טקס הענקת פרס ישראל לשנת תשע"ט, יתקיים היום (חמישי), מוצאי יום העצמאות, בשעה 19:30, בבנייני האומה בירושלים. פרס ישראל מוענק מאז שנת 1953 לתושבי ישראל או לארגונים שונים, כהוקרה על פעילותם במגוון רחב של תחומים, והוענק לראשונה ביוזמתו של מי שהיה שר החינוך, בן ציון דינור. נושאי הפרס הם רבים ולכן מוענקים במחזוריות של אחת ל-4 שנים או אחת ל-7 שנים.

הנשיא ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימינן נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט בטקס פרס ישראל בירושלים. 2019 (יונתן זינדל/פלאש90)

השנה יוענק 15 פרסים לאחד עשר אזרחים ישראלים (אשר חלקם זכו למספר פרסים) בולטים בתחומם – מתחומי מחקר מדעי שונים, אדריכלות, אומנות ואנשים אשר תרמו תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה: פרופסור דבורה ברנשטיין

דבורה ברנשטיין נולדה בשיקגו, ארה"ב ב-1944, להורים דור שלישי של מהגרי סוף המאה ה-19 ממזרח אירופה. ב-1947 עלתה המשפחה לישראל ולאחר כשלוש שנים התיישבה בחיפה, העיר בה גדלה. היא למדה בבית הספר הריאלי, וסיימה במגמה המזרחנית. לאחר סיום הלימודים יצאה לנח"ל וחיה ארבע שנים בקיבוץ רביבים שבנגב. תקופה זו פתחה בפניה עולם חדש, חברתי, אינטלקטואלי וערכי. את לימודיה בסוציולוגיה קיימה בירושלים באוניברסיטה העברית. עבודת ה-M.A שלה התמקדה, בהנחייתו של פרופ' אריק כהן, בתנועת “הפנתרים השחורים”, וזאת בשיטת מחקר אנתרופולוגית המבוססת על שהות במקום הפעילות, השתתפות, תצפית וניתוח.

יציאה מהשדה האוניברסיטאי אל המרחב הקשוח והקונפליקטואלי של החברה הישראלית, היה חריג בעבודותיהם של תלמידי תואר שני באותה תקופה. כמדריכה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה בשנת 1976 פעלה להוצאת כתב העת – 'מחברות למחקר ולביקורת', כתב העת הראשון בעברית אשר אימץ כתיבה ביקורתית, התמקדות בהיווצרות דפוסי אי-שוויון ויחסי כוח בחברה הישראלית.

פרופ' דבורה ברנשטיין, פרס ישראל בתחום חקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה (דבורה ברנשטיין / ויקימדיה קומונס)

מנימוקי ועדת הפרס בראשות פרופסור הרווי גולדברג: "פרופסור דבורה ברנשטיין הובילה שינויים משמעותיים בפרדיגמות סוציולוגיות-אנתרופולוגיות בחקר החברה הישראלית מתוך הסתכלות רב תחומית החובקת היסטוריה, אנתרופולוגיה, משפט וחברה. מחקרה מצטיין בהכוונת הזרקור לשולי החברה המאפשרת תרומה ייחודית להבנת יחסי מרכז ופריפריה והיסטוריה חברתית של חיי היום יום.

מחקריה אודות נשים ומגדר, שוליות חברתית, יחסי עבודה, משפט וחברה מתקופת המנדט ועד היום פרצו דרך". מתוך משיכה להיסטוריה של עובדים ועבודה ולהיסטוריה חברתית, כמו גם עניין עמוק בסיפור חייהן של נשים, היא החליטה לחקור את התנסותן, את שאיפותיהן ואת מאבקיהן של פועלות העיר ביישוב היהודי בשנות העשרים והשלושים תוך שילוב חומרים היסטוריים בכלל והיסטוריים חברתיים בפרט, והמשגות ותובנות סוציולוגיות. גם מחקר זה היה בבחינת פריצת דרך. עד אז רווחה התפיסה כי נשים נהנו משוויון מלא בתקופה שטרם קום המדינה ולא נעשה כל מחקר סוציולוגי היסטורי בנושא זה.

מחקרה היווה צעד ראשון בהתבוננות על חייהן של נשים אשר חיו ופעלו כמה עשורים לפנינו ועם זאת השליכו בדרכים שונות על חיינו, חיי נשים צעירות בשנות השבעים והשמונים בישראל. הספר "אשה בארץ ישראל, השאיפה לשוויון בתקופת היישוב" (1987), היה הראשון בתחום הסוציולוגיה ההיסטורית של נשים, שהתפתח מאז בכוונים רבים. באותן שנים היא חקרה את דפוסי השינוי בתעשיית עבודת הניקיון בישראל, ועמדה על המעבר לקבלנות משנה והפרטה, ניצוץ ראשון של תהליך מכריע בשוק העבודה בכלל בשנים שלאחר מכן.

פרויקט המחקר האחרון בו עסקה וכתבה (בשיתוף עם פרופ' באדי חסיסי) פנה אל החברה הפלסטינית ואל השלטון המנדטורי. המחקר בחן את התייחסותה של מערכת המשפט המנדטורית, מרכיב חשוב של שלטון קולוניאלי, לסוגית "רצח על כבוד המשפחה", ופתח עבורה מפגש בין סוציולוגיה, מגדר, היסטוריה ומשפט. סוגית "רצח על כבוד המשפחה" בכלל נידונה רק מעט במחקר על החברה הישראלית והפלסטינית, והדיון בהליכים המשפטים המבוסס על פרוטוקולים מפורטים, מהווה צעד חשוב להעלאת סוגיה זו והארתה.

פרס ישראל על תרומה מיוחדת: מירי וחיים ארנטל – מייסדי ארגון "זכרון מנחם" למען חולי סרטן

חיים ומירי ארנטל, תושבי ירושלים, חוו אובדן עם פטירת בנם הבכור מנחם ז"ל לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. בסמוך לפטירתו הקימו את עמותת "זכרון מנחם" – והחלו להתמסר באופן מוחלט לעזרה רבת היקף לילדים חולי סרטן ולבני משפחותיהם, במטרה להעניק תמיכה, ידע, שירותים חינוכיים, שיקומיים ומעשיים לכל בני המשפחה. כך בין השאר הקימו מרכז אירוח לחולים ולמשפחותיהם, הם מעניקים מידי שנה עשרות תוכניות תמיכה וחינוך ומעטפת כוללת לחולים ולמשפחותיהם.

לעמותה פרוייקטים רבים נוספים המשלבים אוכלוסיות רבות ומגוונות, כאשר השירות ניתן ללא הבדלי דת, גזע או מין. בין הפרוייקטים מאגרי תורמי דם, הפעלת בנות שירות, מתנדבים ותרומות שיער. עם השנים השיק חיים כיו"ר העמותה שלוחות בחו"ל, וכיום, מלבד פעילות בארה"ב ובאוסטרליה, לעמותה פעילות משותפת במחנות הנופש להורים ולילדים באנגליה, הולנד וצרפת.

מהסיפור האישי שלהם הבינו איך כאב פיזי, חולשה ופחד מרסקים את הנפש. חולי סרטן שמרגישים שאיבדו את אישיותם ואת השייכות שלהם – מאבדים את הרצון לחיות. הורים שהקושי והחרדה מדלדלים את משאבי האמונה והתקווה שלהם, חסרים את הכוחות והיכולת לתמוך בילד. התשוקה שלהם היא להיות שם בשביל צעירים חולי סרטן ומשפחותיהם. להוציא אותם מהכאב, הפחד והסבל למקום שמח ומלא תקווה. להעצים את תחושת החיים ולהעניק מגוון שירותים פרקטיים מקיפים להתמודדות ביומיום.

פרס ישראל על תרומה מיוחדת: רונה רמון

ילידת ישראל בת ליוצאי טורקיה שהגיעו לארץ במסגרת עליית הנוער. רונה ז"ל איבדה את בעלה, אל"מ אילן רמון, טייס חיל האוויר ואיש החלל הישראלי הראשון במעבורת קולומביה ולאחר מכן את בנה, סרן אסף רמון, טייס חיל האוויר אשר נפל במסגרת שירותו הצבאי. רונה ז"ל מצאה באבלה וכאבה האישי מנוף לקידום החברה הישראלית ולעיצוב פני הדור. רונה לא אפשרה לשכול לעטוף אותה והתרוממה מיד לעשיית הנצחה ערכית וציונית.

רונה רמון ז"ל, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (פלאש90)

רונה פעלה להקמת "קרן רמון" במשרד המדע בשנת 2008. הקרן הקימה בעשור האחרון שורה של מיזמים חברתיים חינוכיים דוגמת אולימפיאדות ותחרויות חקר בחלל, כ-15 מרכזי מדעים בפריפריה חברתית וגיאוגרפית וחילקה מלגות לחוקרים מצטיינים. רמון טענה מספר פעמים כי "אין לי עניין בהקמת בניינים של אבן להנצחת אהוביי, אלא בהנצחה ברוח – באמצעות חינוך". רונה, ייזמה מיזמים חברתיים וחינוכיים בארץ בכלל ובפריפריה בפרט, כמו כן פעלה לקידום בני נוער בסיכון ומידי שנה נחשפים לפעילותה יותר מ-200,000 בני נוער. רמון נפטרה בשנה האחרונה לאחר מאבק במחלת הסרטן.

פרס ישראל בתרומה לאומנויות הבמה: נעמי פולני

"נעמי פולני יוצרת מקורית מזה שנים, פורצת דרך באישיותה ובתחומי עיסוקיה. במאית בקול, בתנועה ובעיקר בפיצוח משמעות המילים בעברית, המילים על הבמה, ומילות השיר העברי", כתבה בנימוקיה ועדת הפרס, בראשותה של ד"ר הדסה שני. "פולני גילתה, הנחתה וחנכה דורות של שחקניות, רקדנים ושחקנים רבים, ועשתה זאת בהומור נדיר, בשפתה הייחודית, ובהבנה עמוקה של אומנות הבמה שהיא הפכה לאמנות".

פולני מזוהה יותר מכל כבמאית הלהקות הצבאיות בראשית דרכן, וכמייסדת ובמאית להקת "התרנגולים". לאחר שסיימה את לימודי התיכון הצטרפה לפלמ"ח, ובמלחמת השחרור הייתה מכוכבות להקת הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון". בשנות החמישים הפכה לבמאית הלהקות הצבאיות, שהיו אז בראשית דרכן. סגנון ההעמדה והבימוי שלה, שכלל תנועות שליוו את מילות השירים, השתרש בלהקות הצבאיות במשך שנים רבות והפך לסימן ההיכר של יצירותיה.

נעמי פולני, פרס ישראל בתחום אומנויות הבמה-תיאטרון ומחול(משה שי / פלאש90)

נעמי פולני אחראית לתכניות רבות בקול ישראל, משנות השמונים עד סוף שנות התשעים: בנוסף לתכנית של שירי תנועות הנוער, הייתה שותפה, יוזמת ומעבדת של תכניות רבות בהן: שירי חיים חפר, מתי כספי, שירים לחג סוכות, יום הכיפורים, שירי ארץ-ישראל, "למרחקים מפליגות הספינות, שירי וסיפורי עם. ובמקביל באותם שנים היא שותפה גם לתכניות רדיו – בניהול מוסיקלי ועריכה, בהן: שירי דוד זהבי, משה וילנסקי, אלכסנדר ארגוב, מרדכי זעירא, דובי זלצר, יאיר רוזנבלום, שירי ההגנה, זמר הפלוגות, שירי אהבה אידיים. במקביל היא מעלה תכנית מחודשת של התרנגולים, בשנת 1998, שמשתתפים בה חברי הלהקה הצעירים, בניהם: ירון אלדמע ויותם ייני, אותם היא מביימת.

פרס ישראל בחקר הגאוגרפיה, חקר ידע ארץ ישראל, חקר הארכיאולוגיה: פרופסור אמנון בן תור

אמנון הוא יליד ירושלים (1935), בן להורים יוצאי גרמניה, שגדל אמנם בשתי שפות – עברית וגרמנית – אבל הפנים תרבות אחת, את התרבות העברית. אמנון ניהל חפירות ארכאולוגיות בשורה ארוכה של אתרים, ובכלל זה בתל ירמות (1970), באָזוּר (1971) ובאַתְיֵנוּ שבקפריסין (1972-1971, עם פרופ' טרודה דותן). אבל שמו קשור בראש ובראשונה לשני מפעלי חפירות עיקריים. הראשון הוא הפרויקט האזורי בעמק יזרעאל (1977–1988), שכלל חפירה בתל מרכזי (יקנעם), באתרים משניים הסמוכים לו (תל קירי ותל קשיש) ולווה בסקר ארכאולוגי בעמק, בהתאם לתפיסה המודרנית המשלבת את מחקר התילים הגדולים עם מחקר האזור הסמוך להם.

המפעל השני, והחשוב אף יותר, הוא חפירותיו בתל חצור, הגדול באתרי כנען באלף השני לפני הספירה. אמנון המשיך את מפעל החפירות של ידין באתר זה, אבל בעוד שהאחרון חפר בו במשך חמש עונות, אמנון מתמיד בחפירה מאז שנת 1990 ועד היום (בקיץ זה הסתיימה עונת החפירות ה-29). בחפירותיו נחשפו ממצאים מרשימים שכמותם טרם התגלו באתרים כנעניים ברחבי ארץ-ישראל. בולטים בכלל זה מתחם מלכותי מפואר, הכולל שורת מקדשים וכן ארמון מלכותי מפואר שחפירתו נמשכת גם בימים אלה. מעל המבנים הכנעניים נחשפו באתר גם מערכת ביצורים, שער מפואר וכן מבני ציבור מרשימים שבנו מלכי ישראל.

פרופ' אמנון בן תור, פרס ישראל בתחום חקר הגאוגרפיה, חקר ידע ארץ ישראל, חקר הארכיאולוגיה (גבי לרון / ויקמדיה קומונס)

מנימוקי ועדת הפרס בראשות פרופסור יוסי כץ: "פרופסור אמנון בן-תור נמנה על השורה הראשונה של הארכיאולוגים בישראל, בעל מעמד בולט ומוניטין בינלאומיים ונמנה על החוקרים המובילים את המחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל. שמו הולך לפניו בזכות חפירותיו הרבות והמגוונות ופרסומיו המדעיים, שרבים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל לחוקרים בארץ ובעולם. במשך כחמישה עשורים, הוא עסק במחקר, בניהול חפירות ארכאולוגיות, במיוחד מפעל החפירות היוקרתי בחצור, בפרסומן, בהרבצת תורת הארכיאולוגיה לדורות של תלמידים ובהכשרת הדור הבא של חוקרים. חפירותיו נוגעות בפרקים שונים בתרבותה החומרית של ארץ ישראל למן האלף השלישי לפנה"ס ועד לראשית האלף הראשון לפני הספירה".

משנת 2003 הוא פרופסור אמריטוס של החוג לארכאולוגיה ומחלק את זמנו בין ביתו לאוניברסיטה, אליה הוא עולה לעתים מזומנות במאמץ לקדם את פרסום הכרך השמיני של חפירות חצור, כרך שעתיד לכלול את כל החומר שנחשף בחפירות חצור בשנים האחרונות.

פרס ישראל בחקר מדעי החיים: פרופסור עדי קמחי

פרופ' עדי קמחי נולדה ב-1947 להורים שעלו מסלוניקי ביוון, האב עלה לפני מלחמת העולם השנייה והאם בזמן המלחמה. עדי ידועה כחלוצה ומובילה בתחום מוות תאי מתוכנת והתמודדות של תאים עם מצבי חרום כולל מסלולי אוטופגיה, תהליכים ביולוגיים מרכזיים הנחוצים להתפתחות עוברית תקינה ובשמירת האיזון הפיזיולוגי של רקמות באורגניזם הבוגר. במחקריה גילתה מנגנונים מולקולריים חדשים שמשתתפים בתהליכי מוות תאי ותנאי עקה שונים ואיתרה תקלות במנגנונים אלו שמובילים למחלות שונות. הפריצה בכיוונים אלו התרחשה בשנות ה-90 המוקדמות כשעדי הציעה כי יש לפתח גישות גנטיות חדשות בלתי משוחדות (unbiased) שיתאימו לחילוץ גנים שמשתתפים במוות תאי בתגובה לתנאי עקה מסוימים, ובכך להגדיל ולהרחיב את הידע המולקולרי בתחום מוות תאי.

מנימוקי ועדת הפרס בראשות פרופסור חיים סידר: "פרופסור עדי קמחי היא מחלוצי פענוח מנגנון המוות התאי המתוכנת ביונקים. פיתחה גישות חלוציות לפענוח מסלול מורכב זה בתאים אנושיים אשר משפיע ישירות על תהליך ההתפתחות הנורמאלית והסרטן. עבודתה חשפה מנגנונים מולקולריים מערכתיים חדשניים להבנת תהליך המוות ברמת ייצור החלבונים ופירוקם. לפרופ' קמחי תרומה ארוכת שנים לטיפוח מדענים צעירים ונשים במדע".

פרופ' עדי קמחי, פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים (צילום: פרס א.מ.ת)

עבודותיה של עדי זיכו אותה להכרה בינלאומית רחבה ובפרסים רבים כולל: פרס מילשטיין על הישגיה בחקר אינטרפרון וציטוקינים (1999), פרס לנדאו (1999), הפרס השנתי ע"ש ז'קלין סרוסי בחקר הסרטן (2002), פרס מייסדי טבע (2007), פרס לומברוזו בחקר הסרטן (2006), פרס על הישגים נכבדים בתחום מוות תאי (2012), פרס אמת בפיזיולוגיה (2012), פרס ECDO

 להישגים בתחום מוות תאי (2013). בשנת 2000 נבחרה לחברה ב-EMBO, בשנת 2008 לחברה באקדמיה האירופאית (Academia Europaea), בשנת 2012 לחברה באקדמיה האירופאית לחקר הסרטן, ובשנת 2015 לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. 

פרס ישראל לחקר לשונות היהודים וספרויותיהם, ולחקר התרבות העממית: פרופסור אהרן ממן

פרופ' אהרן ממן נולד בריש שבמרוקו בשנת 1947. לאחר שלמד בישיבה התיכונית "בית דוד" בעיר צפרו וב"בית המדרש הגבוה לרבנים" ברבאט, עלה ארצה בגיל 16 ולמד בבית המדרש למורים ביד בנימין (1966-1964). לאחר השירות הצבאי למד ממן באוניברסיטה העברית (1984-1970) בחוגים ללשון העברית ולשפה וספרות ערבית, וקיבל בה את כל תאריו האקדמיים.

מנימוקי ועדת הפרס בראשות פרופסור אריה לוין: "פרופ' אהרן ממן הוא מגדולי המלומדים בחקר הלשון העברית ולשונות היהודיים. ידיעותיו הרחבות בבלשנות ועיסוקו בחקר העברית של ימי הביניים הביאו אותו להיות פורץ את גבולות העיון התיאורי של לשונות היהודים ולהרחיבם אל התיאור ההיסטורי שלהם ואל דרכי התגבשותם". בתחום המגוון והמסועף של לשונות היהודים קשה לתאר את פני המחקר ללא תפיסתו המחקרית המקיפה ועשייתו הענפה.

כראש ה"מרכז לחקר מסורות קהילות ישראל" באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא כיוון וניצח ביד רמה על המחקר המתקיים בתחומים אלה. דוגמה מובהקת לשילוב ייחודי זה היא סדנת המחקר השבועית ללימוד ובירור סוגיות במרכיב העברי והארמי ובתרגומים שהילכו בלשונות היהודים השונות, שאותה הוא ניהל בשש עשרה השנים האחרונות. בסדנה זו נערך מפגש חי ומרתק בין אינפורמנטים, חוקרים ועוזרי מחקר, ובמהלכה מתועדות בקפדנות מסורות לשון שלולי רישומן המדויק היו נכחדות ואובדות מן העולם.

בין תרומותיו הנוספות לקהילה המדעית והכללית בישראל, אהרן שימש חוקר במוגרבית יהודית ויועץ ליודאיקה במוזיאון ישראל (1972), חוקר במפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, האקדמיה ללשון העברית (1983-1982); חבר האקדמיה ללשון העברית (מאז שנת 2013); חבר הוועד המנהל של האיגוד העולמי למדעי היהדות (2005-עד היום); ראש מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח (2007-2006); וחבר מנהלת האקדמיה ללשון העברית (2013-2007); משנת 2009 הוא מכהן כסגן נשיא האקדמיה ללשון העברית; ובשנת 2013 נבחר פרופ' אהרן ממן לנשיא החברה לחקר התרבות הערבית יהודית בימי הביניים – עדות מובהקת למעמדו הבין-לאומי בתחום; בשנת 2016 היה חבר בוועדת ארז ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך.

פרס לישראל בהיסטוריה של עם ישראל: פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן

נולד בפילדלפיה, ארה"ב, בשנת 1941. ומגיל 8 למד עברית ולימודי קודש בתלמוד תורה (Hebrew School). את התואר הראשון (במדעי היהדות והאיסלאם) למד באוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1962. באותה שנה השלים את לימודיו בגרץ קולג' ללימודי. בארבעה ביולי, יום העצמאות האמריקנית, בשנת 1973 עלה לארץ עם אשתו, ארבעה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים ולימד בחוג לתלמוד באוניברסיטת תל-אביב.

פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן, פרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל (מרדכי עקיבא פרידמן / ויקימדיה)

מנימוקי ועדת הפרס, בראשות פרופסור אניטה שפירא: "פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן, גדול חוקרי הגניזה בדורנו שפתח צהרים לתולדות ישראל בימי הביניים במזרח, תקופה שההיסטוריונים ידעו עליה מעט. בזכותו למדנו על קהילות בצפון אפריקה וארץ ישראל ועד הודו ועל יחסי יהודים ומוסלמים. יצירותיו מקיפות עולם ומלואו וחושפות פרקים שלמים בתולדות ישראל שהיו עלומים עד לאחרונה, לדוגמה: תולדות אברהם בן הרמב"ם, חיי נשים ונישואים והיסטוריה חברתית ותרבותית של ימי הביניים במזרח".

בין ספריו: מילון הערבית-היהודית מימי הביניים. ערכי המילון כוללים אלפי תיקונים לפענוח ולתרגום של מקורות היסטוריים, הלכתיים והגותיים בכתב יד ובדפוס. בזכות המפתחות יש נגישות לתיקוני התרגום גם לקורא שאינו יודע ערבית. הרשת המסחרית המקשרת בין האוקיינוס ההודי לים התיכון היא מוקד המחקר 'ספר הודו' אותו הוציא בהמשך למחקרי מורהו פרופ' שלמה דב גויטיין ז"ל, גדול חוקרי הגניזה. תעודות הגניזה הן מקורות בלעדיים לחקר ההתארגנות הכלכלית הבין-לאומית הזאת, נסיעות להודו ולמזרח הרחוק של סוחרים יהודים, חייהם וחיי בני משפחותיהם ומעורבותם בקהילות ישראל מספרד ועד הודו.

פרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ, גיאולוגיה ומדעי האטמוספירה: פרופסור דן יקיר

פרופסור דן יקיר קיבל את תארי ב״BSC״ (1978) ״MSc״ (1980) ״PhD״ (1987) בביוכימיה חקלאית ובחקר הפוטוסינתזה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא המשיך ללימודי פוסט-דוקטורט ב״UCLA״ ובתור חוקר באוניברסיטת ״Duke״ בארה״ב. דן יקיר חזר לארץ ב-1991 והצטרף לסגל המחלקה למדעי הסביבה במכון ויצמן (כיום המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת) כחוקר בכיר ואח"כ כפרופ׳ חבר, ופרופ׳ מלא. ב-2003-2009 כיהן כראש המחלקה וכראש מרכז זוסמן למדעי הסביבה.

מנימוקי ועדת הפרס, בראשות פרופסור גדעון דגן: "פרופסור יקיר חוקר את יחסי הגומלין בין הביוספרה והאטמוספרה, ובמיוחד את הדרכים בהן הצמחייה משפיעה על הסביבה ועל האקלים. מחקרו אפשר פיתוח שיטות חדשניות לשימוש באיזוטופים יציבים להערכת תרומת הפוטוסינתזה היבשתית לאקלים כדור הארץ וזיהוי תהליכים כימיים וביולוגים במערכת הקרקע-צמח-אטמוספרה המשפיעים עליה. פרופ׳ יקיר הקים את תחנת המחקר ביער יתיר בגבול המדבר באזור הצחיח למחצה. התחנה משולבת ברשת תחנות עולמית באזורי אקלים שונים ומספקת נתונים ייחודיים על השפעת המערכת האקולוגית החצי מדברית על אקלים כדור הארץ תחת שינויי אקלים. לפרופסור יקיר יש תרומה ציבורית רבה לקידום המדע והקשרים בין מדע וחברה בארץ ובעולם. מחקרו של פרופ׳ דן יקיר משלב מדידות מעבדה להבנת תהליכים בסיסיים ופיתוח גישות ושיטות מדידה, עבודת שטח בארץ תוך ניצול התנאים המיוחדים בישראל כ״מעבדה״ לכימות תהליכים בתנאים טבעיים ובסקאלה של אקוסיסטמות, והשתתפות במחקר בין לאומי לאינטגרציה של תהליכים ותופעות אזוריות להבנת המערכת הגלובאלית, ומתן כלים למקבלי ההחלטות בנושאי סביבה ואקלים. זהו מחקר פורץ דרך שפיתח כלים ייחודיים וחדשניים להבנת מערכת האקלים של כדור הארץ והקשר ביין הצמחייה ומערכת האקלים.

כיום דן יקיר מכהן כפרופסור במחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת, ומוביל קבוצת מחקר בת כ-15 חברים. כמו כן פרופ׳ יקיר חבר בוועד המנהל של הזרוע החינוכית של מכון ויצמן (מכון דוידסון לחינוך מדעי), ומכהן כיו״ר מועצת הפרופסורים של מכון ויצמן.

פרס ישראל באדריכלות ועיצוב : דן איתן

דן איתן (אטינגן) נולד בשנת 1931 בקבוץ עין שמר וגדל בתל אביב. ההפרייה בין שתי זירות תרבותיות אלה תאפיין את מהלך חייו כסוציאליסט המצוי ברזי התרבות המדינית והיזמית. את לימודי האדריכלות בטכניון סיים בהצטיינות ב-1954 ומיד אחר כך יצא להשתלמות מקצועית בפינלנד שם התערה גם בפעילות ציבורית בקרב חוגי השמאל האינטלקטואלי.

האדריכל דן איתן, פרס ישראל בתחום אדריכלות ועיצוב (אבי דרור / ויקימדיה קומונס)

מנימוקי ועדת הפרס בראשות פרופסור זאב דרוקמן: "דן איתן הוא אינטלקטואל של התרבות האדריכלית, שעבודותיו מאפשרות להבין את התהוות הישראליות משנות ה-50 ואילך. הוא ניהל שיח מושכל עם קבוצות אוכלוסייה שונות ועם הפנים השונות של הכלכלה והממסד הישראלי – קיבוצניק שפרץ דרך בתכנון הדירה הגנרית, בתכנון שכונות, כולל מגדל המגורים הראשון בישראל, מחנות של חיל האוויר, כור בדימונה וערים של עשרות אלפי תושבים באיראן. איתן ידוע במיוחד כמתכנן מוזיאון תל אביב (ביחד עם יצחק ישר), מבנה מופת שהפנים את חווית העירוניות התל אביבית ואפשר את המשכיותה, תוך כדי פרשנות פורצת דרך בקנה מידה בינלאומי לחוויית הביקור במוזיאון. איתן הניח אבני יסוד לשיח על האדריכלות הישראלית דרך רבי שיח שכינס ופרסם בכתב העת היחיד לאדריכלות בשנות החמישים והשישים. הוא לימד כ-60 שנה, עסק בפעילות עיונית, נשא בתפקידים ציבוריים מובילים, והוביל מאבקים ציבוריים תוך מחויבות חסרת פשרות. בפועלו בבנייה, הגות, אקטיביזם ומעורבות חברתית עמוקה הוא נמצא ראוי כחתן פרס ישראל".

כיום, כשתשומת הלב המקצועית והמחקרית מתמקדת ביצוא ידע למדינות מתפתחות, מתבהרת חשיבות עבודתו המונומנטלית של איתן באיראן (1972- 1978). תוכניותיו המפורטות לערים בנדר עבאס (70,000 תושבים) ובנדר בושר (40,000 תושבים) נועדו לשיכון חיילי הצבא האירני במפרץ. התכנון כלל תכניות מתאר, מגורים, מבני ציבור, חינוך ומסחר. תכניות אלו נלמדות עד היום בפקולטות לאדריכלות באיראן ונחקרות גם במקומותינו.

בהקשר הביטחוני הישראלי גילה איתן הבנה מקצועית עמוקה כשסייע בפיתוח תפיסת תכנון לטווח ארוך לבסיסי חיל האוויר וצה"ל בשנות ה-70, ובארגון מתקני קליטת המטוסים המתקדמים של החיל בשנות ה-80. בשנות האלפיים עסק בפיתוח תכנית מתאר לבסיס המודיעין "אגד גלילות". במהלך חייו הקדיש איתן את זמנו לציבור באין ספור תפקידים: שימש כחבר צוות בכיר בפיתוח תכנית האב הארצית 2020, אותה יזם כיו"ר אגודת האדריכלים ב- 1986. שימש (יחד עם אדריכל רפי לרמן ז"ל) כמנהל צוות ליווי, בקרה ועדכון של תכנית המתאר הארצית תמ"א 31 – לבנייה, פיתוח וקליטת עליה (1993) וכחבר בוועדה לתכנון מרחבי במסגרת וועדת זיילר (2004- 2005). בהיבט העירוני והתרבותי שימש איתן כחבר בוועדת הפסלים של עיריית ת"א; כיו"ר הוועדה לאמנות במרחב הציבורי של עירית ת"א (1998- היום); כיו"ר מחוז מרכז של המועצה לשימור אתרי מורשת; כחבר במדור לאמנות פלסטית במשרד החינוך והתרבות. בין השנים 1960- 2015, עסק איתן בהוראת אדריכלות ועיצוב אורבני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון כפרופסור חבר והכשיר דורות של סטודנטים לאדריכלות.