העבודה המאורגנת חיונית להתמודדות עם אתגרי עולם העבודה המשתנה – כך קובע דו"ח 'מבט לתעסוקה' של ארגון המדינות המפותחות (OECD) שפורסם בחמישי האחרון. "המשא ומתן הקיבוצי המונהג בידי ארגוני עובדים מסייע בהגדרת זכויות חדשות לעובדים, התאמת זכויותיהם למציאות העכשווית, ומסדיר את השימוש בטכנולוגיות חדשות כך שלא יפגעו בעובדים", נכתב בדו"ח.

בניגוד לעבר, עולם העבודה הנוכחי מתאפיין במשרות המתחלפות תדיר, ובתנאי עבודה שאינם עונים במדויק להגדרה הישנה של 'עצמאי' או 'שכיר'. סביבת העבודה משתנה אף היא – האוטומציה מביאה יותר ויותר משרות של פיתוח, מחקר ועיצוב ופחות משרות 'מסורתיות' של עבודה בפס ייצור. לפי הדו"ח, בתוך כל השינויים העוברים על תרבות העבודה האנושית, איגודים מקצועיים והסכמים קיבוציים יוכלו להבטיח את עליית רמת החיים של האוכלוסיה כולה.

שיעור ההתאגדות יורד, יותר עובדים ב'תחום האפור'

הדו"ח מצביע על כך ששיתופי הפעולה הרב-צדדיים, האינטגרציה האזורית והתלות ההדדית הגלובלית שהתפתחה בעשורים האחרונים הכפילו את ההזדמנויות לחברה האנושית. הטכנולוגיות החדשות מגבירות את היכולת לקדם מנועי צמיחה חזקים יותר, שירותים טובים יותר, ושיפור רווחת העובדים, לצד מודלים עסקיים חדשים ודרכי עבודה חדשניות שיגדילו את הגמישות עבור המעסיקים והעובדים. אבל לצד ההזדמנויות יש גם אתגרים, במיוחד עבור מקומות העבודה, שחשופים יותר ויותר לשינויים וחלקם אף מתייתרים.

כותבי הדו"ח מעריכים כי 14% מהמשרות הקיימות במשקים של המדינות החברות בארגון צפויות להיעלם כתוצאה של אוטומציה ב-15-20 השנים הבאות, ועוד 32% נוספים מהמשרות צפויות להשתנות באופן קיצוני. אל מול כל המגמות האלה מדגישים כותבי הדו"ח כי עבודה מאורגנת, איגודים מקצועיים והסכמים קיבוציים עשויים לרכך את השינויים ולהיטיב עם המשק כולו. "עם התפתחות השינויים הדמוגרפיים והטכנולוגיים, יחסי העבודה הקיבוציים מאפשרים לחברות להתאים את השכר, זמן העבודה, ארגון העבודה והמשימות לצרכים החדשים של האוכלוסייה ולהוות גורם פרגמטי בעולם של עבודה משתנה", כותבים מחברי הדו"ח.

עובדים באופן ספייס (Shutterstock)

השיעור הממוצע של העובדים החברים באיגודים מקצועיים או זוכים להגנת הסכמים קיבוציים ב-30 מדינות הארגון עומד על 29.8%. השיעורים הנמוכים ביותר של עובדים מאוגדים נרשמו באסטוניה (4.7%), ליטא (8.3%) וצרפת (9.1%). בארה"ב עומד שיעור המאוגדים על 11.3%, ובגרמניה – 19.1%. בישראל שיעור המאוגדים קרוב יחסית לממוצע הארגון ועומד על 27.7%, בדומה לקנדה (26.5%) ולאוסטריה (27.8%). המדינות עם שיעור העובדים המאוגדים הגבוה ביותר הן מדינות סקנדינביה – פינלנד (65.3%), שבדיה ודנמרק (71.6%), ואיסלנד (92.8%).

הדו"ח מצביע על ירידה בשיעור המאוגדים במרבית מדינות הארגון. חלק מהסיבה לכך היא עלייה מתמדת במספר העובדים ב'עבודות לא סטנדרטיות', שאופיין מקשה על עובדיהן להתארגן ומקשה על משא ומתן קיבוצי – כגון עצמאים, עובדים במשרה חלקית ועובדים בפלטפורמות כגון אובר, אייר ביאנבי ועוד. לפי הדו"ח, אחד מכל שבעה עובדים במדינות הארגון מוגדר כעצמאי, ואחד מתוך תשעה עובדים מועסק בחוזה זמני, ללא קביעות. לפי הדו"ח, לעובדים אלו 50% פחות סיכוי להיות מאוגדים מעובדים במשרות מסורתיות, ובחלק מהארצות יש להם 40-50% סיכוי שלא לקבל תשלומי הגנה כמו דמי אבטלה כשהם מחוץ לעבודה.

שיעור העובדים המאוגדים במדינות ה-OECD (נתונים: OECD, דו”ח התעסוקה 2019. גרפיקה: אידאה)

עם זאת סוקר הדו"ח את הדרכים השונות בהם ארגון העבודה העולמי, איגודי עובדים ומחוקקים במדינות השונות התמודדו עם המצב החדש על מנת להגן על העובדים שנופלים "בתחום האפור" שנפער באופיין של חלק מהמשרות החדשות במשק. אותו 'תחום אפור' שבין שכיר לעצמאי, בין קביעות לזמניות, בעידן בו עובדים רבים יותר מחליפים עבודות באון תדיר – מסכן לא רק את העובדים אלא גם את כלל החברה. כותבי הדו"ח מציעים להתמודד עם 'התחום האפור' באמצעות הסכמים קיבוציים, יצירת איגודים מקצועיים המיועדים להכיל משרות מסוג זה, וחקיקה המגנה על כל עובד בכל מצב.

עובדת ניסאן מפגינה בעד התאגדות העובדים מחוץ למפעל לפני ההצבעה על ההתגדות במפעל (צילום: AP Photo/Rogelio V. Solis)

יותר משרות, פחות שכר

למרות שמספר המשרות במדינות ה-OECD גדל בשנים האחרונות ואחוז האבטלה ירד בהתאם, הדו"ח מצביע על כך שמרביתן חלקיות ובשכר נמוך. לפי הדו"ח, התעסוקה במדינות ה־OECD נמצאת אמנם במגמת עלייה, אך רוב המשרות עדיין נוצרות בתחומים בעלי פריון נמוך ולפיכך משלמות שכר נמוך. בצרפת, בגרמניה ובבריטניה – שלוש מהכלכלות הגדולות באיחוד האירופי – המגזרים שיצרו שליש מהמשרות החדשות בין השנים 2010 ל־2017 היו כאלה בהם העובדים השתכרו שכר נמוך – קרי מתחת לשכר הממוצע באותן מדינות. יתרה מכך – בבלגיה, בפינלנד, באיטליה ובספרד, סקטורים שבהם נרשמו רמות פריון מעל הממוצע סבלו דווקא מאובדן משרות משמעותי.

השכר הממוצע במרבית המדינות שנסקרו אמנם עלה, אך בשיעור נמוך יחסית, הרבה מתחת לשיעורי הגידול בטרם המשבר הכלכלי של 2008. לפי אותם נתונים כשני שלישים ממדינות ה־ OECD רשמו צמיחה זניחה או איטית בשכר הריאלי, שתורגמה לפגיעה בכוח הקנייה. ואכן, השכר הריאלי נשאר מתחת לרמות המשבר ביוון, איטליה וספרד, והתכווץ בשנים האחרונות גם בבלגיה, באוסטרליה ובקנדה.

ובישראל: צמיחה בהתאגדות – וגם בשכר

בישראל, לעומת זאת, ניתן לראות מגמה הפוכה: שיעור העובדים המאוגדים עלה בכ-2 נקודות האחוז בעשור האחרון, ואיתו גם השכר הריאלי, שעלה בין 2014 ל־2018 ב-3% (לעומת 1.75% בממוצע ב־OECD), דווקא שיעור גבוה מזה שנרשם בין 2001 ל־2007 אז גדל השכר הריאלי בישראל בפחות מ־1% לעומת 2.4% בממוצע ב־OECD.

העובדים נעדרי מיומנויות, וההכשרות המקצועיות מחזקות את החזקים

אתגר נוסף עליו מצביע הדו"ח הוא היעדר מיומנויות הנדרשות למקצועות חדשים בקרב רבים מהעובדים: לשישה מכל עשרה עובדים חסרות מיומנויות מתחום המידע, התקשורת והטכנולוגיה, או שאין ברשותם מחשב. במקביל, בחינת מאפייני המבוגרים שהשתתפו בהכשרות מקצועיות מצביעה על כך שההכשרות אינן נגישות לאנשים הזקוקים להם ביותר, אותם מכנה הדו"ח 'חסרי הזדמנויות'. לפי הנתונים, 60% מהמשתתפים בהכשרות במדינות הארגון היו בעלי רמה גבוהה של מיומנויות וכישורים, ורק 20% בעלי רמת מיומנות נמוכה. גם היקף ההשתתפות של עצמאים מהווה כמחצית מהיקף ההשתתפות של עובדים במשרה מלאה.