הם עובדים מסביב לשעון עם משאבים מוגבלים מאוד, ומטרה גדולה אחת: לסייע לכל מי שרק אפשר לעבור את סבב הלחימה בשלום. מאז תחילת ירי הרקטות המאסיבי מרצועת עזה לישראל בשבת האחרונה מעניקים כ-3,000 עובדים סוציאליים ומאות פסיכולוגים מענה פיזי ונפשי למצוקות של תושבי הדרום, בעיקר דרך מרכזי חוסן ואגפי הרווחה ברשויות המקומיות. בשיחות עם 'דבר העובדים' הם מביעים חשש מהמצוקה המתגברת בקרב התושבים שחיים תחת טילים כבר 18 שנה ומשחיקה בכוח האדם. בינתיים, הם מסתדרים עם מה שיש.

נעמה שטרן, עובדת סוציאלית קהילתית במועצה האזורית חוף אשקלון, מספרת על התפקיד: "במצב חירום אנחנו מקבלים טלפונים מהמוקד, של אנשים נפגעי חרדה שזקוקים למענה, סיוע בהסדרת נשימה, חזרה לתפקוד והרגעה ראשונית. מצבים של אנשים שמבקשים סיוע, שיפתחו עבורם מקלטים, אנשים שזקוקים לפעילות הפגתית, כל מיני פניות של התושבים. יש לנו ביישובים צח"י – צוות חירום יישובי, שהם הראשונים שמטפלים בכל יישוב, אנחנו יוצרים קשר איתם, אם הם זקוקים לכוח אדם וסיוע. ואנחנו גם בקשר עם הפסיכולוגים".

מעוזיה סגל, מנהל אגף הרווחה במ.א. חוף אשקלון: "בעופרת יצוקה כולנו היינו גיבורים וחזקים ונשארנו, ואמרנו 'מי הם בכלל? מי הם שישברו אותנו?'. בעמוד ענן כבר ראינו סדקים"

בשטח המועצה האזורית חוף אשקלון נמצאים 21 יישובים, חלקם סמוכים לגדר הגבול עם רצועת עזה וחלקם מרוחקים יותר. אוכלוסייתם מונה בסך הכל כ-16 אלף בני אדם. העובדים הסוציאליים במועצה פועלים במשמרות של שמונה שעות, מ-8:00 בבוקר עד 16:00 ומ-16:00 עד חצות, כשכל משמרת מאויישת על ידי שלושה עו"סים. "אנחנו גם זמינים 24 שעות בטלפון", מוסיפה נעמה.

נעמה, בעצמה תושבת אשקלון ואם לשלושה ילדים, מזהירה שהעומס על עובדי הרווחה עלול לפגוע בהם וביכולתם לתת מענה למצוקות התושבים. "חשוב מאוד לשמור על העובדים שלא יישחקו", היא אומרת.

מעוזיה סגל, מנהל אגף הרווחה במועצה, מגדיר את תפקיד מערכת הרווחה בעת חירום: "במצב חירום אגף הרווחה הופך להיות 'מכלול אוכלוסייה'. לא רק מטופלי הרווחה מזמן השגרה, כולם הופכים להיות מטופלים שלנו. זה אומר נפגעי חרדה, פוסט טראומה, פינוי אזרחים עם מוגבלות, אספקת תרופות לקשישים. אם יחליטו על פינוי אוכלוסייה, אני זה שמתכלל את כל הצרכים.

טיפול לבריאות הנפש (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

הדוגמאות שמביא סגל ממחישות את החוסר באמצעים, ואת הפתרונות היצירתיים והמסוכנים לעיתים שאנשי הרווחה נאלצים למצוא כדי לתת מענה למצוקות השונות. "בשבת הייתה נפילה בנתיב העשרה", סיפר, "מכיוון שהיינו פה רק אני והמנהלת של מרכז חוסן, היא נסעה לשם לטפל במשפחה, היום (ראשון) שלחתי לשם את אחד העובדים שלי, שהוא יוצא גולני אז הוא לא מפחד להסתובב, שלחנו אותו לכל היישובים שנמצאים קרוב לגדר.

אתם מוצפים בפניות?

"יש אלינו פניות, אבל לא הצפה. אתמול היו לנו עשרה נפגעי חרדה, היום עוד מוקדם להגיד. קשישים שפונים אלינו שקשה להם ומרגישים לא טוב, יש לנו מרכז יום לקשיש, אנחנו מביאים אותם למרכז, יש שם ממ"ד, הם יכולים להיות אחד עם השני, לא להיות בודדים, אנחנו גם יוצרים קשר עם המשפחות שלהם. כל פתרון יצירתי שאנחנו יכולים למצוא, אנחנו עושים".

"לכל אדם יש סף יכולות התמודדות" אומר סגל. "בעופרת יצוקה כולנו היינו גיבורים וחזקים ונשארנו, ואמרנו 'מי הם בכלל? מי הם שישברו אותנו?'. בעמוד ענן כבר ראינו סדקים, בצוק איתן הסדקים כבר היו ברורים לכל. אנשים לא מסוגלים לחיות 18 שנה תחת איום קיומי לחיים שלהם. כל סבב כזה, זה עשרות נפגעי חרדה ופוסט טראומה, אי אפשר לעמוד בזה. בני הנוער שגדלים פה, יש להם שריטה לא קטנה. בעופרת יצוקה כולם היו גיבורים, עכשיו, יש לי עובדים מאשקלון שמפחדים לנסוע הביתה".

סגל מתריע שמבחינה נפשית התושבים יתקשו להחזיק סבבים נוספים, ולטענתו המדינה לא מסייעת מספיק, "האוכלוסייה פה הגיעה לסף היכולת שלה, ולצערי בעוד סבב אחד זה כבר יהיה בלתי אפשרי. היכולת שלנו להתמודד עם המצב הזה היא מוגבלת, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים במסגרת כוח האדם המצומצם והמשאבים המוגבלים שאנחנו מקבלים מהמדינה. המדינה היא הריבון, היא צריכה להחליט מה היא רוצה לעשות".