין המתונה: כחול לבן. המפלגה הזאת לא מייצגת את דעותיהם, אבל היי, אפשר להעיף את ביבי. צאו להצביע לגנץ, הם קוראים, תוך כדי התפלפלויות אסטרטגיות, חישובי גושים וגודל מפלגות, ספקולציות וניתוחים שטחיים, רק גנץ ינצח את ביבי.
אל תצביעו עבור מי שמייצג את דעותיכם, תנו למרצ להיעלם, תנו לעבודה להצטמק, הדפו את חד"ש, ובחרו במפלגה שלא ממש מתלהבת לעשות שלום, שלא מעמידה אלטרנטיבה חברתית-כלכלית קוהרנטית, שמנסה לצאת בסדר עם כולם, שכוללת אנשי ימין מובהקים, שנעלבת אם בליכוד קוראים להם שמאל.
עזבו שטויות, הם קוראים, הכי חשוב זה להעיף את ביבי, וזה כל מה שחשוב, ואנשים נוהים אחריהם, משאירים מאחוריהם את כל מה שהפך אותם לשמאלנים, מוותרים על שאיפותיהם לשלום, לשוויון, לצדק חברתי, לסולידריות וזכויות אזרח.
זה בסדר, אין מה לדאוג, גנץ לא מושחת, והוא יעיף את ביבי, הם מתרצים לעצמם, לא נורא: היינו שמאלנים, עכשיו אנחנו שמאל. אפילו ביבי אומר.
