"יש לי תואר ראשון בתקשורת ממכללת עמק הירדן, עבדתי 10 במכללה האקדמית עמק יזרעאל" מספרת ל'דבר העובדים' קרן מלכה, בת 38, שהחלה לאחרונה הכשרה כאחות. "כשהייתי חיילת הייתי בפיגוע בתחנה המרכזית בחדרה. פינו אותי באמבולנס עם אישה הריונית בשבוע 37. בדרך לבית החולים יילדתי אותה כאשר אני הייתי פצועה והיא הייתה נפגעת חרדה. היום אני סוגרת מעגל כי אז פינו אותנו לבית חולים הילל יפה".
קרן, נשואה ואם לשלושה ילדים, מתגוררת בגן נר שבגלבוע . לאחר קריירה ארוכה בתחום אחר היא החליטה להגשים את חלומה האמתי והחלה לעבור הכשרה לקריירה חדשה כאחות. היום היא אקדמאית בבית ספר לסיעוד הלל יפה והיא נוסעת שעה, כל כיוון, מדי יום, כדי שבסוף לימודיה היא תוכל להיות מיילדת בישראל.
"אלוהים השאיר אותי בחיים וזה הדהד לי כל הזמן שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל אף פעם לא היה זמן. כי הילדים, כי המצב הכלכלי וכו' אבל אני אמרתי שעד גיל 40 אני הולכת להיות מיילדת. נטו הגשמה עצמית".
מי מגיע היום ללמוד סיעוד?
"יותר נשים מגברים. בערך 40% הם גברים. הרוב הן צעירות. במגזר הערבי זה בנות צעירות שסיימו תיכון. מה שמפתיע ויפה בהלל יפה בגלל שזה באמת בית ספר מאוד טוב, אז בכיתה יש באמת הכל מהכל: ערבים, יהודים, צ'רקסים, דרוזים. נשואות ,רווקות, גרושות, חד הוריות וטווח גילאים רחב. הכי צעירה בת 20 והכי מבוגרת היא בת 46".
למה אנשים הולכים ללמוד סיעוד?
"חד וחלק זו שליחות. זה דבר שחייבים להרגיש מבפנים, שמבעבע מבפנים. האמפתיה, החמלה, הקרבה למטופל. זה או שיש לך או שאין לך את זה. אתה יכול להצטיין בלימודים ולהוציא את הציונים הכי טובים אבל תכלס בשטח אם אין לך את זה לא יעזור הציונים. אצלנו בקורס זה אנשים שעצרו את החיים שלהם לשנתיים, קמו והלכו ללמוד להיות אחים ואחיות במדינה ישראל. יש בשלות כי זה לא סטודנטים צעירים שההורים שלחו אותם ללמוד. כולם באים בשביל ללמוד. יושבים בכיתה ולומדים כל רגע נתון מה קורה בגוף שלך".
"תהליך ההכשרה נראה כך; יש שלב עיוני של למידה מקצועית עם הרבה מבחנים שנמשך שנה וארבע חודשים ואז יציאה לשטח" מספרת מלכה. "השטח מכין אותך לדברים שרק השטח יכול, למשל איך להתמודד עם מוות של מטופל. יש מספר בתי חולים קליניים שאיתם משתפים פעולה בהתנסויות וביניהם הלל יפה, פוריה, העמק ועוד. את ההכשרה שלי אני עושה בבי"ח העמק כירורגית א'. אני מאוד אוהבת את הלימודים וממליצה לכולם להגיע להלל יפה, ומעבר לבית ספר לבוא למקצועות הסיעוד. זו אווירה של משפחה ושמאמינים בך ורוצים שתצליח".
אומיימה סלמה מחריש היא אם לשלושה ילדים ,מיילדת מקצועית, מרכזת תחום פוריות האישה בבית הספר האקדמי בהלל יפה, שצמוד לאוניברסיטת תל אביב. סלאמה היא גם מיילדת אך גם מרצה ומכשירה.
"אני אחות שעשתה את הסטאז' שנחוץ כדי להיות מיילדת" מספרת סלמה. "כשהייתי בגיל 17 אמא שלי ילדה את אחותי הקטנה, זו הייתה לידה טראומתית, היא הרגישה שהתייחסו אליה בזלזול הרבה פעמים והיחס שהיא קיבלה מהצוות היה רע. היה לי מאוד קשה לראות ככה את אמא שלי. אמרתי לעצמי אז שכשאני אהיה גדולה אני גם רוצה לעבוד בעבודת טיפול עם אנשים ולטפל בדאגה".
"בעבודה הזו לא מספיק להיות מקצועי, אני אומרת את זה הרבה לסטודנטים שלי, יחסי אנוש זה דבר מאוד חשוב. אנשים מוסרים את הדבר הכי יקר להם, את הבריאות שלהם, בידנו. אישה שבאה להוליד היא אישה בריאה שבאה לתהליך טבעי לגמרי. זה דבר מאוד משמעותי ולא פשוט בחיי כל אישה וחשוב מאוד שהוא יהיה חיובי".
איך נראית ההכשרה מנקודת מבטה של מורה?
"יש מספר מסלולים של הכשרה. יש הסבה שמיועדת לאנשים עם השכלה אקדמית שרוצים מקצוע אחר. יש מסלול אקדמי ארבע שנתי עם תואר באוניברסיטה או במכללות. סטודנטים בחוג יוצאים לכמה בתי ספר וההכשרה נעשית גם באוניברסיטה וגם על ידנו ובסוף הם מוסמכים ועם תואר בסיעוד".
סלמה מוסיפה שבהמשך "יש אפשרות ללכת לקורס-על בסיסי שמקנה יותר ידע ומיומנות בהתמקדות יותר ספציפית שמאפשר העמקה בטיפול יותר מקצועי – יש טיפול נמרץ, מיילדות, פסיכיאטריה, גריאטריה, אגב תחום שעכשיו בדיוק צריך בו הרבה עובדים ואנחנו מפתחים יותר. מיילדת לומדת ארבע שנים ויש לה שנתיים נוספות הכשרה, כולל קליניקה".
אילו שינויים עובר תחום ההכשרה בשנים האחרונות?
"היום יש עיצוב מחדש של תפקיד האחות והסיעוד בכפוף לשינויים העולמיים שקורים, בעיקר בתחום הטכנולוגיה והבינה המלאכותית. היום למטופל זמינים אמצעים שונים לקבל את כל המידע שהוא צריך, מה שפעם האחות הייתה צריכה לספק. הרבה מהמידע קיים וזה מקל המון, אבל מעקב תחת אחות שדואגת יכול לשפר את אורח החיים של המטופל. עוד 30, 40 שנה מהיום רובוטים יספקו תרופות ויעשו עוד הרבה פרוצדורות שהיום עושה אחות – אבל האם הרובוטים יוכלו לעשות את הפעולה הייחודית של הטיפול, ה-caring? אני חושבת שלא".
"יחסי אנוש והיכולת לדאוג ולטפל הם הכישורים העיקריים והחשובים מכל, ולא כל אחד יכול" טוענת סלמה. "אני יכולה לראות סטודנט שהוא חלש בלימודים, אבל אז אני עולה למחלקה ורואה איך הוא עם המטופלים בשטח, איך הוא מצליח להגיע אליהם, איך שהוא דואג ועובד ויושב אתם – זה משהו שלא כל אחד יכול וגם סטודנט שהוא מצוין בלימודים אבל לא יצליח בזה – הוא לא יוכל להיות אח. זה משהו שאי אפשר לחנך אליו והרבה ממנו זה פשוט משהו שבנאדם מגיע איתו מהבית, ולפעמים בהיעדרו אנחנו גם נפרדים מהסטודנטים. אבל שלא תצא פה תמונה לא נכונה. אצלנו במרכז אנחנו משקיעים המון במצוינות מקצועית ואקדמאית ועובדים קשה כדי שהאחיות יהיו הכי טובות שאפשר בהכשרה, בידע ובטיפול".
"בסופו של דבר מדובר בעבודה קשה, אחיות מטפלות בבני אדם חולים, אף אחד לא רוצה להיות חולה, בנאדם מגיע לבית חולים לא מרצונו החופשי. וגם העבודה היא תחת לחץ והרבה שעות עבודה והרבה מאוד מהתסכול מושלך על האחיות וכן, יש אלימות ואנחנו מדברים על הנושא המון בקורסים. איך מגיבים לכזה מצב, מכילים ומתמודדים וכו'" מסכמת סלמה "יש היום הרבה עבודה בגיוס משאבים, כן חסרים תקנים וצריך עוד תקנים לבתי הספר וההכשרות ולמקומות העבודה. זה מקצוע מאתגר מאוד אבל גם רחב ומדהים".
