רבים רואים באירופה, שתוצאות הבחירות לפרלמנט המשותף שלה פורסמו אתמול (שני), את ערש הדמוקרטיה הליברלית העולמית. ציפייה זו מתחדדת בעידן טראמפ ועלייתם של מנהיגי מדינות קיצונים מסביב לעולם, אלא שהבחירות חושפות פנים אחרות של אירופה – מפלגות הימין הלאומני זכו לעלייה במספר המושבים. על אף שלא מדובר בעלייה דרמטית באופן כולל, בצרפת למשל, המדינה השנייה בגודלה באיחוד, זכתה מפלגתה הגזענית והאנטישמית של מרין לה פן במקום הראשון. אבל הבעיה העמוקה יותר נובעת מהכשל המבני של הדמוקרטיה האירופית, הבא לידי ביטוי במערכת הבחירות הזו, כמו גם בקודמות לה.

לפי מדגם תוצאות הבחירות שפורסם אתמול, נראה ששתי הסיעות הגדולות בפרלמנט האירופי שהרכיבו יחד את הקואליציה הנוכחית איבדו מספר גדול של מושבים. הסיעה הסוציאל דמוקרטית איבדה 46 מושבים ולעומתה ה-EPP, המאגדת את מפלגות הימין הכלכלי איבדה 41. מי שגדל הן דווקא המפלגות הקטנות יותר. איחוד המפלגות הלאומניות, בהן יושבות מפלגות ימין קיצוני, נשארה באותו הגודל עם 58 מושבים, אבל זכתה במקום הראשון בצרפת ובעלייה בתמיכה באיטליה. עם זאת, דווקא הסיעה ה"ירוקה" הייתה זו שרשמה את הניצחון הגדול ביותר וזכתה ל-70 מושבים בפרלמנט.

למרות שלחברות באיחוד השפעה אדירה על חיי התושבים החיים בו, הבחירות לפרלמנט לא הפכו למערכת בחירות מרכזית ומשמעותית. יום הבחירות עצמו לא הפך לחגיגה לדמוקרטיה. רק כמחצית מבעלי זכות הבחירה יצאו להצביע – שיפור יחסי, ועדיין נמוך. 14% מתוך הבוחרים הצביעו למפלגות שמבקשות במישרין להחליש את האיחוד האירופי.

חלק גדול מתושבי מדינות האיחוד האירופי כלל לא מודעים לתפקיד של הגוף הנבחר היחיד באיחוד האירופי, ובדיקה של עיתון ה"אובסרבר" הבריטי בשנת 2014 מצא כי 90% מהבריטים לא ידעו לזהות אפילו חבר פרלמנט אחד. אפשר לומר שהאדישות המאפיינת את הציבור האירופי כלפי הפרלמנט היא מוצדקת למדי. כוחו של הפרלמנט האירופי בעיצוב חייהם של 512 מיליון התושבים הוא מוגבל ביותר.

מצביעים בצרפת בבחירות לאיחוד האירופי (AP Photo/Laurent Cipriani)

כמה הפרלמנט משפיע?

כדי להבין את האדישות לפרלמנט, צריך להכיר את תפקידו – ואת מוגבלותו. הפרלמנט האירופי הוא הגוף המחוקק של האיחוד האירופי, וממנו מורכבת "הנציבות האירופית" – הגוף המבצע של האיחוד האירופי, שמקביל לממשלה במדינות הלאום. כמו בדמוקרטיה פרלמנטרית לאומית, הנציגים בפרלמנט מחולקים לסיעות, והסיעה שזוכה במרבית המושבים מרכיבה קואליציה. לאחר מכן הפרלמנט מתפקד כרשות מחוקקת של האיחוד האירופי, ומצביע על חוקים ותקנות שיהיו תקפים בכל מדינות האיחוד האירופי, נוסף על החוקים שחוקקו בפרלמנטים הלאומיים.

לעתים הפרלמנט דן בחוקים דרמטיים ביותר, כמו שינויים בחוקי עבודה, ובמקרים כאלו יש להחלטותיו השפעה גורלית על עמי אירופה. עם זאת סובל הפרלמנט האירופי מ"גירעון דמוקרטי" הנובע מהיעדר מנדט ואפשרות לשנות מדיניות כמו הכללים הפיסקליים שמגדירים את המדיניות הכלכלית-חברתית של 28 המדינות החברות.

החיים עצמם מחוץ לתחום

הכללים הפיסקליים, שנחקקו ב"אמנת מאסטריכט" שלמעשה הקימה את הגוש, מגבילים את רמות הגירעון והחוב של מדינות האיחוד האירופי, ונמצאים מחוץ לתחום השליטה והעיצוב של הפרלמנט האירופי. במילים אחרות, כמות הכסף שכל אחת מהמדינות החברות יכולה להשקיע בשירותים לאזרחיה, מוגבלת על ידי חוק שלגוף הדמוקרטי הנבחר היחיד בגוש אין יכולת לשנות. בניגוד לחוקים אחרים, לאף גוף נבחר אין את היכולת לשנות את הכללים הפיסקליים מבלי לפרק את האיחוד האירופי. הסיבה לכך היא שההגבלות נמצאות באמנת היסוד של האיחוד, עליה חתומות כל המדינות החברות, ומהווה בעצם את דרישת הבסיס לחברות בגוש.

תזכורת מצוינת לאופן שבו אמנת מאסטריכט מגבילה את הריבונות של העמים באירופה, הייתה בזמן מחאת האפודים הצהובים בצרפת. המוחים הגישו לממשלה הצרפתית רשימה ארוכה של דרישות, שכללו השקעה גדולה יותר בחינוך הציבורי, סבסוד מוצרי מזון בסיסיים, השקעה בתחבורה ציבורית, סיוע למובטלים ועוד. תגובתו של מקרון להפגנות הייתה שמדובר ב"דרישות צודקות", אך הסביר שצרפת לא יכולה למלא את כולן, כי אין לה את היכולת החוקית להעמיק עוד יותר את הגירעון כדי לממן את הדרישות.

מפגין מתנועת "האפודים הצהובים" בשאנז אליזה בפריז (צילום: AP Photo/Kamil Zihnioglu).

חשוב לציין שחלקים גדולים מאירופה עדיין סובלים מתנאי מיתון, גם עשור לאחר המשבר הכלכלי. במספר מדינות אירופיות שיעור האבטלה עולה על 10%, והאבטלה בקרב צעירים עולה לעיתים על 20%. שורה ארוכה של כלכלנים, ובינהם הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, קוראים כבר שנים למדינות אירופה להגדיל דרמטית את ההשקעה הציבורית כדי להוציא את עצמם סוף סוף מהמיתון, לטובת אזרחיהם. עם זאת, הממשלות האירופיות מוגבלות על ידי אמנת מאסטריכט האוסרת עליהן להגדיל את הגירעון כדי לממן את ההוצאות הנדרשות. כך, נשארים מיליוני תושבי אירופה מאחור, בשם הכללים הפיסקליים שמגדירים את האיחוד האירופי..

המפלגות השונות בפרלמנט האירופי מציגות את עצמן לבוחר כאילו הן מייצגות אידאולוגיה ייחודית, עם תכנית משלהן לעתיד אירופה. עם זאת, הן למעשה חסרות את היכולת לשנות את אותם הכללים שהביאו חלקים גדולים מאירופה למשבר הארוך ביותר בתקופה המודרנית. כל המפלגות בפרלמנט האירופי, על המצעים ותפיסות העולם השונות, כולן מבטיחות בפועל את המשך המצב הקיים, מצב שבו אין לאף גוף מטעם הפרלמנט יכולת לערער על הכללים הבסיסיים ביותר של הפוליטיקה במדינה שלו. במובן הזה, ההבטחות הגרנדיוזיות של המפלגות, ובייחוד המפלגות הסוציאל דמוקרטיות, הופכות להבטחות שווא.

המקרה של צרפת

צרפת היא אולי הדוגמה הטובה ביותר ליחס כזה מצד הבוחרים. מפלגתה של מרין לה פן, הלאומנית הגזענית שמתנגדת לאיחוד האירופי, זכתה אתמול במקום הראשון בבחירות לפרלמנט האירופי. יחד עם גרמניה, צרפת היא המדינה המובילה את האיחוד האירופי, ואחת המקימות הראשיות שלה. לכן, העובדה שהמפלגה של לה פן זכתה ב-23% מהקולות במדינה, ויותר ממפלגת הימין הליברלי של מקרון, עוררה פניקה בקרב תומכי הפרויקט האירופי בצרפת.

עם זאת, מעניין לציין שהציבור הצרפתי לא גילה עיין גדול במיוחד בבחירות. רק 43% מהבוחרים מימשו את זכותם, ועל פי סקר שנערך מספר ימים לפני הבחירות, רק 36% מהבוחרים ידעו להבדיל בין המפלגות השונות. מה שמדהים עוד יותר הוא רמת הבקיאות של הבוחרים הצרפתים בפוליטיקה האירופית: 57% מהנשאלים לא הכירו או היו חסרי כל ידע בסיסי על ז'אן קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית. 81% מהנשאלים לא הכירו את דונלד טוסק, נשיא המועצה האירופית. בנוסף, כמעט מחצית מהנשאלים השיבו שלדעתם הבחירות לא ישנו דבר בשביל צרפת.

המועמדת לנשיאות צרפת, מארין לה-פן, מנופפת לקהל בכנס בחירות. (צילום: AP Photo/Thibault Camus).

נאום הניצחון של מרין לה פן אתמול לא היה אופטימי ושמח במיוחד. על פי הנאום, אפשר היה לחשוב שההישג של מפלגתה לא היה בכך שניתן לה המנדט לקיים את הבטחותיה לציבור, אלא בכך שניצחונה מהווה "נקמה" בפוליטיקאים ובסדר הפוליטי שהם מייצגים. "אני רואה בזה ניצחון לעם, שבגאווה החזיר לעצמו את הכבוד והכוח הערב" היא אמרה. ז'ורדן ברדלה, דובר המפלגה ומי שיוביל את הסיעה בפרלמנט אמר כי"העם הצרפתי שלח היום מסר ברור: העם שם את הנשיא מקרון במקומו… הערב אנחנו אומרים שאנחנו לא מקבלים אותו ואת המדיניות שלו ".

תומכיה של לה פן הביעו אתמול בטלויזיה הצרפתית תחושה דומה. אחת התומכות, שהשתתפה בהפגנות האפודים הצהובים, אמרה כי "היום מקרון יצטרך לחשב מסלול מחדש, כי אנחנו ניצחנו. אני מקווה שזה יגרום לו לחשוב, ולהקשיב יותר לעם". כאן מתגלה ההיפוך במלוא כוחו: מוחים שהעלו דרישות כלכליות שהוגבלו על ידי האמנה  השמרנית ימנית של האיחוד האירופי, מקווים שנציגת הימין הקיצוני תשמיע את קולם. נראה שבעבור רבים מאזרחי אירופה עצם היציאה נגד הסדר הקיים, מה שמפלגות השמאל תומכות האיחוד לא יכולות להבטיח, זה לא מעט.