את 48 שעות הלחימה בדרום שהסתיימו הבוקר (שני) העבירו הילדים, בני הנוער ואנשי החינוך בדרום בביתם. אך עבור המורות והגננות באזור, האחריות שלהן נמשכת גם במצב החירום, והן ממשיכות להוות כתובת ומשענת לילדים ולהורים. "בתור מורה יש לי חמישה ילדים, שבעה נכדים ועוד 22 תלמידים שהם גם הילדים שלי", מספרת סוניה בוסקילה, מורה בבית הספר היסודי שקמים-מעוז בשדרות, "צריך לתקשר איתם כל הזמן, להתקשר לבית של כל הורה, האם הוא צריך עזרה? האם צריך להפנות לשירות הפסיכולוגי ולעדכן את מנהלת בית הספר? זה מערך שלם שעובד בשביל הילדים האלו".

בוסקילה, ילידת שדרות, מלמדת כבר 25 שנה. עבורה ועבור תלמידיה, מצב החירום הוא סוג של שגרה. "אני ובעלי כאן כל החיים, ואין משהו אחר שאנחנו מכירים", היא מספרת. בשנת 2006 קסאם שנורה לעבר העיר נחת בחצר ביתה. "אז עוד לא היו ממ"דים לתושבי העוטף, אלא רק מקלטים פזורים שאי אפשר היה להגיע אליהם בכלל", היא מספרת.

"להיות מורה בשדרות זה לא פשוט", היא מוסיפה, "זה להיות דרוך וקשוב, זה להיות עם הילדים לא שמונה שעות, אלא 24 שעות. הילדים נולדים למציאות כל כך קשה, ולוקחים את זה איתם הביתה ולבית הספר".

סוניה בוסקילה (תמונה באדיבות המצולמת)

בוסקילה מסבירה בפשטות את ההבדל בין שנת לימודים של תלמיד בשדרות לעומת תלמיד במרכז הארץ. "בתחילת השנה אנחנו מתחילים עם תכניות לימודים כמו כולם במדינת ישראל. יש תכניות עבודה, תכניות לימודים וכל המערך שמתוכנן עם הצוותים החינוכיים, תכנים שצריכים לעבור, יעדים וכו', כמו בכל מקום. אז הכל טוב ויפה, עד שמתחיל המטח הראשון. כשמתחילים המטחים אנחנו עסוקים בלאסוף את הילדים, לחבר ולתת מענה הפגתי. הלימודים באמת נזנחים קצת, כי יש דברים חשובים יותר מלפספס שיעור בחשבון. ואז, כשהמצב נרגע, אנחנו משתדלים להספיק מהר את תכנית הלימודים כדי שכל הילדים כאן יהיו כמו שאר הילדים במדינת ישראל."

את יסכה סאמימי, תושבת נתיבות ומורה בבית ספר יסודי בעיר, תפסנו בהפוגה בין מטח למטח. "אמנם נתיבות לא נמצאת רשמית בעוטף עזה, אך שגרת החירום אצלנו מורגשת היטב", סיפרה, "יש מערך שדואג לילדים. משוחחים איתם בקבוצות ווטסאפ. בית הספר מאורגן ומכוון להעביר את תכנית הלימודים כולה באופן מסודר, אבל לפעמים אין ברירה ואי אפשר להמשיך את הלימודים כסדרם, בעיקר כשהילדים נמצאים בבהלה וחרדה."

יסכה בת אל סאמימי (תמונה באדיבות המצולמת)

גם החזרה לשגרה היא אתגר בפני עצמו. "אנחנו בעיקר עובדים בלתמוך בהם כל הצוות. כשכל סבב כזה מסתיים אז החזרה ללימודים היא הדרגתית וביום הראשון לא מתעסקים בללמוד אלא בלעכל את הסיטואציה, לשאול איך מרגישים, לתת תחושה של בטחון ורוגע כמה שניתן. צריך להבין שהאווירה במסדרונות בית ספר מתוחה מאוד ימים רבים לאחר שהלימודים חוזרים לשגרה"

"מה שעוזר זה הביחד של העוטף" מספרת בוסקילה "החום והאהבה וכל המעגלים מסביב מהמורה דרך היועץ החינוכי, המנהלת, מנהל אגף החינוך ביישוב ועוד – הם נותנים מענה ותמיכה גם בשגרה וגם בחירום. הרבה פעמים הורים מתקשרים כדי להתייעץ ואנחנו המורים נמצאים במספר חזיתות כל הזמן. גם בלמידה, גם ברגשי וגם הפגתי וגם להספיק את הכל – מורים בשדרות ובעוטף עובדים פי 8 ממורה רגיל, זו השליחות שלנו"

"בית הספר ערוך לתמוך במורים ובתלמידים" מספרת סאמימי "ובמקום מיוחד ניתן כאן ליועצת שיודעת לתת מענה לתלמידים ולמורים. קשה לי לחשוב איך היה ללא היועצת, היא יודעת לתת כלים ומערכים לנו למורים כדי שנוכל לפגוש את התלמידים מול זה"

"בשגרה שלנו אנחנו תמיד בקשר מתמיד עם ההורים והתלמידים, אני וכל המורים" מספר אבי ברששת, מורה ומחנך בבית ספר יסודי באשקלון שיושב עם ארבע ילדים בבית וחושב כבר על החזרה לבית הספר "מאתמול בערב מתחילים ליצור קשר עם ההורים, שולחים הודעות לתלמידים, נציגי הוועד וכו. אם יש מחשבה שיש ירידת מתח בגלל המצב אז הפוך – אני וכל המורים ממשיכים לעבוד כרגיל וממשיכים להיות עם התלמידים, החוסן פה חשוב מאוד"

אבי ברששת (תמונה באדיבות המצולם)

"התלמידים שלי היום היו צריכים להיבחן במבחן במתמטיקה. כבר בסופ"ש אמרתי להם שיש להם זמן, שיהיו ברוגע ולא יילחצו וכמובן הוא לא יהיה ישר כשנחזור וניתן הפוגה של יום יומיים"

"בשיתוף פעולה עם היועצות בית ספר אנחנו עובדים בלקבץ את התלמידים בחזרה לשגרה אחרי כל סבב", מוסיפה סאמימי, "השעות הראשונות כשחוזרים לשגרה הם שיחות עם התלמידים, איך הרגישו, איך חוזרים ללמוד וכו'…לצערי אנחנו כל כך רגילים לזה שבשגרה התלמידים עוברים את זה שוב ושוב, אנחנו לא נתקלים בבעיות"

אחת מארבעת הבנות של ברששת אמורה הייתה להיבחן בבגרות באזרחות שנערכה אתמול (ראשון), אך המבחן התבטל בכל יישובי הדרום שנמצאים תחת קו האש. "בלילה כולם ישנים בממ"ד, 6 נפשות, זה לא פשוט. נותנים לילדים זמן חופשי וללמוד בקצב שלהם בזמן שזה קורה. נכון סוף שנת וזה זמן עמוס מבחינת לימודים – אבל צריך לאט לאט. גם לנו המורים זה זמן עמוס, אך אין ברירה"

גם ברששת וגם בוסקילה מספרים על התמיכה של הסתדרות המורים במורים הנמצאים ביישובים תחת אש ובינהם הודעה שנשלחה מהמזכלי"ת, יפה בן דוד שביקשה לגבות את הישארותם של המורים בבתים בלי פגיעה בשכר או בתנאים אחרים

"יש תחושה של גיבוי של כל מכלול המורים, תמיכה של יור המרחב ואייל חסן מזכ"ל הסניף באשקלון" מספר ברשתת "תומכים במורים ויש מענה לשאלות אם מלמדים ואם לא, וגיבוי למורים המלמדים צפונה מטווח האש שמבקשים להישאר בבית עם הילדים, אמן לכל מקום עבודה היה גיבוי כזה"

"יש תחושה של תמיכה ודאגה" אומרת בוסקילה. "דואגים למורים אם זה צרכים נפשיים או במקום העבודה. דואגים להוציא את המורים להפוגות במלונות, פעילויות וחופשים – זה חשוב ומחזק".