45% מתושבי ירושלים דיווחו שהם מתקשים לכסות את ההוצאות החודשיות של משק הבית. כך עולה מנתוני הלמ"ס שפורסמו לכבוד יום ירושלים. בשנת 2018 היו בירושלים כ-226.2 אלף משקי בית – כ-9% מכלל משקי הבית בישראל, כאשר כל משק בית ירושלמי מונה 3.91 נפשות בממוצע (בהשוואה ל-3.28 נפשות בממוצע הארצי). מרבית משקי הבית שדיווחו על קושי לעמוד בהוצאות החודשיות הם משקי בית ערביים – 78% מהערבים לעומת 25% מהיהודים, ובפער ניכר משאר האוכלוסיה בארץ (30% בכלל האוכלוסייה). 32% מתושבי ירושלים דיווחו שהם חשו עניים בשנה האחרונה (11% בממוצע הארצי). ובהפרש בין יהודים לערבים המספרים מזנקים לגבהים. 9% מהיהודים טענו שהם מרגישים עניים לעומת 70% מהערבים.

ההכנסה הכספית הממוצעת למשק בית ברוטו היא 15,469 שקלים והיא הנמוכה מבין כל הערים הגדולים בארץ. 71.5% מהכנסה זו מקורה בעבודה ו-28.5% מקורה בקצבאות ותמיכות, פנסיה וקופות גמל והון. ההכנסה הכספית נטו היא 13,351 שקלים. ההוצאה הכספית הממוצעת למשק בית היא 11,711 שקלים. מבין שמונה הערים הגדולות (המונות יותר מ-200,000 תושבים), בירושלים נמצא ההפרש הקטן ביותר בין ההכנסה הכספית נטו להוצאה כספית נטו (14.0%) ומכיוון שבירושלים מספר הנפשות הממוצע במשק בית הוא הגבוה ביותר (4.1 נפשות) ההוצאה הכספית לנפש בעיר היא הנמוכה ביותר מכל הערים ועומדת על 2,870 שקלים לנפש.

שוק מחנה יהודה (צילום ארכיון: מרים אלסטר / פלאש 90).

ולמרות הנתונים העגומים, 90% מהירושלמים בני 20 ומעלה טוענים שהם מרוצים מחייהם (בדומה לשיעור הארצי – 89%) 94% מהיהודים ו-82% מהערבים. 85% מתושבי ירושלים המועסקים מרוצים מעבודתם (88% בכלל האוכלוסייה).

פחות עובדים, יותר עובדים בעיר

ומה לגבי תעסוקה? נתוני ההעסקה הירושלמים ממשיכים להראות את הפער העקבי בינה לבין שאר הערים בישראל, בין אם באוכלוסייה היהודית ובין אם בערבית. אחוז המשתתפים בכוח העבודה בירושלים ב-2018 היה 52.0%, לעומת 63.9% בממוצע הארצי. באוכלוסייה היהודית בירושלים הגיע אחוז המשתתפים בכוח העבודה ב-2018 ל-58.0%, בהשוואה ל-67.8% באוכלוסייה היהודית בכלל הארץ. באוכלוסייה הערבית היה אחוז המשתתפים בכוח העבודה בירושלים 40.7% לעומת 45.9% בקרב כלל האוכלוסייה הערבית בארץ.

77.9% ממשקי הבית בירושלים הם משקי בית עם מועסקים מה שמציב את העיר בפער קטן של 2% מהממוצע הארצי. מתוך משקי הבית באוכלוסייה היהודית בירושלים, 75.9% היו משקי בית עם מועסקים, ומתוך האוכלוסייה הערבית – 79.7%.

אחוז הבלתי מועסקים בירושלים בשנת 2018 הגיע ל-4.8% (הרמה הארצית עומדת על 4.0%) 5.1% מכלל הלא מועסקים היהודים גדול ביחס ל-4.0% בקרב כלל האוכלוסיה היהודית הלא מועסקת) אחוז הבלתי מועסקים בירושלים בקרב האוכלוסייה הערבית היה 4.3% והוא קטן מ-4.5% הלא מועסקים בקרב כלל האוכלוסייה הערבית.

אדם מדבר בטלפון בירושלים. ארכיון (Photo by Zack Wajsgras/Flash90)

ובמה הירושלמים עובדים? ראשית, ירושלים נהנית מאחוז גבוה מאוד של תושבים העובדים בתחומי העיר, בפער ניכר משאר הערים בארץ. 89.2% מהמועסקים שהם תושבי ירושלים עובדים ביישוב מגוריהם, לעומת 67.5% מתושבי חיפה, 63.8% מתושבי תל אביב-יפו, 55.8% מתושבי אשדוד ועוד. מתוך כ-349 אלף מועסקים העובדים בירושלים, 17.6% עבדו בענף החינוך, 14.3% עבדו בשירותי בריאות ובשירותי רווחה וסעד, 11.1% עבדו במינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון וביטוח לאומי חובה, 9.1% עבדו במסחר סיטוני וקמעוני ותיקון כלי רכב מנועיים ואופנועים, 6.2% עבדו בשירותי אירוח ואוכל, ו-5.8% עבדו בשירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים.

קצב הבניה על עומד בגודל הביקוש

למרות מדדי העוני הגבוהים, ירושלים ממשיכה להיות אחת הערים היקרות לגור בהן. 51.5% מתושביה גרים בדירה שבבעלותם, 34.1% גרים בדירות שכורות והיתר – בדירות חינם, במעונות סטודנטים ובדירות בדמי מפתח. בירושלים ממוצע ערך הדירה בבעלות הוא 2,018,000 שקלים וממוצע שכר הדירה החודשי הוא 3,308 שקלים – גבוהים מהממוצע הארצי (1,801,000 שקלים ו-3,183 שקלים, בהתאמה).

גם לאחר שנים של אישור תכניות והאצה בתכניות הבנייה החדשות (ומסגרות של פינוי בינוי) קצב התחלות הבנייה בירושלים לדירות חדשות עדיין לא עומד בגודל הביקוש הפוטנציאלי. בשנת 2018 הכמות המבוקשת של דירות חדשות בירושלים עמדה על 2,388 דירות, עלייה של 8.9% לעומת שנת 2017. כאשר הכמות המבוקשת מורכבת מכ-43% דירות חדשות שנמכרו ומכ-57% דירות שלא למכירה שהחלה בנייתן (דירות לשימוש פרטי, או מיועדות להשכרה וקבוצות מכירה)­. צפיפות הדיור בירושלים גדולה מזו שבשבע הערים הגדולות האחרות. ב-2018 ממוצע הנפשות לחדר בירושלים עמד על 1.18 נפשות לחדר לעומת הממוצע הארצי שעמד על 0.87.

אתר בניה בשכונת גילה בירושלים (צילום ארכיון: אביר סולטן פלאש 90).

ומה חושבים הירושלמים על סביבת מגוריהם? 87% מהיהודים מרוצים באופן כללי מאזור מגוריהם לעומת 50% מהערבים. 39% מהיהודים מרוצים מהתחבורה הציבורית באזור מגוריהם לעומת 29%. 46% מהיהודים מורצים מהניקיון סביבם לעומת 21% מהערבים כאשר אחוז המרוצים מהניקיון בירושלים נמוך בהשוואה לשאר הערים הגדולות ומחזק את הדימוי של ירושלים המלוכלכת. 48% מתושבי ירושלים מרוצים משירותי איסוף האשפה באזור מגוריהם. 59% מהיהודים לעומת 29% מהערבים – נתון מהשקף את המשך הפקרת העירייה את ניקיון האזורים הערביים של ירושלים. עוד על הפערים הגדלים בהשקעה בין הציבורים השונים בארץ ניתן ללמוד מכך שבעוד ש-56% מהיהודים טענו שהם מרוצים מהשטחים הירוקים בסביבת מגוריהם רק 3% בקרב הערבים טענו כך (58% בכלל האוכלוסייה).​

העיר שגדלה לה יחדיו

גם ב-2018 המשיכה ירושלים לגדול כאשר מספר התושבים בה עמד בסוף 2017 עמד על 901,302 נפש, כ-10% מכלל תושבי המדינה. מדובר בעלייה של 18,650 איש מהשנה הקודמת. 559,849 מתושבי העיר הם יהודים ואחרים (62.1%) ו-341,453 ערבים (37.9%).

21 אלף תינוקות חדשים נולדו בעיר ב-2018 בעיר הגדולה בישראל – 64% הם יהודים ו-36% ערבים. שיעור הפריון הכולל בקרב נשים יהודיות ואחרות בירושלים עמד על 4.27 ילדים בממוצע לאישה, גבוה מהממוצע הארצי של יהודיות ואחרות – 3.05. גם שיעור הפריון הכולל של הנשים הערביות בירושלים (3.33) היה גבוה מהממוצע הארצי של הערביות (3.16).

חדר תינוקות בבית החולים שערי צדק בירושלים (צילום ארכיון: הדס פרוש / פלאש 90)

ומה עם עלייה? כ-4,000 בני אדם עלו לתוכה מחו"ל (או מבסגרת איחוד משפחות). עם זאת, מאזן ההגירה בעיר ממשיך להיות שלילי ועומד על 6,000 תושבים שהעיר איבדה לטובת ערים אחרות בשנה האחרונה (17 אלף איש עזבו את העיר לעומת 11 אלף שנכנסו), בראש הערים אליהן עוזבים עומדות הערים בית שמש, בית"ר עלית ותל אביב.