ירידה במספר ימי העבודה שאבדו למשק בשל שביתות ושמירה על מגמת היציבות והשקט התעשייתי המאפיינת את המשק בשנים האחרונות – כך פורסם היום (ראשון) בדו"ח הממונה על יחסי העבודה במשק לשנת 2018. עו"ד רבקה ורבנר, הממונה הראשית על יחסי העבודה במשק, קראה לראשי הארגונים להמשיך לגלות אחריות בתחום יחסי העבודה, בהמשך למגמה בשנים האחרונות.
בשנת 2018 הפסיד המשק כ-150 אלף ימי עבודה בלבד בשל שביתות, וזאת לעומת כ-670 אלף בשנת 2017 בה התקיימה שביתת ההזדהות הכללית עם עובדי טבע. ב-2016 איבד המשק כ-138.6 אלף ימי עבודה במסגרת 32 שביתות מלאות ו-24 שביתות חלקיות, בהן השתתפו כ-50 אלף עובדים. בעוד שבתחילת שנות ה-2000 עמד ממוצע ימי העבודה האבודים בשל שביתות על כ-1.9 מיליון בשנה – בשנים האחרונות עומד ממוצע ימי העבודה האבודים על כרבע מיליון בלבד.
המגמה המתוארת בדו"ח משמעותית במיוחד על רקע הקריאה של גורמים בימין הכלכלי להגביל את זכות השביתה ולכפות על יחסי העבודה בישראל מנגנון של ״בוררות חובה״. בניגוד לטענות על שביתות מרובות וחסרות אחריות, מהדו"ח מצטיירת תמונה של יחסי עבודה עניינים ואחראיים בין המעסיקים לארגוני העובדים.
ב-2018 התקיימו 46 שביתות מלאות ו-32 שביתות חלקיות (עיצומים) שבהן נטלו חלק כ-71 אלף עובדים, לעומת 48 שביתות מלאות ו-14 שביתות חלקיות (עיצומים) ב-2017 בהן לקחו חלק 827 אלף עובדים – רבים מהם כאמור במסגרת שביתת ההזדהות עם עובדי טבע. כ-70% מכלל השביתות היו קצרות במשכן – עד שלושה ימים, כ-22% מעל שלושה ימים ועד ארבעה עשר יום, וכ-8% מעל ארבעה עשר יום ועד 24 ימים.
עו"ד ורבנר ציינה כי הנתונים מעידים שהצדדים ליחסי העבודה בישראל מקיימים מדיניות של הידברות ומציאת פתרונות מוסכמים והוגנים לסכסוכי העבודה, עוד במהלך תקופות הצינון וטרם הבשלתם לכדי שביתות בפועל. גם העובדה שהשביתות שכן יצאו לפועל היו קצרות, מעידה לדבריה על רצונם הכן של שני הצדדים לסכסוך להעדיף בכל זאת את מתכונת ההידברות על פני פגיעה ממשית ביחסי האמון המהווים את הבסיס ליחסי עבודה תקינים.
למה שובתים?
כ-17% מהשביתות ב-2018 פרצו על רקע אלימות כלפי עובדים במקום העבודה, והן אחראיות לכ-10% מכלל ימי העבודה שאבדו. לדברי מחברת הדו״ח, עו״ד רבקה ורבנר, ישביתה בגין סיבה זו מהווה מאפיין חדש יחסית של מערכת יחסי העבודה בישראל. "אין זה אומר שתופעת האלימות לא הייתה קיימת בעבר אולם כנראה לאור החמרתה חשים עובדים כגון מורים, אחיות ועובדים סוציאליים כי היא הגדישה את הסאה ולא נותרה בפניהם ברירה אלא למחות על מנת להביא לשינוי המצב".
כ-28% מהשביתות היו בשל תביעות שכר, ו-24% נוספים בשל אי חתימה על הסכמי עבודה חדשים או חידושם של הסכמים קיימים. 13% נבעו מפיטורי עובדים ו-18% בשל סיבות הקשורות למיקור חוץ, העסקה קבלנית, שינויים ארגוניים ומאבקים להכרה ביציגות.
26% מכלל השביתות המלאות בשנת 2018 היו בתחום החינוך, כ-18% בשירותי הבריאות והרווחה, כ-15% בתעשייה, שיעור דומה בשירותים הציבוריים, 13% בתחבורה ובתקשורת והשאר כ-13% בבנקאות ובביטוח וכן בשירותים קהילתיים. 65% מהשביתות המלאות היו בסקטור הציבורי (85% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק וכ-80% מכלל השובתים) לעומת 35% בסקטור הפרטי (15% מכלל ימי העבודה וכ-20% מכלל השובתים).
