שלושת הימים האחרונים של לוחם האש שימי עוזון, שהוקפץ לכיבוי השריפות באיזור ירושלים, דומים יותר ליום אחד ארוך. "אני כבר לא יודע איזה יום היום", הוא צוחק כשאני מבקש ממנו לתאר מה עבר עליו בימים האחרונים. "בשלישי בלילה תגברתי את המדורות של הילדים, אחר כך תגברתי את הלילה והתפניתי במהלך יום רביעי. בחמישי בבוקר התחלתי משמרת שגרתית, אבל מהר מאוד זה השתנה בגלל החום הכבד. קיבלנו התראות על אירועים, על כוננות, על שריפה".
"השריפות הרציניות התחילו ב-11 בבוקר, אחרי שכבר כיבינו את כל השריפות הקטנות של אחרי ל"ג בעומר. התחילו להקפיץ אותנו ליער, לחורשה ואפילו לבתים, ומשם זה התגבר לאירועים בהיקף נזקים יותר גדול. כרגע הרוח יחסית פסקה והמצב נכנס קצת לשליטה (השיחה עם שימי נערכה בחמישי בלילה – ד.ט.). במהלך היום היו רוחות מטורפות שלא הספקנו להדביק את קצב הבעירה. רק בבוקר נבין את גודל הנזק שיש פה עכשיו".
עוזון, בן 45 מרמת גן, עובד ככבאי מזה 24 שנים. אך את פעילותו ככבאי התחיל כבר בגיל 16 כמתנדב בכבאות והצלה. הצוות שלו וצוות נוסף מתחנת רמת גן הוקפצו לאזור השריפות במטה יהודה, כגיבוי לתחנת כיבוי נחשון. צוות אחד הוגדר כ'צוות תקיפה' ועסק ישירות בכיבוי האש , וצוות נוסף עסק בהספקת מים. במהלך היום נאלצו הצוותים לפנות לחלוטין את קיבוץ הראל ומושב תרום מחשש להתפשטות השריפות לתוך שטח היישובים. כשאנחנו משוחחים הוא נמצא מחוץ למושב צלפון, צפונית לבית שמש.
ספר על רגע קשה במיוחד שהיה לך היום.
"לראות את האש שאחזה בצמחיה שבתוך הקיבוץ. כל העצים והשיחים המטופחים והמעוצבים – בשנייה הכל נשרף ולא מספיקים אפילו לעצור את זה, כואב לראות את זה. בית אפשר לשקם, אבל עץ קשה מאוד."
יש סיפוק גדול מזה שאנחנו באים להציל אנשים ולמנוע התפשטות של האש. מרגישים את אחוות הלוחמים. יש חבר'ה צעירים שאני מפקד עליהם ומנחה והדבר מלהיב אותם, והם עושים את זה על הצד הטוב ביותר
באיזה חומרה אתה ממקם את היום לעומת אירועים אחרים?
"חוויתי הרבה אירועים בחיים, היום תופס טיפה באמצע. זה בחלט אירוע לא שגרתי ותפס מימדים יותר גדולים ממה שהיה באירועים הקודמים. גם גל החום וגם השריפות והמדורות שהיו העצימו את הכל. היינו די ערוכים, אבל לפעמים מול הטבע אנחנו יכולים רק להסתכל מהצד."
נשמע מתיש וקשה, מה נותן לך כוח לעשות את התפקיד הזה?
"האש בוערת בגופינו, האדרנלין מאפשר לפעול בכל רגע שקוראים לנו להגיע. אנשים רק מחפשים ונלחמים לבוא ולעשות ולעזור. יש סיפוק גדול מזה שאנחנו באים להציל אנשים ולמנוע התפשטות של האש. מרגישים את אחוות הלוחמים. יש חבר'ה צעירים שאני מפקד עליהם ומנחה והדבר מלהיב אותם, והם עושים את זה על הצד הטוב ביותר. אחרי 24 שנה, אני גאה להיות כבאי"
מה חשוב לך להגיד לציבור בישראל?
"מודעות יכולה לפתור הרבה בעיות ולפתור הרבה אסונות. אם מדובר בשדות, אז לעשות חציצה בין שדה לשדה, ובין שדה לבית. במקומות בהם אפשר לאגור מים או להכין מים כדי למזער מצבים של חוסר מים – לעשות את זה. ולהיות קשובים מאוד להנחיות."
