"מִתַּחַת לְכָל מֶטָפוֹרָה / יוֹשֶׁבֶת עוֹבֶדֶת מַתְפֵּרָה" כתב המשורר מאיר קובלסקי בשירו 'בנטון', שתי שורות הממחישות קשר שיש בין עולם העבודה הסיזיפי לעולם היצירה, קשר דו כיווני ומורכב ביותר. היצירה העברית והישראלית האדירו בראשית דרכן את עולמה וחייו של העובד והפועלת, אך היצירה החלוצית-סוציאליסטית, תיארה אזורים ספציפיים של חווית העבודה בישראל.

במרוצת השנים, אחרי הקמת המדינה, העליות, המלחמות והמשברים הכלכליים, גם המוזיקה הפופולרית היתה צריכה לומר דבר מה על המשק המתפתח פה, בטח לאחר פירוקה של מדינת הרווחה הישראלית והפנייה לעבר כלכלה קפיטליסטית, בה לאיכר העברי יש פחות מקום והניכור מהתוצר הולך ומעמיק, בשלל דרכים.

הפליליסט נעדר את השירים האייקונים של עולם העבודה הישראלי, לא כי הם לא חשובים או לא רלוונטיים, אלא כדי בנסיון לבטא עוד פינות בחוויה של העובדים בארץ הזו. 22 השירים בפליליסט מבקשים לספר על חלקי מציאות של אבטלה ופיטורין, תעשייה ופס ייצור, גלובליזציה והשלכותיה, והמשק הישראלי החדש ואנחנו בתוכו. שני השירים בסוף מבטאים שני פנים לאיך יכולה החברה להראות תחת משטר כלכלי נצלני, וכזה בו יש מקום לכולם ולכולן. חג פועלים שמח!

לא, סספו / אהרון שבתאי / קובי דווידר וטל שחר

שער ראשון – עולם תעשייתי

שיר המקצוע / מאיר אריאל

עבד עבד עבד ברזל
עבד חשמל וכרטסת
תגיד תגיד תגיד לעזאזל
איך שהמכונה בך נכנסת 

איך משפיע העולם התעשייתי על העובדות והעובדים בו? האדם כחלק מהמכונה, הופך לבורג, ונפלט ממנה כשיש שינויים. אריאל מתאר את כל התהליך – מרכישת המקצוע, דרך הפיכה לחלק מהמפעל, ועד לפיטורים. עוד בשער: 'חיפה' של דיויד ברוזה בזמן שלפני שהעיתונות הניאו ליברלית הפכה את הנמל ועובדיו למושחתים, 'עולם תעשייתי' של סי היימן על בליעת החלום ע"י קופסאות הבטון והמכונות, 'ערבב את הטיח' של אהוד בנאי על הפועלים הפלסטינים שהחליפו את הישראלים בעבודות הבניין, 'שיר עבודה' של דני סנדרסון שמתאר את יומו האפור של עובד במשרד.

שער שני – גלובליזציה

ילד עם קוף / מאיר גולדברג / נתן סלור ויסמין אבן 

כלכלת העולם מחזיקה במשקפת 
שמחת עניים משתמשת בתוף 
בניו דלהי חולקים השרים בתוספת 
בסרי לנקה מופיע ילד עם קוף 

גולדבר מתאר את ההשלכות של השינויים הגלובאלים, שמפיעים מן הסתם גם על ישראל, על חיי העובדים. העתקת התעשיות המסורתיות למקומות בכדור הארץ בהם עבודת בני האדם שווה פחות כסף. עוד בשער: 'צל' של חוה אלברשטיין על מי משלמים את המחיר של עליית רמת החיים במערב, 'גלובליזציה' של רגאיסטאן המתאר מה קורה כשהעולם הופך קטן מאוד, 'מגדלים' של אסף אמדורסקי על האדם הקטן מול ההון הגדול.

שער שלישי – אבטלה

אבא מובטל / אסנת זאנו ולהקת צעירי קריית מלאכי (דור שני)

בערב חזר מאוחר ובכלל
הוא נחשב לעובד החרוץ במפעל

להקת דור שני היא פלא ייחודי – לא רק שקולם של הצעירים בפריפריה נשמע, הטקסטים כולם עוסקים בחייהם עצמם. אבא מובטל הוא שיר של דור שלם בעיירות הפיתוח בנגב, סמל לתוצאות של השינויים הכלכליים בשנות ה-90. אבא מובטל מספר גם על גלי ההדף של אותם פיטורים, ההשפלה, הדאגה למשפחה ולאבא עצמו. עוד בשער: 'לשכת עבודה' של ג'ו עמר בביצוע של זאב רווח בסרט 'טיפת מזל' על חוויות הקליטה של עולה ממרוקו, 'המובטל בלוז' של אריאל זילבר על פיטורים ואולי התקווה שיש בהם להשתחרר מהמועקה של העבודה, 'אינתי עמרי' של מיכה שטרית שנכתב על סגירת מפעל פולגת בקריית גת ומי אחריו 'חוץ ממך כלום' של רמי קליינשטיין – שניהם מתארים מציאות של יחיד המתמודד מול כוחות כלכליים גדולים יותר המשפיעים על חייו – ההשלכות על המשפחה והדאגה לעתיד, ו'ג'וני מאר' של טיפקס שמספר את סיפורו של בעל עסק קטן שהשינויים הגלובאלים קטשו את פרנסתו.

שער רביעי – העבודה החדשה

אלנבי 40 / לורן מילק / יוני ליבנה

עשר שנים בדוגמנות 
לא סבלתי ת'עבודה הזאת. 
הכחילו לי את המוח 
מכרו אותו למדענים. 
מעכו את הכבד.

אז איפה עובדים עכשיו כשרוב התעשייה יצאה מתחומי ישראל? המשרדים, האופן ספייס, החלום האמריקאי ושברו מתבטאים בשיר של יוני ליבנה שמוריד אל קרקע המציאות את המציאות שמנסים למכור לנו על אומת ההיי-טק. עוד בשער: 'תשע עד חמש' של התקווה 6 על הישראלים שעובדים ועובדים ולא מצליחים לחסוך, 'זו אני מדברת' שכתבה המשוררת יודית שחר על הישראליות שלא עובדות במפעל אבל הן רק חלק אחד ממכונה גדולה ששוחקת אותן, 'מהנדסת מחשבים' על החלום הגדול לעבודה קלה ותחושת הריקנות המלווה את המציאות.

תמונת עתיד – אופציה 1

ג'ני של הפיראטים / כלת השודדים / ברטולד ברכט בתרגום דן אלמגור

אתם, אדונים, 
הרואים איך אני 
רצפות על ארבע מקרצפת, 
לבושה בסחבות 
במלון מטונף – 
תתקעו לי בכף 
אסימון משופשף; 
אך אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק. 
לא, אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק.

הטקסט הדוקר של ברכט מתאר מציאות של חדרנית בבית מלון, הסובלת מהתעמרות של בוסים ויחס משפיל של גברים המתאחסנים בחדרים אותה היא מנקה. אבל ג'ני לא פרייארית, והיא חולמת איך לנקום בכל אלו שניצלו והתעמרו בה בחייה – פשוט לשחוט את כולם. אפשר לראות בו אזהרה למה יקרה בעולם אם יחסי הכוחות בין העוני והעושר (וגם בין גברים ונשים) ימשיכו בקו הקיים – אלימות מתפרצת של המדוכאים והמדוכאות.

תמונת עתיד – אופציה 2

יהי הכל / ברטולד ברכט בתרגום נתן זך

יהי הכל
שייך לכל שיוכל
להטיב עימו
שיוכל להטיב עימו 

תמונת העתיד שמצייר ברכט נראית אולי אוטופית, בה העבודה, האדמה והחברה אינם חלקים נפרדים של השלם האנושי, אלא מתקיימת בינהם סימביוזה, הדדיות, מפגש המבוסס על דאגה ויצירה. חלומות אתם אומרים? אתם יודעים מה אמר הרצל על חולמים. חג שמח!