"התעוורתי לפני 15 שנים בעקבות סכרת נעורים, שנה וחצי בתוך התואר הראשון. הייתי נשוי כבר, אבל משם התחלתי מחדש, היום אני נשוי ואב ל-4 ילדים", מספר גיא שמחי (48), הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בלשכת יו"ר ההסתדרות. היום מציינים ברחבי העולם את יום העיוור, ושמחי מספר על החיים של אדם עם עוורון בישראל של 2019.

"אחד מהדברים המרכזיים לאדם עם עיוורון זה הנושא האינטראקציה עם הסביבה", אומר שמחי. "אדם שאינו רואה לא יודע להגיד מה יש מסביבו, איזה אנשים נמצאים, קשה לו ליצור אינטראקציה וקשר. לפעמים כשאתה צריך עזרה, אתה לא יודע מי מסביבך וממי אתה יכול לבקש".

גיא שמחי הממונה על יישום צו ההרחבה להעסקת אנשים עם מוגבלות ביריד תעסוקה לאנשים עם מוגבלות (צילום: ניצן צבי כהן)

שימחי מדגיש את ההשלכות החברתיות של העיוורון, וטוען שהעניין משמעותי במיוחד במקום העבודה, "כל החלק של להיות חלק ממקום העבודה באינטרקציה חברתית הוא בעייתי. אנשים לא יודעים איך לגשת אלייך, אם בכלל, מתביישים לפנות. זה יוצר מצב שאתה רוצה ולא תמיד זה יוצא, וכשאתה רוצה אז אתה לא מבין איך. כאשר יש היכרות עמוקה במקום עבודה אז אפשר לזהות לפי הקול, ואנשים יודעים לפנות אליך".

ההתפתחות הטכנולוגית בשנים האחרונות מסייעת משמעותית לאנשים עם עיוורון להשתלב במקומות עבודה. "הטכנולוגיה היום מאוד מסייעת, יש מחשב שעליו מותקנת תוכנה קוראת מסך שאפשר לעבוד עם מיילים, לגלוש באינטרנט וגם על בפלאפון כשהיא מקריאה בקול את הכתוב. ווטסאפ, סמס, מיילים, כל אפליקציה שיש בטלפון הוא יודע להקריא אותה, ושאתה רוצה להקליד אתה מניח את האצבע על האות והוא אומר לך איפה אתה על המקלדת, אם אני רוצה את האות אני מרים את האמצע וזה קולט. הטכנולוגיה מסייעת לנו היום לעבוד".

להתיר את הקשר בין המוגבלות לפרנסה

"בעיה נוספת היא ההגעה ממקום למקום, אני למשל זקוק לעזרה בנסיעות מחוץ למשרד. לשמחתי מקבל הרבה סיוע מההסתדרות שהיא המעסיק שלי, וזה מסייע לעבוד כמו כולם ולתת את הפריון הנדרש. במקומות אחרים אם לא נותנים את ההתאמות הנדרשות לאדם רמת הפריון שלו תרד וגם רמת השייכות שלו, בלי ההתאמות קשה לתפקד" מעיד שמחי.

עיוורים, אילוסטרציה (הדס פרוש פלאש90)

את שילוב עובדים עם עיוורון ובכלל זה עם מוגבלות בעבודה, חווה שמחי גם מהכיוון ההפוך, "כשהייתי בתפקיד הקודם שלי כמנכ"ל המרכז לעיוור, אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה לבקר מפעל מוגן לעיוורים. זה מפעל שהמדינה הקימה והיא מממנת אותו, אין יחסי עובד מעביד ורמת השכר היא 9 ש"ח לשעה בערך ואנשים עושים שם עבודות ייצור פשוטות. על פס הייצור ישב אדם עיוור כמוני, ואני מדבר איתו ושומע שהוא נשוי עם ילדים, אדם חכם ואינטיליגנט, צחקנו והייתה תחושה מדהימה, תוך כדי שהוא מכניס ברגים לשקיות. אני סיימתי תואר שני בעבודה סוציאלית, מנכ"ל, אני עיוור והוא עיוור והפערים בינינו מאוד גדולים. זה לא העיוורון שהביא אותו לפס הייצור במחיר נמוך, אלא זה בגלל שהמדינה הסלילה אותו למקום הזה", מחדד שמחי את הקשר שיוצר עולם העבודה הקפיטליסטי בין מוגבלות ופרנסה, קשר שהוא מבקש להתיר.

"בראיה לאחור על התפקיד שלי אני יכול להגיד שצו ההרחבה וקידום ייצוג הולם זה הדבר הנכון והחשוב ביותר לעשות עבור אנשים עם מוגבלות. עם ההתאמה הנדרשות אנשים יכולים לעבוד בכל מקום ולהיות חלק מהחברה הישראלית."

סביבה מונגשת

אבי ארדיטי (48) אחראי על המסחר האלקטרוני בחברת BSH הגרמנית. "כבר 16 שנים אני עובד בחברה ותהליך ההתעוורות התרחש בזמן שטיפסתי בסולם התפקידים לתפקיד בכיר בחברה."

"היום רוב העבודה שלי היא עבודה מול מחשב" מספר ארדיטי. "בלי סביבה תומכת ומונגשת, לא יכולתי להתנהל במסדרות ומשרדים, זה לא יכול היה להתקיים. חוץ ממני יש אחוז נכבד של עובדים בעלי מוגבלות בחברה."

אבי ארדיטי (באדיבות המצולם)

ארדיטי מתאר את ההתמודדות האישית של אדם עיוורון במקום העבודה, "יש כמה תחנות שבזכותן הרגשתי שאני צומח, כולל הסיטואציה שבה נתקלתי באנשים שלא תמיד ידעו שיש לי מגבלה. יש אנשים עם מגבלה שלא יוצאים מהבית כי באמת קשה להם, קשה להם מנטלית להסתובב עם מקל. אצלי זה היה תהליך ארוך עם עצמי, כי ברגע שיצאתי עם מקל הודתי 'אני אדם עם עיוורון'. אדם צריך קודם להכיר במגבלה שיש לו, וזאת תחנה משמעותית. כדאי לא להתבייש לבקש עזרה, אני למשל נעזרתי באנשים וגם באנשי מקצוע".

"במקום העבודה אני לא נתקלתי בבעיה כי צמחתי עם האנשים והאנשים צמחו איתי בתוך העיוורון. הראיה שלי התדרדרה לאורך 16 השנים שאני עובד שם. בזמן הזה הסביבה חיבקה אותי ונתנה לי את כל התנאים להמשיך ולתפקד רגיל ולהצליח".

להגביר את הערך העצמי

"לרגל יום העיוור אני רוצה לברך את קהילת האנשים העיוורון בישראל ולומר להם שבכל יום מקדמים את האפשרות לכך שיותר מקומות עבודה יפתחו את עצמם בפניהם, שהם יוכלו להשתלב בשוק העבודה ולהיות חלק מהפריון בישראל", אומר שמחי. "החלק המרכזי הוא לפרנס את עצמך ולהגביר את הערך העצמי. אני קורא למעסיקים לפתוח את עצמם ולאפשר לעוד אנשים להיכנס למקומות העבודה, ולאפשר לעובדים בתוך הארגון להיפגש עם אוכלוסיות מיוחדות ופוטנציאל גבוה לפריון".

"כל התחושות שיש לבן אדם עם מגבלה במקום העבודה הן טבעיות, אבל שלא יחשוש ולא יתייאש", מבקש ארדיטי. "החששות האלו לא נעלמים, לומדים לחיות איתם ולנצח איתם. העיוורון הוא נתון, הרבה בזכות המגבלה אני מי שאני היום. במבחן התוצאה אני מבסוט ומאושר, חי חיי קהילה, עובד במקום עבודה נחשק עם סביבה אוהבת, פעיל מאוד ומשתדל להינות מהחיים."