"צריך לשמור על נחת רוח, להיות רגוע", מספר לנו אמג'ד אבו זייד (31), שעובד כבר 9 שנים במטבח של קיבוץ שריד, על חווית העבודה במהלך ימי צום הרמדאן. "מוטלת עלי אחריות של 15 עובדים – פס חם, פס קר, שוטפי כלים, מחסנאים – זה פסיכולוגי, אני אומר לעצמי לא להתעצבן. עם כל ההפתעות".
בשבוע הקרוב יחגגו 17% מהישראלים את עיד אל פטר, חג המסמל את סוף חודש הצום התפילות והצדקה המוסלמי – הרמדאן. פעם בשנה, רבים מהם עובדים במהלך חודש הרמדאן, בו נהוג לצום ממזון ומשתייה מזריחת השמש עד השקיעה. לצום לאורך חודש, בטח בחודשי הקיץ זו משימה מאתגרת, המשפיעה על העובדות והעובדים בכל המקצועות והעיסוקים.
"בטח שאני צם, עם כל הקושי" מספר אמג'ד. "בשנה שעברה הייתי סו-שף, והשנה הציעו לי את תפקיד השף. בשנים הקודמות היה קשה, ובשנה שעברה החליטו לבוא לקראתנו ועבדנו בלילה. אבל מכיוון שהשנה אני המנהל, אני לא יכול שלא להיות. כשאתה לוקח אחריות אתה צריך לקחת את המילה שלך, ולעמוד מאחוריה. למרות הכל, המנהלת שלי באה לקראתי ומתחשבת. אבל מה הבעיה בלעבוד עם אוכל ולצום? אי אפשר לטעום! במזל יש לי חוש ריח טוב, ואני עובד לפי מתכונים של תבלינים, וככה אני יודע. וכשאני לא יודע, אני קורא לאחד העובדים היהודים ועוזרים אחד לשני. קל? ממש לא קל."
חודש הרמדאן אינו נחשב מבחינת חוקי העבודה בישראל כימי חג, כך שהעובדים בזמן הזה משתכרים כבימי חול. עיד אל פטר, חג סוף הצום מוכר כימי חג, ומוסלמים זכאים לזכויות מיוחדות בזמן זה. במקומות עבודה רבים, בינהם עובדי המדינה, רשאים הצמים לאחר בשעתיים או לצאת מוקדם יותר בשעתיים ליום העבודה, בכל ימי החג.
צדקה וכבוד הדדי – הערכים של החג
"ברמדאן אני עובדת יותר טוב מבדרך כלל", מספרת הגננת אומיימה תאהא, בת 56 מנצרת, העובדת במקצוע 36 שנים, והשנה יש בגן ע"ש טאופיק זייאד אותו היא מנהלת, 33 ילדים. "בשבילי זה חודש שאני יכולה להטמיע את הערכים של הכבוד ההדדי, להרגיש את האחר, יש את מצוות הצדקה, שהעשיר עוזר לעני. ואנחנו עושים את זה בגן, מבקשים מההורים להביא מוצרי מזון יבשים ומחלקים עם הילדים לנזקקים."
כשאני שואל את אומיימה אם זה לא קשה לעמוד על היום על הרגליים, להכין לילדים אוכל, לדאוג שישתו בחום הכבד, היא צוחקת, "איך לא קשה לעבוד? אני מאמינה שאני צמה לאלוהים, בגלל שאני אוהבת את הדת שלי, וזה מקל עלי. הימים הראשונים קשים, כאב ראש וחולשה בגוף, אבל אז מתרגלים. לא קל, אבל עושים שיהיה קל.
דארי מוחמד, עובד 10 שנים בקבלנות בנקיון במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, בן 37 מעיסוויה שבמזרח ירושלים. דארי מספר שהקבלן דואג לצמים, ולעיתים אם הם נדרשים לעבוד לאחר שעות שבירת הצום הקבלן דואג לארוחה, "לא קשה לי לעבוד ולצום. לא בא לי בכלל לאכול ברמדאן, רק אני צמא, אבל אלוהים עוזר לי".
איך עוברים את זה?
"שבוע שעבר עשיתי אירוע על האש, וכל הריח מפתה אותך, אבל אני אומר לעצמי להחזיק", מספר אמג'ד. "את הפיתוי אתה יכול להחזיק. יש את הארוחה ב-4 בבוקר, אוכלים שותים. כדאי להתרחק ממלוחים, ולשתות הרבה."
לצד העבודה, ישנם העובדים הנוספים שאינם מוסלמים, שלעתים יכולים להקשות או להיות נבוכים מהסיטואציה. "יש לי סייעת נוצריה שהתביישה להוציא לידי אוכל בגן, אבל אמרתי לה שאין צורך. רמדאן הוא חודש הסבלנות והסובלנות, והערכים האלו הם חלק מהעניין עצמו." אמג'ד מספר שמתחיל הצום העובדים היהודים במטבח עושים את הפסקות הקפה והעוגה שלהם רחוק מהעובדים המוסלמים, "מהחוויה האישית שלי מכבדים. כמו שאני לא קופץ בצפירה של יום הזיכרון, אני מצפה מהצד השני שיכבד." "היהודים מאוד מתחשבים, אומרים לי לנוח, לא לעבוד קשה", מספר דארי בחיוך.
באוניברסיטה העיברית, מקום העבודה של דארי פנו לחברות הקבלן במטרה להקדים את משכורות חודש יוני בכדי לסייע לעובדים לקראת עיד אל פטר. "החברות נעתרו בשמחה ויעניקו מקדמה בסך של כ-60 אחוזים מהשכר החודשי", נמסר מהאוניברסיטה. כדאי להזכיר כי רק באמצע מאי האחרון מחו סטודנטים על המשך ההעסקה הקבלנית של עובדי ועובדות הנקיון ע"י האוניברסיטה. דארי מצידו מציין שהקבלן אצלו הוא מועסק מפריש לעובדים קרן השתלמות וביטוח לאומי, ודארי עצמו קיבל פעמיים בונוס, בשל היותו עובד מצטיין.
"למה אני צם? יש את הבחינה הדתית, והטענה המודרנית שלי, היא שזה המקבילה של ארוחת שבת אצל היהודים. וזה הזמן להיות ביחד עם המשפחה", מספר אמג'ד. בשל החשיבות המשפחתית של החג והקושי בצום, אצלו בעבודה מאפשרים לעובדים לסיים את יום העבודה מוקדם יותר. מעבר לכך, הערכים של החג בעיני אמג'ד הולכים בשנים האחרונות לאיבוד, בגלל שיקולי נראות, "כל אחד עושה ארוחה גדולה יותר, או הולך למסעדה יקרה יותא, אבל חלק מהעניין זה לזכור גם את המשפחתיות, לשמור על פשטות, וגם לשמור על שוויון."
