מאות אנשים ליוו את סרגי סמיונוב ז"ל (33), שנהרג בתאונת המנוף ביבנה ביום ראשון, בדרכו האחרונה. מרבית המשתתפים לא הכירו את המשפחה, והגיעו בעקבות הקריאה בתקשורת וברשתות החברתיות לבוא ולהעניק לסרגי כבוד אחרון.

"סרגי היה בחור זהב" סיפרה לי מכרה של המשפחה. "היא הייתה מודאגת מאתרי הבניה, אבל הוא אמר תמיד 'לי זה לא יקרה. אני יודע את העבודה'". סמיונוב וזוגתו אולגה עלו לפני 8.5 שנים להקים פה את ביתם, לבדם. הלוויה התקיימה שלושה ימים לאחר התאונה בשל הצורך לחכות לאימו ולאחותו של סרגיי שהגיעו לכאן מאוקראינה בה הן מתגוררות. הבאתן לארץ היתה מורכבת ועיריית באר שבע רתמה לטובת העניין את הקרן לידידות.

לוויתו של סרגי סמיונוב ז"ל (צילום: ניצן צבי כהן).

העובדת הסוציאלית ומנהלת הרווחה בעירייה עוטפות את המשפחה, מחבקות. אולי מגוננות מעט על האבל מפני הציבוריות, שבאה לידי ביטוי בזרים שבאו עם כוונה טובה לתמוך, ובצלמי תקשורת שמבקשים לתת במה לטרגדיה ולספר אותה. כל אלו אינם יכולים להבקיע את הכאב הפרטי, האישי, הזועק.

זוהי הלוויה האחרונה בעקבות האסון: יונתן סבג (33), בן דקלו (22) וגיל חזאזי (51) זכרונם לברכה הובאו למנוחות ביומיים החולפים. ביום שני אמרה זוגתו של חזאזי ברדיו כי איש לא דיבר עם המשפחה. לא המשטרה, לא החברה, לא משרד העבודה.

סרגי סמיונוב ז"ל, נהרג בתאונת המנוף ביבנה

קבוצה של סטודנטים להנדסת בניין באוניברסיטת בן גוריון, הגיעה אף היא ועמדה בשקט בין המצבות, מתבוננת במבוכה ובהשתתפות באם ובאחות הבוכיות. "עבר וואטסאפ בין הסטודנטים על הלוויה", אמר אחד, "היה חשוב לנו לבוא". בקרב המלווים בלטו קבוצת חיילים צעירים, שהגיעו בליווי קצינה, וכן שני נגדים. כומתות על ראשם, משווים לאירוע מעמד לאומי, ממלכתי. שאלתי אם הגיעו מהיחידה בה שירת סרגי, והם השיבו, בביישנות, שלא. כמו כולם – שמעו בתקשורת שקראו לבוא ולהשתתף, ובאו. פעילה חברתית מזהה אותי מהפגנות מאבק הנכים, ומציינת שגם בקטל בבניין צריך להיאבק. גם עו"ד ישראל אסל מהפורום למניעת תאונות בניין השתתף.

וגם פשוט אנשים. כאלה ששמעו שצריך, ובאו. בלי לשאול שאלות. קשה שלא לחשוב על הפער שבין התגייסות הציבור הישראלי, הרחוב הישראלי, להגיע בחום הקופח לבית העלמין האזרחי בקצה העיר באר שבע, פשוט כדי לא להשאיר משפחה בודדה באבלה, לבין המציאות המופקרת באתרי הבניה שהביאה למותו של סמיונוב ושל שלושה מעמיתיו. מנגד לקבר הפעור אפשר היה לראות אולי 15 מנופים, שכונת 'סיגליות הצעירה' הנבנית, ולתהות – מי הקים אותם? מי יעבוד עליהם? מי יפרק אותם? והאם ישוב הביתה בשלום?