בשנים האחרונות נראה שישראלים רבים מתקשים למצוא את הדרך לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה עם סיום הלימודים ושירותם הצבאי. על רקע זה נוצרו תופעות חדשות כמו "זיכרון בסלון", וכך גם יותר ויותר מקומות עבודה שהחליטו לציין את היום בזמן העבודה: לשמוע עדויות, לקיים טקס ולעמוד ביחד בצפירה.

במשרדי 'לייטריקס' בירושלים, חברה המייצרת אפליקציות של עיבוד תמונה ויצירת תוכן קריאייטיבי, פועלים כ-190 עובדים. ניצן רוט, אחראית הרווחה והתפעול בחברה, סיפרה כי ההחלטה לציין יחד את יום השואה היא יוזמה של מספר עובדים.

ניצולת השואה מרתה וייס ומנכ"ל לייטריקס ירון אינגר בזכרון בסלון בחברה (קרדיט: לייטריקס)

"החלטנו לנסות לארגן את זה" אמרה רוט, והוסיפה כי בחברה "אוהבים יוזמות מלמטה". "אחת העובדות מכירה את מרתה וייס, ניצולת שואה והציעה לה לקחת חלק בזיכרון בסלון שאנו מארגנים בחברה. היא הסכימה והיא מגיעה להרצות כשעה. אנחנו יושבים בתוך כפר היי-טק ונקיים את זה בלובי הסלוני שלנו. מפגש מכובד, קצת כיבוד. יהיו גם שאלות אני מניחה."

החברה קיימת משנת 2013 ובשנה האחרונה חלה קפיצה גדולה במספר העובדים המועסקים בה. רוט אומרת כי לאירועים כאלה יש חשיבות בגיבוש העובדים במפעל. "אני חושבת שעבודה זה חלק מאוד מרכזי בחיים. זו לא עבודה נטו ואנחנו רוצים אספקטים נוספים כמו הערך של זהות יהודית" הסבירה רוט והוסיפה "זה תורם לגיבוש החברה. ידוע שבחברת היי-טק עובדים הרבה שעות עם אנשים שלא מכירים אחד את השני. אירועי הרווחה עוזרים לחבר. קיבלנו תגובות מאוד חיוביות ועובדים אמרו לנו תודה. אנחנו לא מחייבים את העובדים לבוא ולהשתתף. זה ממש אופציונלי ואנחנו לא מכריחים."

ניצולת השואה מרתה וייס מספרת על עדותה לעובדי לייטריקס בזכרון בסלון בחברה (קרדיט: לייטריקס)

"יצירה של איכפתיות כלפי הסביבה"

גם ב'פולישק' – מפעל ליצור יריעות פלסטיק, הממוקם בניר יצחק בנגב המערבי בו מועסקים כ-70 עובדים ועובדות, מקיימים מזה חמש שנים טקסי זיכרון ליום השואה. נופר זוהר, מנהלת משאבי אנוש עומדת מאחורי היוזמה הזו. "כשהגעתי לעבודה זה היה לי מוזר שלא היה טקס" אמרה זוהר והדגישה את החשיבות שישנה לקיום אירועים שכאלה דווקא במקומות העבודה. "חשוב להזכיר את זה. זה מקובל לעשות את זה במתנ"סים אבל במקומות עבודה אין מחוייבות לזה. אני לא מכירה הרבה מקומות עבודה שמציינים את יום השואה לעומת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שאפשר למצוא יותר. קודם כל זה חיבור לשורשים. לא כולם בנים וילדים של ניצולים. זו יצירה של איכפתיות כלפי הסביבה וכלפי אנשים. גם במקום העבודה צריך לעשות את זה."

במפעל פולישק ניתן למצוא פינת זיכרון ומיד אחרי הצפירה מתקיים הטקס הכולל קטעי קריאה ושירים ומבוצע באופן וולונטרי על ידי עובדי החברה. "מה שייחודי זו ההירתמות של העובדים. אני לא מחייבת אף אחד להגיע אבל בכל זאת הנוכחות גבוהה. אנחנו נמצאים באזור מבעבע (עוטף עזה, ש.נ.) ותמיד הקרקע בוערת מתחת לרגלינו. תמיד דרוכים. אנחנו לא יודעים מה הם עברו שם אבל אנחנו מעריכים את החיים פה. יש כאלה שמתקשים להשתתף כי בכל זאת זה יום טעון. זהו יום של אמוציות." לדבריה, התגובות ליוזמה חיוביות ועונות על הצורך לציין את היום בחברת אנשים. "אני מתחברת מאוד לעמידה הקולקטיבית בצפירה. זה יוצר משהו. יוצר מין אחדות כזו. אנשים מרגישים יחד ולא לבד."

פינת הזיכרון בחברת 'פולישק'. צילום: נופר זוהר

לא סתם עוד יום עבודה

לא רק בחברות עצמאיות, גם ברשת BE ALL, המציעה מתחמי עבודה משותפים לחברות וארגונים בכל הגדלים, מתקיימים אירועים המציינים את יום השואה. במתחם מגדל השחר בגבעתיים. קיימו מפגש תחת הכותרת "בזהות שאולה" בו נפגשו עובדי החברה עם ורדה מידר לשמוע את סיפורה. מידר היא דור שני להורים ששרדו את זוועות אושוויץ וטרבלינקה והיא מספרת את סיפורה האישי של חיים תמידיים בצל הזיכרונות מהשואה, "רוח השואה" ששרתה בבית, השקט התמידי של ההורים ונסיונות הבריחה שלה מהמציאות בבית.

עוזי סורקיס, מנכ"ל רשת BE ALL: "אנחנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באירועים מרכזיים המתקיימים בכל אחד מהמתחמים שלנו." עוד הוסיף סורקיס: "היתרון המרכזי עבור מנכ"לי החברות במתחמי הרשת מבוסס על כך שהרשת דואגת לכל הפעילויות של העובדים; ציוני חגים ומועדים, טקסי ימי זיכרון, כנסים מקצועיים ומפגשי העשרה המאפשרים לחברות להמשיך בעיסוקהן ולהתפנות רק לאירועים עצמם ללא התארגנות ומשאבים מצידה. זוהי חובתינו ואחריותנו לזכור ולהזכיר לכולם את אשר אסור שיקרה שוב." ציין סורקיס. אפרת רוזנולד, מנהלת הקהילה אומרת: "בסופו של דבר זו לא רק עבודה. חשוב להיות בן אדם. שתהיה לנו הזדמנות ללמוד להיות אנשים טובים יותר."

אור שפירא, העובד באחת החברות במתחם השחר של BE ALL, נכח באירוע וסיפר כי המפגש עם ורדה היה מרתק ומרגש עבורו. "לאורך השנים נחשפתי להרבה סיפורי גבורה והישרדות של ניצולים שעמדו מול הזוועות, אך זו הפעם הראשונה שאני נחשף דווקא למה שהתרחש על אדמת ישראל, בתוך ביתם של הניצולים. הסיפור של הדור השני, שהתמודד עם הטראומות של הוריהם לא הותיר אף עין יבשה במתחם." שפירא הוסיף כי "קיימת חשיבות עליונה לשלב אירועי זיכרון בתוך שגרת העבודה. לצד העבודה חשוב להיות גם בני אדם והזיכרון חייב להיות חלק מאיתנו בייחוד מכיוון שדור הניצולים הולך ומצטמצם."

ורדה מיידר, שסיפרה את סיפור משפחתה בשואה וסיפורה האישי במסעה בעקבות קורות הוריה בתקופת השואה מצולמת עם עובדות החברה. (קרדיט: יח"צ)

לציין את יום השואה כדור שלישי

טליה דישון, עוזרת מנכ"ל בחברת 'נקסאר' – אפליקצייה בתחום הנהיגה סיפרה כי היוזמה לציין בחברה את יום השואה הגיעה מהעובדים זו השנה השנייה. "זה דבר ראוי לעשות ולא נראה כל כך טבעי שזה יגיע מההנהלה." היא סיפרה שבשנה שעברה אחד העובדים הביא את אימו לספר את סיפור משפחתה בשואה. "ההשתתפות של העובדים, כ-80 אנשים, היייתה מקיר לקיר. זו הייתה אחת ההרצאות שהשתתפו בהן הכי הרבה עובדים. השנה הפעילות היא במסגרת זיכרון בסלון."

רותם טמיר, עובד החברה, יזם בשנה שעברה את אירוע זיכרון השואה והביא את אימו שלומית להרצות בפני העובדים ולספר את סיפורה של אמה, חווה מרגולין, ניצולת ברגן בלזן ומחנות נוספים. "אמא שלי כתבה את הספר 'סרטים בשיער' (הוצאת דרור לנפש, 2010) בו היא סיפרה את קורות סבתי ואת סיפורה כדור שני בניסיון להתחקות אחר העבר. היום מעט ניצולים יכולים לתת עדות וזה תפקיד הדור השני. עובדים איתי אנשים שלא גדלו בישראל וחשוב לי שגם הם ישמעו את הסיפור ושנציין את יום השואה גם כדור שלישי".

שלומית מרגולין-טמיר מספרת את סיפורה של אמא בחברת nexar (קרדיט: רותם תמיר)

לדבריו, התגובות למפגש היו מרגשות. "אנשים מאוד התרגשו ושמחו שהיא סיפרה את סיפורה האישי. אנשים מבוגרים מחפשים מסגרות לציין את יום השואה ומחפשים צורות נוספות מעבר לטקסים הממלכתיים."