עשרות אלפי הומואים, לסביות, טרנס, בי ותומכים יצעדו היום (חמישי) במצעד הגאווה בירושלים, בירת ישראל. המצעד הענק והצבעוני שהיה נראה רק לפני 15 שנים כבלתי אפשרי, הפך בשנים האחרונות, וביתר שאת אחרי רצח הנערה שירה בנקי ז"ל, למצעד הגאווה החשוב והמשפיע בישראל. אמנם המצעד התל-אביבי גדול ממנו בהרבה, ואירועי גאווה בפריפרייה חלוציים יותר, אבל המצעד הירושלמי, עם שלל המטענים שהוא מביא איתו, הוא אירוע המחאה המרכזי של קהילת הלהט"ב הישראלית, והשנה לראשונה הוא גם הראשון לפתוח את אירועי חודש הגאווה.

"אנחנו נערכים למצעד כמו לכל אירוע אחר" מספר סגן ניצב אלי אבוטבול (42), מפקד גדוד חומה של מג"ב האחראי בשוטף על מזרח ירושלים. "אחת המטרות היא למנוע מכל ארגון כזה או אחר שרוצה למנוע את הצעדה, מלממש את המטרה שלו. מעבר להכנה הפיזית והמבצעית, הלוחמים עוברים גם הכנה מנטלית – הלוחמים נפגשים עם אנשים מהתחום שמרצים בפניהם, כדי שיבינו לקראת מה הם הולכים".

שוטר מג"ב במצעד גאווה בירושלים (צילום ארכיון: הדס פרוש/ פלאש 90).

בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה חינוכית במג"ב, מהפכה שאת תוצאותיה רואים האזרחים וגם המפקדים בשטח. למעשה, נדרשים הלוחמים והלוחמות לעסוק במשימות שיטור מורכבות, הכוללות חיכוך לעיתים אלים עם אוכלוסיות רבות. לא מופרך לדמיין שבוע בו מוקפץ גדוד חומה להשיב על כנו את רחוב יפו בו עוברת הרכבת הקלה בירושלים בשל הפגנות של חרדים קיצוניים, במקביל להתמודדות עם הפרות סדר של פלסטינים במזרח העיר, פינוי של מאחז בלתי חוקי ואבטחה של מצעד גאווה, עם שלל האתגרים שהוא מזמן.

אולם נראה שהמורכבות הזו לא מרתיעה את אנשי ונשות החינוך במג"ב, "האתגר שלנו הוא כפול – גם סולידריות פנימית, וגם סובלנות כלפי האוכלוסיות שאנחנו מולן במשימות שלנו", מספרת ל'דבר' קצינת החינוך של מג"ב נורית מור. הסולידריות הפנימית נדרשת משום שגם פלוגות מג"ב מורכבות מאוכלוסיות שונות, בשונה לעיתים מיחידות אחרות בצה"ל, והמפגש הפנימי והחיצוני מחייב את המפקדים להתמודד עם שאלות עמוקות על החברה הישראלית, ומקומם בתוכה.

כשירות ערכית

בשורה התחתונה נדרשים השוטרים לאפשר למצעד להתקיים ללא הפרעה, "הצלחה שלנו במצעד הגאווה תהיה שכולם יבצעו את המשימה על הצד הטוב ביותר. לצעדה מגיעים מוכנים, עם מינימום דילמות", אומר אבוטבול. כדי להצליח לבצע את המשימות על הצד הטוב ביותר, הבינו במג"ב שעל הלוחמים לפגוש את הקהילה הגאה לא רק במצעדים, אלא לפני, ואף צריך לאפשר מרחב פתוח ובטוח להעלות שאלות.

"מגיעים אנשים שמרצים על הקהילה הלט"בית" מספר אבוטבול, "הם מספרים למה החליטו לצאת מהארון, והלוחמים באים מוכנים למשימה". "יצרנו שיתוף פעולה מול חוש"ן (ארגון החינוך של קהילת הלהט"ב י.פ) ואנחנו מייצרים במשותף סדנא שמשלבת סיפור אישי וסדנא נוספת עם מושגים, רקע על מצעד הגאווה, התפתחות חקיקה, ומה מבקשת הקהילה הגאה ממצעד הגאווה לקדם", מתארת מור.

"אחת מהסיבות שיצאתי מהארון בפני ההורים היתה כדי לצעוד במצעד, ולדבר עם מי שמאפשר לזה לקרות זה מרגש בעיני", מספר איתי חי, רכז כוחות המגן בחוש"ן, שנפגש השבוע עם חלק מהלוחמות שיאבטחו את המצעד. "אני מדגיש בפני הלוחמים שלצעוד זה לא טריוויאלי. יש הרבה למידה במפגשים האלו. מג"ב הוא גוף מיוחד, והשאלות שנשאלות הן על כל תחומי החיים. 'האם היית בוחר אחרת?', 'למה בירושלים?', והדיאלוג הוא פתוח."

פעיל חוש"ן איתי חי בשיחה עם לוחמות מג"ב לקראת מצעד הגאווה בירושלים (קרדיט: דוברות מג"ב)

"כל אחד הוא עולם ומלאו, כל אחד בא מהבית עם דעות מסוימות", מתארת מור קצה מהאתגר. "המטרה שלי היא שהלוחמים ידעו לעשות את ההבחנה בין מה אני מביא מהבית, לבין איך אני בא למשימה. אנחנו חלק מהחברה, ויש בה הרבה הומופוביה, אל סתם יש את הקמפיין הזה 'הומו זה לא קללה'. יש דפוסים, יש שיח מאוד אלים ברשתות, ואנחנו באים ממקום מודע – יש פה חבר'ה צעירים שבאים לעשות משימות מורכבות. הלוחמים שלנו הם מומחי תוכן בחברה ישראלית, הם נפגשים עם כולם – נכים, חרדים, ערבים, כל אוכלוסיה עם הרגישות המתבקשת שלה, והלוחמים עומדים בזה. אני אמונה על הכשירות הערכית".

"לפעמים יש מבוכה בחדר, לא יודעים מה לשאול, מה בסדר, פתאום התכנים מאמתים אותם עם העמדות שלהם", מספרת מור על המפגשים עם המרצים והמרצות של חוש"ן. "במשובים שאנחנו אוספים אני רואה לא פעם שהלוחמים כותבים 'וואלה יש פה עולם מושגים שאני לא מכיר', 'זה שינה לי את מה שאני חושב', 'למדתי אותי להיות יותר פתוח'. החברה הישראלים כולה עוברת דרך הש.ג, ויכול מאוד להיות שיש להט"ב אצלנו. אנחנו רוצים ליצור אווירה של סולידריות וערבות הדדית ובזכות הפעולה של חוש"ן אנחנו מרוויחים גם את זה המפקדים מקבלים כלים להעביר את הערך הזה שיש מקום ביחידה הזו לכולם".

זה הסיפור שלנו

המפגש בין קהילת הלהט"ב והמשטרה לא תמיד מוצלח, בלשון המעטה. בהיסטוריה הלהט"בית הישראלית הקצרה זכורים אירועי וויגסטוק בהם פיזרו שוטרים אירוע דראג בת"א כשהם לובשים כפפות גומי, אירוע חמור של אלימות קשה כלפי טרנסית שהיו בו ככל הנראה שוטרי מג"ב לא בתפקיד, המחדלים המשטרתיים במצעדים הירושלמים – הדקירה ב-2004 וכמובן הרצח של שירה בנקי ז"ל, וזה בלי להזכיר מפגשים יומיומיים בין הקהילה והמשטרה – שיש בהם לא פעם הרבה אי נוחות וחשש.

סגן ניצב אלי אבוטבול, מפקד גדוד חומה במג"ב (קרדיט: דוברות מג"ב)

לצד ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הזו, ניכר שבמג"ב ובמשטרה הכחולה נעשים מאמצים להגיע אל הקהילה הלהט"בית ולחתור לשיתוף פעולה ולמפגש אחר. "אנחנו לא בוחרים את המשימות, אבל יכולים להשפיע על האופי של הביצוע. נגיד בהוראות איך לבדוק א-נשים טרנס, יש כללים מאוד נוקשים, למשל מי בודק, הלוחמים מחוייבים לפנות לאדם שמולם באופן שהוא מציג את עצמו. אנחנו עושים תרחישים וסימולציות שעוזרות לתרגל את האימון הערכי" מספרת מור.

"חשוב לי שהצועדות והצועדים ידעו שיש פה את השוטרים הכי מקצועניים בעולם, שמאפשרים להם לצעוד. אנחנו כאן בשביל שהם יממשו את הזכויות שלהם. והשוטרים יעשו הכל כדי לשמור על שלומם ובטחונם, אני יודעת שיש לנו שוטרים מספיק רגישים ומקצועיים", פונה מור לצועדים. "במקביל אנחנו דורשים ומצפים מהשוטרים שלא יהיו אמירות פוגעניות כלפי צועדים. שהם יתנהגו באופן ממלכתי, שיתנו כבוד לצועדים, ושישמרו על שלומם ובטחונם".

מבחינת איתי הפעילות שהוא מוביל עם מג"ב מטרתה "להפוך את האבטחה של המצעד לאפקטיבית, למרות חוסר הבנה או מרחק. אני רוצה למקסם את היכולת של השוטרים לשמור עלינו בצורה טובה. בנוסף אני מבקש לייצר סובלנות באמצעות המפגש, אפילו קירבה."

"זה הסיפור שלנו" מסכמת מור את הייחודיות של מג"ב. "מגוון המשימות מציב אותנו במקום מורכב, בתפרים הקטנים, הלוחמים שלנו תמיד החיץ. תמיד הם אלו שעומדים בתווך. נדרשת מהם ומהן יכולות ספיגה ויכולות איפוק, כל פעם לשנות דיסקט. המפקדים מתמודדים עם השאלה איך לייצר חוסן ללוחמים שלהם. זה קורה דרך תהליכים חינוכיים, דרך שיח שמייצר מחוייבות. אנחנו שמים דגש על המשותף, והמגוון הוא עוצמה. זו הזדמנות שיכולה לקרות לך רק בשירות הצבאי. הלוחמים משתחררים כשיש להם נסיון בקבלת החלטות, עבודה תחת לחץ, רכשו כלים לחיים."