מפעל המתכת 'מודגל' בראש פינה נראה שומם מהרגיל בימי השרב הקיצוני בשבוע שעבר. את מספר העובדים המועט ניתן היה לייחס לחום הכבד ולצום הרמדאן שמקשה על רבים מהעובדים והעובדות. אך יותר מכל, ניכר כי רק מחצית מעובדי המפעל עובדים בעוד שחבריהם יושבים בבית ומחכים לבשורה שתשיב אותם לעבודה הקשה והסיזיפית בפס הייצור.

"המצב לא טוב. הייתה פה השבתה ועדיין יש סכסוך", אמר אביחי דגמפור, יו"ר ועד עובדי מפעל 'מודגל' מתכת ל"דבר העובדים". בסוף חודש פברואר, ערב הבחירות הכלליות לכנסת, השביתו העובדים את המפעל ואף חסמו את כניסת המנכ"ל, רפי גרבר, למקום. סכסוך העבודה החל לאחר שהמפעל, המפרנס למעלה מ-100 משפחות, נקלע לקשיים. לאחר משא ומתן בתיווכם של יו"ר מרחב הגליל העליון בהסתדרות יונה פרטוק, ומזכיר האיגוד המקצועי, אביב עזוז, סוכם כי מחצית מהעובדים ישובו לעבודה והשאר יצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) לתקופה של שלושה חודשים במהלכם תנסה ההנהלה לבצע מהלכי הבראה להשבת העובדים.

אביחי דגמפור, יו"ר ועד העובדים מפעל מודגל. (צילום: שאדי מרעי)

התלוויתי לביקורו של אביב עזוז, מזכיר איגוד מקצועי במרחב גליל עליון בהסתדרות, במפעל. עזוז היה זה שאיגד את עובדי המפעל וליווה את תהליך הקמת הוועד. כבר בש"ג ניתן לראות כי לא איש חברת שמירה עומד בשער הכניסה, אלא אחד מעובדי המפעל. גם להחזיק חברת שמירה בשכר לא ניתן תחת המשבר.

אנחנו עוברים את רחבת האחסון של מוצרי המפעל – חלקי מערכות כיבוי אש (ספרינקלרים). אחריה נמצאת רצפת הייצור, בה ניתן להתבונן בעובדים בעת ביצוע מלאכתם. בהאנגר העומד תחת גג האלומיניום אין מיזוג אוויר, אלא רק מאווררים. ישנם מי שמנקים את חלקי המתכת אחרי היציקה משאריות לכלוך שהמכונה לא ניקתה, כאלה שממיינים ואלו אורזים. מורד, המגיע כל בוקר לעבודה מהכפר סכנין, כארבעים דקות נסיעה, אומר שעל אף צום הרמדאן הוא משתדל לעבוד כרגיל.

מורד, עובד במפעל מודגל, תושב סכנין (צילום: שי ניר)

במפעל עובדים כתף אל כתף יהודים מחצור הגלילית, בדואים מהכפר טובא זנגריה וערבים מסכנין. מיקרוקוסמוס ישראלי לקיום משותף של מעמד העובדים בפריפריה של ישראל, החולקים את אותו פס ייצור ואת אותה החרדה לעתידם הכלכלי. יש ביניהם בעלי ותק של ארבעים שנים במפעל, והם יודעים שאם ייסגר לא יוכלו למצוא עבודה אחרת, על אף הוותק, הניסיון וההכשרות השונות שצברו: אין עוד מפעלים בסביבה.

למרות שנמצא פתרון חלקי, התחושות הקשות ניכרות בקרב אלו ששבו לעבודה. חלק ממחלקות המפעל נסגרו, וכמה מן העובדים נאלצו לחזור לעבודה בפס ייצור המתכת, עבודה פיזית קשה שלא תמיד הולמת את כישוריהם וגילם. "אין ברירה", מסביר לי עזוז, "זו האפשרות היחידה שהייתה בשביל להשאיר אותם לעבוד". העובדים חשים צער על המצב החדש כאשר מלבד החרדה לעתידם, הם גם כואבים את חבריהם שנאלצים לא להגיע לעבודה. לעתים מדובר בבני משפחה, שסומכים על כך שאלו שנשארו ינסו לדאוג להם ויעזרו להשיבם לעבודה במפעל.

ברחבת המלגזות פגשנו את יו"ר הוועד לשעבר, קלריס הקריש, המתגוררת בחצור הגלילית. בשיחה עם עזוז הביעה קלריס דאגה דווקא לאלו שאין מי שידאג להם וביקשה שישתדל אצל מנכ"ל המפעל.

בינתיים עבר מחצית זמן החל"ת, ולא נראה באופק פתרון להבראת המפעל ולהחזרת העובדים לעבודה. "אם החבר'ה שיצאו לחל"ת לא יחזרו, נשבית את כל המפעל" אמר דגמפור והוסיף, "אנשים פה בדיכאון. החברים שלהם בבית. אין הרבה עבודה". דגמפור, שהחל את כהונתו כיו"ר הוועד בינואר השנה, מתח ביקורת על מדיניות המכסים של מדינת ישראל ואמר כי על אף הביקוש הגבוה למוצרים אותם מייצר המפעל, המדינה מאפשרת לסחורה זולה וללא תקן לחדור לשוק. "נסעתי לתל אביב, אתה רואה בנייני ענק שחייבים מחבק צינורות (מוצר המיוצר במפעל, ש"נ). אנחנו בית יציקה מהטובים בעולם, ולוקחים מסין? הם יותר זולים ובלי תו תקן. תורידו את המסים מאיתנו. המדינה לא יכולה לחיות על תוצרת סינית בזמן שמייצרים פה מוצרים איכותיים. אנחנו רוצים שהמדינה תעזור".

סכסוך העבודה והשבתת המפעל בתקופה שקדמה לבחירות לכנסת הלחיצו את משרד הכלכלה, דבר שהביא את מנכ"ל המשרד בעצמו לנסות לסייע בפתרון המשבר. אך לדברי דגמפור וגורמים בהנהלת המפעל, הסיוע, לעת עתה, לא מגיע. קודם לכן, בשנת 2014 נחתם הסכם להענקת סיוע למפעל במשבר עם המשרד, אך התכנון לא יכול היה לקחת בחשבון ששער היורו ירד וכי המפעל לא יצליח לעמוד בתכנית. מצב זה הביא לכך שהמענק שהובטח כלל לא הגיע, מה שכמעט הביא לקריסת המפעל.

מפעל מודגל. (צילום: שי ניר)

סיוע נוסף שהמפעל יכול היה למצוא למצבו "מונח" פשוטו כמשמעו בחצר המפעל. שקים על שקים המלאים ב"חול שחור", תוצר לוואי הנוצר כחלק מתהליך הייצור במפעל. חול זה משמש לסימון קווי תשתיות הטמונים בתוך האדמה ,וההערכות הן כי שוויו של החול הנצבר במפעל הוא למעלה מ-2.5 מיליון שקלים. לפי שעה לא ברור מדוע המפעל לא מוכר את החול. בהנהלת המפעל אומרים שבשל רגולציה של המשרד להגנת הסביבה לא ניתן למכור את החומר. לעומת זאת, במשרד להגנת הסביבה אומרים כי נתנו אישור למחזור החומר "בכפוף להתניות סביבתיות" והוסיפו כי הדגישו במסמך האישור "כי חברת מודגל יכולה, על פי שיקול דעתה, להעביר את פסולת החול למיחזור או להטמנה באתר פסולת מעורבת. יש לפנות לחברה ולברר מדוע אינה נוקטת בפעולות אלה".

"עובדי מודגל רובם עושים את המאמץ לעבור יחד את התקופה הקשה הזו" אמר רפי גרבר מנכ"ל מודגל והוסיף "אני מקווה ומאמין שאם נמשיך יחד, נמצא את הפתרון גם בלי העזרה של מדינת ישראל ושל הגורמים שהיו צריכים לעזור". עם זאת, בקשת "דבר העובדים" להבהרה ממנכ"ל המפעל בנושא החול השחור לא נענתה עד מועד פרסום הכתבה.

טראמפ עושה עבור כלכלת ארה"ב את מה שממשלת ישראל לא מוכנה לעשות עבור הכלכלה שלה

במקביל למצבו העגום של המפעל הקטן בגליל העליון, בצד השני של העולם מתקיימת מלחמת סחר בין המעצמות ארה"ב וסין. כחלק מאותה מלחמה הטיל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מכסים גבוהים על תוצרת סינית המיועדים לשוק האמריקאי, ובכך נפתחה האפשרות למפעל 'מודגל', להכנס לתחרות בשוק. "אנחנו עושים את המאמצים להגדיל את המכירות", אמר גרבר, "השוק בארה"ב נראה מבטיח, מה שלא קורה במדינת ישראל שמאפשרת לסחורה סינית ירודה ללא תקן להיכנס לארץ".

**

ממשרד הכלכלה נמסר כי "הרשות להשקעות עושה רבות בכדי לסייע לחברות, החל בהגשת התכניות למסלולים השונים, בליווי צמוד של הצוות המקצועי לאורך כל חיי התוכנית המאושרת ובסיוע במציאת פתרונות לקשיים עולים לעתים בדרך הביצוע. גם במקרה זה התקיימו מספר פגישות מקצועיות עם החברה בהן, בין היתר, נתבקשה החברה להמציא נתונים להוכחת עמידתה ביעדי התוכנית ובתנאי החוק. לצערנו עד כה טרם התקבלו מלא המסמכים הנדרשים".