כ-15 אלף בני אדם צעדו ביום חמישי האחרון במצעד הגאווה בירושלים, למען שוויון זכויות וסובלנות לקהילת הלהט"ב. המצעד בבירה התקיים בפעם ה-18 תחת אבטחה משטרתית כבדה, על רקע מספר אירועים הומופוביים בעיר בימים האחרונים ואף הפגנות נגד במהלכו. במהלך המצעד עיכבה המשטרה לחקירה 49 בני אדם, ועצרה אדם נוסף שנתפס כשברשותו סכין.

לצעדה הגיע שר המשפטים החדש, אמיר אוחנה, השר ההומו הראשון מחוץ לארון בממשלת ישראל. הוא התקבל בקריאות בוז מצד חלק מהמשתתפים, לצד מחיאות כפיים. "המצעד הירושלמי חשוב מאוד בעיניי משום שירושלים היא בירת ישראל ומקום מושבם של מוסדות השלטון והמשפט", אמר השר אוחנה.

מצעד הגאווה בירושלים (צילום: דוד טברסקי).

המצעד עצמו החל בגן הפעמון בעיר, עבר דרך הרחובות קינג ג'ורג' ונחלת בנימין ובסיומו חזרו המשתתפים לגן הפעמון וקיימו עצרת. בתחילת הצעידה נמסר דגל הגאווה לידי עיריית רמת גן, שתערוך היום (שישי) את מצעד הגאווה הראשון בתולדותיה. במהלך הצעידה נעצרו אלפי הצועדים למספר שניות במקום בו נרצחה שירה בנקי ז"ל כשהשתתפה במצעד ב-2015.

"לא נסתפק בפחות משוויון זכויות מלא"

"אנחנו, הלהטבי"ם ובני בריתנו, יכולים להיות תשובה ניצחת ולקחת חלק במאבק לשינוי" אמר ערן גלובוס, יו"ר הבית הפתוח בירושלים בנאומו בפני משתתפי המצעד. הוא התייחס להתנגדות ולמחאה נגד המצעד מצד ארגונים דתיים: "כל מחנה השנאה של 'התורה נגד הקהילה' הוא שטות. מאות אלפיי הכיפות אתנו כאן הן הוכחה לגודל הטעות. קולות השנאה לאחר ולשונה ממשיכים לזהם את השיח".

גלובוס הזכיר שהמצעד השנה הוא בסימן 50 שנה למהומות סטונוול, אירועי אלימות של שוטרים כנגד הקהילה הלהט"בית בניו יורק, שהתגלגלו לתנועת מחאה שהולידה בין היתר את מצעדי הגאווה. "אנחנו לא נסתפק בפחות משוויון זכויות מלא. בחרנו לפתוח את עונת הגאווה פה בירושלים כי כאן מתקבלות ההחלטות, ומכאן נצא לארבעים אירועים בכל רחבי הארץ" גלובוס בירך את השר אוחנה וקרה לו לעמוד ולהאבק על זכויות הקהילה גאה בחקיקה ובמשפט.

מצעד הגאווה בירושלים (צילום: דוד טברסקי).

את הטקס בסיום המצעד הנחו עינב גלילי, שיר ראובן ומאיה דגן. בדבריהן הן הודו לרעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין ז"ל, שנפטרה השבוע, על כך שהייתה שותפת אמת לקהילה. "נחמה רכשה כבוד עמוק לקהילה, לשונה ולחלש", אמרו.

אורי בנקי, אביה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה כשהשתתפה במצעד הגאווה של שנת 2015, קרא להגברת הסובלנות. "כמעט ארבע שנים עברו מאז הרצח של שירה, שהייתה צריכה להיות היום כמעט בת עשרים" אמר בנקי בטקס הסיום, "אנחנו, משפחה וחברים, ממשיכים לחיות עם הכאב ולנסות ללמד איתו שיעור חשוב".

"סובלנות היא מין דבר כזה שקל לנו לדרוש מאחרים אך קשה לנו הרבה יותר לקיים בעצמנו", הוסיף בנקי, "חברי הקהילה מבקשים שיכבדו את זכותם לנישואים ויתקנו את האפליה שהם חווים. למילים יש כוח, ולעיתים אנחנו עושים איתן מעשים לא זהירים. סבלנות מחייבת ללמד אותנו להיות רגישים יותר זה לזה. בחברה מגוונת וצעירה כמו החברה הישראלית זו לא משימה פשוטה, אבל הצעדים הראשונים יהיו למתן את השפה שאנחנו משתמשים בה. לעיתים אפשר לקחת צעד אחד אחורה. הגיע הזמן שניקח אחריות ולא נצפה רק מפוליטיקאים ומחנכים שידאגו לסובלנות, כל אחד מאתנו צריך לדאוג לה בעצמו. בואו נהיה קיצוניים במתינות."

"אני אושר בת 15 מאשקלון, נמאס לי להיות שקופה. מגיע לי להיות אזרחית ותלמידה שווה כמו כולם", אמרה על במת המצעד אושר בנד, נערה טרנסג'נדרית שעברה מסכת של התעללויות והתנכרות מצד הסביבה שלה ומערכת החינוך. "בשנת 2019, החיים של טראנסיות הם קשים. בתי ספר מדברים על השונה אבל לא עושים כלום כדי לעצור את האלימות בינינו. בתוך החברה עדיין מפחדים מאיתנו, אנחנו כאן כדי שתראו אותנו כפי שאנחנו, בני אדם כמו כולם. הכוח שלנו שאנחנו חזקים ומאוחדים. דורשים שכל אחד יקבל אותנו כפי שאנחנו ומה שאנחנו. יש קהילה שלמה שעומדת מאחוריי."

"לאף אחד אין בעלות על היהדות או על העיר"

"אף אחד לא יכול להגיד מה הופך את העיר שלנו ליהודית ומה לא. לאף אחד אין בעלות על היהדות או על העיר. ואנחנו מוכיחים את זה כאן כל שנה מחדש", סיפרה ל'דבר' עמית פיינט, תושבת העיר. "אני צועדת כבר עשרות שנים במצעדים ומהמצעד הראשון פה" סיפרה חיה, לסבית ותיקה, "עם השנים המצעד הירושלמי באמת נהיה גדול יותר, ובעיקר מאורגן ומסודר הרבה היותר. נראה לי שבשנתיים האחרונות יש קצת פחות אנשים, אבל אני מחכה למסיבות שבהמשך."

"אני אגיע לפה גם עוד עשור" סיפרה חני קלית, שהגיע למצעד עם בנותיה "זה האירוע הכי שמח וחשוב שיש לנו פה בעיר. לא משנה מה יגידו, הוא הכי ירושלמי שאפשר באווירה ובשמחה. אני מקווה שבהמשך גם כל הכיתה של הבת שלי תגיע ותכיר את זה שיש אנשים שונים, וזה דבר טוב".

מצעד הגאווה בירושלים (צילום: דוד טברסקי).

בתחילת הצעידה התכנסו מספר ארגונים להט"ביים דתיים למעגל תפילה, ובהם הוקרא פוסט שכתב גולש שהזדהה בתור הבן של אחד ממקימי ארגון 'חזון' הנאבק בארגונים הלהטבים ובחקיקה להט"בית, בו סיפר שהוא בעצמו הומו ואינו מוצא בכך שום דבר פסול.

שלטי 'המשפחה הנורמלית' הוסרו ע"י העירייה

את המצעד ליוו מספר אירועים הומופוביים, במהלכו ובימים שקדמו לו. במדשאה במשכנות שאננים ארגון להב"ה הציבו במה והגברה, עליה קיבלו אישור משטרתי, כחמישים איש הפגינו בקריאות נגד המצעד "בושה שבירושלים מניפים את דגלי הלא נורמאלי" אמר חבר המועצה אריה קינג.

ערב הצעדה הוצת דגל גאווה בעין כרם ורב העיר, אריה שטרן, פנה לעירייה בדרישה להוריד את דגלי הגאווה. בימים לפני הצעדה נתלו שלטים ברחבי העיר של ארגון חזון עליהם נכתב 'אמא + אבא = משפחה נורמלית' השלטים הורדו לאחר יום בהחלטת העירייה, ועתירת הארגון לבג"ץ בדרישה להשיב אותם נדחתה על הסף.