מנהלי העבודה הם הש.ג. של אתרי הבניין בישראל. שנים ארוכות שהם זועקים שאינם מסוגלים לעמוד באחריות הבטיחותית שהוטלה עליהם, ועליהם לבדם – ובכל זאת הם נותרים לבדם. בעוד שחקיקה לקביעת מדרג האחריות באתרי הבניה מתקשה להתקדם – אפשר בהחלט לשאול כבר היום, מה היא אחריותו, המוסרית והפלילית, של 'המנכ"ל הסביר' בחברות הבניה.

שלוש וחצי שנים חקרה המדינה את התאונה שארעה בינואר 2016, ובתום החקירה השיבה על השאלה מי אשם במותו של ויטלי אסף ז"ל, שנפל לפיר בעומק 9 מטרים. ספוילר, היא הסתפקה בתשובה הקלה: מנהל העבודה.

ייתכן שהיא צודקת. כתב האישום מפרט שורה של האשמות מטרידות: מנהל העבודה לא דאג לכאורה לגידור נאות סביב הפתחים בתקרה עליה ידע כי אסף ועובדים נוספים עבדו, לא התקין לעובדים בגובה נקודת עיגון ("קו חיים"), לא דאג שהעובדים יצוידו ברתמות, לא תדרך את העובדים כראוי והורה על המשך העבודה לאחר שעות החשיכה מבלי להתקין תאורה ראויה.

פיגומים באתר בנייה. ארכיון (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

עם זאת, קשה שלא לתהות, לכל הפחות, האם האשמה מוטלת עליו לבדו. האם לאתר בו עבד נכתבה תכנית בטיחות, וממונה בטיחות עבר עליה? על פי תיאור העבודה בכתב האישום, נראה שמדובר בעבודה מורכבת וייחודית: "שני עובדים שהו על גבי התקרה בגובה של כ-9 מטרים מהקרקע והרכיבו פלטות טרומיות שהועברו אליהם מהמנוף הנייד. תוך כדי הרכבת התקרה, נוצרו פתחים וחללים בהם לא הונחו פלטות טרומיות". האם מנהל העבודה עצמו תודרך על ידי מישהו באשר לסכנות הבטיחותיות הייחודיות לאתר ולפרויקט הספציפי? מנהל העבודה לא אמור היה להוציא מכיסו את עלויות התקנת קו החיים ורכישת ציוד הבטיחות – האם אף אחד אחר בחברה לא ידע שבאתר אין קו חיים ושהעובדים אינם מצוידים ברתמות?

"נחקרו חשודים נוספים והדברים לא הבשילו להגשת כתב אישום" הבהירו בפרקליטות. עבורי זה בלתי נתפס, שבענף מורכב כל כך, רווי דם כל כך, רק המנהל בדרג הזוטר ביותר מוחזק אחראי לחיי אדם לבדו. הרי בסופו של דבר, גם ויטלי וגם מנהל העבודה המואשם כעת במותו, היו שניהם עובדים שכירים בפרויקט שלא הם היו המרוויחים הגדולים ממנו. הכסף הגדול שבאתרי הבניה איננו זורם לכיסי העובדים. איך יכול להיות שהגורמים העושים את הרווחים ומגלגלים מיליארדי שקלים בענף, לעולם אינם מוחזקים אף הם אחראים באופן ישיר, מוסרי ופלילי כאחד, למותם של עשרות רבות של עובדים באתרי הבניה?