נתוני השכר הממוצע שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הצביעו על עלייה של 2.7% בשכר הממוצע במשק ועלייה במספר המועסקים. מדובר בנתון חיובי הממשיך מגמות של התחזקות שוק העבודה, ומצביע על ביקוש גבוה לעובדים וגידול בהכנסות למשפחות עובדות. עם זאת, בפועל הפרטים מורכבים יותר מהכותרת: מדובר בממוצע בלבד, ולא כל העובדים רואים את עלייה בתלוש.
בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית בשכר הממוצע במשק, וזאת על רקע ההסכמים בין ההסתדרות למעסיקים על עליית שכר המינימום, מספר גבוהה יחסית של התאגדויות חדשות, קליטת עובדים להעסקה ישירה וכן צמיחה של משרות בשכר גבוהה בתעשיית המידע. על פי הערכות המשק הישראלי מתקרב למה שמכונה בשפה הכלכלית 'תעסוקה מלאה' – מצב שבו כל אדם בגיל העבודה המסוגל לעבוד יכול למצוא עבודה. מצב כזה מתאפיין בביקוש גבוה לעובדים מצד המעסיקים, שמוכנים להציע שכר גבוה יותר כדי למשוך אליהם את העובדים המתאימים להם ומהצד השני העובדים, ובעיקר העובדים המאוגדים, יכולים לדרוש עליית שכר. לפיכך, הדיווח על 33 אלף משרות חדשות מהווה חדשות טובות, ברמה העקרונית, לציבור העובדים.
עם זאת צריך לזכור שציבור העובדים מורכב מקבוצות רבות ומגוונות, בעלות תנאי עבודה ושכר שונים בתכלית, והממוצע איננו משקף את מצבן של כל אחת מקבוצות אלו. אמנם בסך הכל נוספו 33 אלף משרות במשק הישראלי, אך נשאלת השאלה – מהי איכות אותן משרות, ולאיזה שכר זוכים אותם עובדים?
דווקא כשמסתכלים על ההבדלים בין בעלי המקצועות השונים אפשר לראות מבעד לנתונים הממוצעים שתי מגמות ברורות וקשורות אחת בשנייה. קודם כל, התעשייה הישראלית הולכת ומצטמצמת, ואתה גם מקומות העובדה במפעלים. מקומות עבודה אלו מוחלפים בדרך כלל בעבודות בתחום השירותים. שנית, העובדים המפוטרים נקלטים במשרות בעלות שכר נמוך מהממוצע, ובדרך כלל נמוך מאלו שלהם זכו בעבודות הקודמות.
על פי הלמ"ס, בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2019 איבדו כ-4,000 עובדי תעשייה את עבודתם, יחד עם 2,000 עובדי חקלאות. לעומת זאת, כ-14 אלף עובדים נקלטו בתחום שירותי האירוח והמזון, ועוד אלפים לענפים שונים בתחום השירותים. מעבר זה של מוקד התעסוקה בישראל מתחום התעשייה איננו חדש. רק אתמול הראה אנדרו אביר, מנהל חטיבת השוקים בבנק ישראל, בהרצאה בבית ההשקעות מיטב דש, כי קצב הירידה בייצור וייצוא הסחורות בישראל הוא גבוה מהממוצע בקרב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, קצב הגידול בייצוא השירותים הוא גבוה מזה של ה-OECD. "הנתונים שהוצגו משקפים במידה מסוימת את המגמות הנוכחיות במשק המקומי, לפיהן: ענפי השירותים הם שמובילים את הצמיחה הכלכלית בישראל בשנים האחרונות" נכתב בסקירה של בנק לאומי שפורסמה היום.
כמובן שאין פסול במקצועות השירותים, וחלקם מעניקים שכר גבוה לעובדיהם. אלא שחלק ניכר ממקומות העבודה בתחומים אלו הם דווקא מאיכות נמוכה יותר מאלו שבמקומות העבודה המסורתיים בתעשייה והבינוי. כפי שנכתב בסקירה של בנק לאומי שפורסם היום "הענפים שבלטו בקליטת מועסקים ברביע הראשון של 2019 מתאפיינים ברובם ברמת שכר נמוכה מהממוצע, כאשר מנגד חלק מהענפים שבהם נרשמו ירידות, כגון: בינוי ותעשייה, מתאפיינים בשכר גבוה מהממוצע".
במילים אחרות, ניתן לומר שסגירת המפעלים בדרום בשבוע האחרון הוא תסמין למגמה של מעבר מעבודות ייצור למשרות שירותים- ואיתה ירידה בשכר. אחת הסיבות לכך שהשכר באותם המקצועות נוטה להיות נמוך יותר הוא שמפעלי התעשייה הם ברובם מאוגדים באופן היסטורי, מה שמאפשר לעובדים לנהל מו"מ על העלאת שכרם. דוגמא לכך היא עובדי השירותים הזעירים, שעובדים בחברות וחנויות קטנות ואינם מאוגדים. על פי הלמ"ס, מספר העובדים בענף זה גדל ב-6.1%, מה שמצביע על ביקוש גדול יחסית לעובדים מסוג זה. עם זאת, דווקא עובדים אלו סבלו מירידה של 1.7% בשכרם.
אם כך, מי זכה בעליות השכר הגדולות ביותר? עליות השכר הגדולות בלטו בשני מקצועות מרכזיים: עובדי חברות הפיננסים והביטוח, ונותני שירותים "מקצועיים, מדעיים וטכניים". עובדים אלו הם בדרך כלל בעלי תארים אקדמיים והכנסה גבוהה. במילים אחרות, עליות השכר הגבוהות ביותר היו דווקא בקרב אותם עובדים בעלי ההכנסה הגבוהה יותר.
כך אפשר לראות שאמנם מצב ה"משק" הוא חיובי, אבל הירידה לפרטים מראה כי לא כולם זוכים לפירות הצמיחה במידה שווה. גם מאחורי נתוני צמיחה ועליית שכר ממוצעת עלולים להסתתר מגמות של הגדלת אי השוויון בין קבוצות שכירים שונות.
