דוח מצב הבריאות בישראל, שפרסמה אתמול (שלישי) הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, מציג תמונה קשה על מצבה של מערכת הבריאות בישראל: מחסור במיטות אשפוז, עלייה בצריכת ביטוחים משלימים, פחות השקעה של המדינה בבריאות ביחס למדינות ה-OECD , וכן פערים בהערכה עצמית של בריאות אשר חופפים למעמד סוציו-אקונומי.

מיטות אשפוז

בעשור האחרון נרשמה ירידה בשיעור המיטות בתקן לאשפוז כללי בישראל. בסוף שנת 2004 שיעור זה עמד על 2.1 ל-1,000 נפש, ואילו בסוף שנת 2014 על 1.9 ל-1000 נפש. הירידה נרשמה גם במרבית המחלקות בבתי חולים כלליים.

בישראל, שיעור המיטות בתקן לאשפוז כללי נמוך בהשוואה למרבית מדינות ה- .OECD בסוף שנת 2013, ישראל מדורגת במקום השלישי, הנמוך מבין מדינות ה OECD- – למרות השיעור הנמוך של מיטות בתקן לאשפוז כללי בישראל, תפוסת המיטות בישראל בהשוואה למדינות ה- OECD היא הגבוהה ביותר. בשנת 2013 תפוסת המיטות במחלקות האשפוז הכללי בישראל הייתה 94.1%, בדומה לאירלנד, כאשר הממוצע במדינות ה- OECD היה 75.8% בלבד.

מדוח שפרסם משרד הבריאות עולה כי כמות מיטות האשפוז בכל המוסדות הרפואיים במדינה במגמת ירידה. על פי המחקר, בסוף 2015 שיעור המיטות לאשפוז כללי עומד על 1.83 ל-1,000 נפש, ירידה מ-1.86 אשתקד ו-1.91 בסוף 2010.

על פי הדוח, מספר מיטות האשפוז לנפש ירד באופן משמעותי בעשר השנים האחרונות: בישראל 2015 יש 46% פחות מיטות אשפוז פסיכיאטריות לנפש ו-12% פחות מיטות אשפוז כללי מאשר ב-2005. כמות מיטות האשפוז השיקומי לנפש ירדו בתקופה זו ב-9% ולאשפוז גריאטרי ב-6%.

בכנס בנושא מלר"דים (מרכזים לרפואה דחופה), שנערך בחודש מרץ האחרון, אמר שר הבריאות ליצמן: "המצב של המלר"דים בארץ שהם בעצמם צריכים מלר"ד. צריך הרבה מנות דם כדי להציל אותם. המצב קטסטרופלי. יש לנו תכנית בעלות 100 מיליון ש"ח של הוספת כל שנה 300 מיטות, הוספת תקנים ואשפוז ביתי. אנחנו נכנסים עוד מעט למשא ומתן לא קל אבל נדרוש את זה".

ביטוחי בריאות

נתון נוסף שמצייר תמונה מדאיגה הוא העלייה ההולכת וגוברת בשימוש בביטוחי בריאות פרטיים בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה. אם בעבר היו ביטוחי השב"ן נחלתן של השכבות המבוססות יותר, כיום שיעור המשתמשים בביטוחים אלה זהה מאוד בין השכבות החזקות והחלשות. בשנת 1997, אחוז משקי הבית בחמישון העליון שהיה להם ביטוח משלים היה גדול פי 3.7 לעומת החמישון התחתון. בשנת 2014 ירד השיעור ל-1.7, ומ-2006 ליותר מ-50% ממשקי הבית בחמישון התחתון יש ביטוח משלים. לכאורה אפשר להתייחס לנתון זה כביטוי לצמצום פערים, אך למעשה נוצר פה מהלך שעוקף את הביטוח הבסיסי והשוויוני, והופך את הביטוח המשלים לסטנדרט. בפועל, הדבר גורם להוצאה גבוהה יותר ופחות שוויונית של הציבור על ביטוחי בריאות. הדבר גם תורם לשחיקת הביטוח הבסיסי שאנו מחויבים לשלם.

הוצאה לאומית

ב-2014 הייתה ההוצאה הלאומית לבריאות 83.6 מיליארד ש"ח, שהם 7.6% מהתמ"ג. ההוצאה לנפש הייתה 10,181 ש"ח. מ-1995- 2014 עלתה ההוצאה לנפש במחיר קבוע של 1.7% בממוצע לשנה. חלקו של המימון הפרטי מסך המימון נמצא במגמת עלייה במקביל לירידה במימון מתקציב המדינה וממס בריאות.

ההוצאה לבריאות בישראל נמוכה מההוצאה במרבית מדינות ה-OECD  – אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג בישראל הגיע בשנת 2013 ל-7.5%, ואילו ב-22 ממדינות ה- OECD  אחוז ההוצאה הלאומית מהתמ"ג היה גבוה לעומת ישראל, בייחוד בארצות הברית 17.1%, בצרפת ובשוודיה כ-12%. ההוצאה לנפש בישראל גדלה ב-37% בין שנת 2000 לשנת 2013. שיעור זה נמוך יחסית לרוב מדינות ה- OECD – סלובקיה, אסטוניה וקוריאה הדרומית הן המדינות עם אחוז השינוי הגבוה ביותר, מעל 300%.

הערכה עצמית של בריאות

ממד נוסף שחושף אי שוויון בבריאות הוא הערכה עצמית של בריאות. זהו מדד נפוץ בסקרים לצורך הערכת מצב בריאותו של הפרט. קיים קשר מובהק בין הערכה עצמית של בריאות ובין שימוש בשירותי בריאות. אמנם קשה לייצר השוואה בין מדינות במדד זה, מכיוון שהוא סובייקטיבי ומבוסס על תרבות מקומית, אך אפשר ללמוד ממנו על הפערים בתוך חברה מסוימת.

בשנת 2014, 50% מבני 20 ומעלה העריכו את מצב בריאותם כ"טוב מאוד". בקרב בני
24-20, האחוז עמד על 79%, בקרב בני 44-25 – 53%, ובקרב בני 65 ומעלה – 13%.

מבני 20 ומעלה העריכו את מצב בריאותם כ"לא טוב", 18% מהנשים ו-14% מהגברים. שיעור המדווחים על מצב בריאות לא טוב עולה עם הגיל: בקרב בני 24-20, 2% מעריכים את מצב בריאותם כלא טוב, לעומת 11% בקרב בני 64-25 ו-44% מבני 65 ומעלה.

יש קשר שלילי בין רמת ההכנסה ובין הערכה עצמית של מצב הבריאות, עם העלייה ברמת ההכנסה יורד אחוז המדווחים על מצב בריאות לא טוב, מ-23% בקרב בעלי הכנסה נמוכה (עד 2,000 ש"ח ברוטו לחודש לנפש במשק הבית) ל-10% בקרב בעלי הכנסה גבוהה (מעל 4,000 ש"ח ברוטו לחודש לנפש במשק הבית).