נבחרת אנגליה ניצחה אמש (ראשון) את סקוטלנד במשחק הבכורה שלה במונדיאל הנשים. אנגליה מגיעה עם ציפיות מטורפות מהבית – להגיע עד הסוף, ונחשבת לאחת מארבע הנבחרות הטובות בעולם. בשלבים המכריעים בטורניר יצטרכו שחקניות הנבחרת להתמודד עם לחץ נפשי וציפיות רבות, בדרך לתואר ראשון בכדורגל נשים. למזלן, שתיים מהשחקניות הבכירות בסגל, קרן קרני ופראן קירבי, הן גם מהדוברות המרכזיות באנגליה להתמודדות עם לחץ נפשי בחיים ובכדורגל.

הספורט העולמי עובר מהפכה עמוקה בשנים האחרונות. במשך שנים ארוכות ספורטאי העולם סירבו לדבר על הבעיות הנפשיות שמלוות אותם. בשנים האחרונות הנושא נפתח, ויותר ויותר ספורטאים מכל ענפי הספורט מפרסמים ומדברים על החשיבות של פנייה לתמיכה נפשית כאשר מתחילות להתגלות אותות מצוקה. להפסיק לנסות להדחיק ולהחביא את הדיכאון או הלחץ הנפשי ולמצוא מקום בטוח וטוב שיעזור לספורטאים להתמודד עם הקשיים הנפשיים אותם הם חווים מסיבה זאת או אחרת.

שחקניות הנבחרת וקבוצת צ'לסי קרן קרני ופראן קירבי, שפתחו את תיבת הפנדורה האישית לפני פתיחת המונדיאל הקודם בקנדה, היו צריכות להתמודד עם דיכאון במהלך הקריירה, כדי להפוך לשחקניות הנהדרות שהן עכשיו. שתיהן מדברות באופן פתוח על הרגעים הקשים שלהן, כדי להעניק את הביטחון הדרוש לשחקניות צעירות יותר לבקש עזרה בעת הצורך.

שחקנית הקישור קרן קרני בת ה-31 היא אחת השחקניות הוותיקות של נבחרת אנגליה, במהלך הקריירה שלה היא שיחקה בקבוצות ארסנל, גהאם וצ'לסי האנגליות ושיקגו רד סטאר האמריקאית. בנבחרת היא מככבת כבר 14 שנה. את אהבתה למשחק היא קיבלה מאחותה הגדולה "אחותי נתנה לי השראה. היא היתה האדם הראשון שהכניס אותי למשחקי כדורגל; היינו משתמשים בדובי הצעצועים שלנו ככדורי-רגל."

לאחר שלוש שנים מוצלחות בארסנל, חתמה קארני לשתי עונות בשיקגו רד סטאר בארה"ב. במהלך העונה השניה קרני נפצע ובעקבות הפציעה החליטה לחזור לליגה האנגלית לקבוצה בא התחילה את הקריירה ברניגהם סיטי. כאשר קרני חזרה לאנגליה התפרץ הדיכאון ששיתק אותה באופן מוחלט.

בשנת 2015 היא הייתה הראשונה לפתוח את הנושא הכאוב וסיפרה בראיון חושפני ל-BBC את הדרמה שהתחוללה בחייה ואף אחד לא ידע עליה. "עשיתי כמה דברים רעים לעצמי, זה היה כנראה הנקודה הנמוכה ביותר שלי. אני ממש שנאתי את זה", סיפרה. "שנאתי את משחק הכדורגל בכל ליבי, לא היה לי רצון, לא רציתי לעשות את זה יותר."

"חתמתי על גהאם ושם היתה נקודה אחת שבה לא הייתי יוצא מהמכונית שלי. זה היה האימון הראשון שלי איתם אחרי שחזרתי מארצות הברית, לא רציתי להיות שם, לא רציתי לשחק כדורגל אבל הרגשתי שאני חייבת לשחק." חברתה לשעבר בברמינגהם ובנבחרת אנגליה לאורה באסט הייתה שם בשבילה. היא ממש גררה אותי מהמכונית שלי והיא היתה כמו 'את באה איתי', והיא הייתה איתי לאורך כל התקופה ועברה איתי את הרגעים האפלים ביותר שלי. את צריך לזייף את זה לעיתונות, את צריכה לזייף את זה לילדים הקטנים שאוהבים את הספורט."

קרני הוסיפה וסיפרה שהיא גם סבלה באותה התקופה, התקשתה לתפקד ולצאת מהבית "להיות קלסטרופובית ולא להיות אוטונומתי ולהיות מסוגלת לעשות מה שאני רוצה לעשות, להיות בבתי מלון ולא להיות מסוגלת לצאת מהחדר, זה מאוד מאוד מאתגר."

"זה לא תמיד היה כך. שנאתי כדורגל … רציתי לוותר עליו. סבלתי מפציעות ודיכאון. זה היה נורא ורציתי להפסיק, אבל אי אפשר לוותר. איזה סוג של אדם או מודל לחיקוי אהיה? את לא יכולה לוותר כאשר הדברים הופכים קשים. החיים יקרים ואת צריכה להוקיר אותם."

עם מה התמודדה מלכת השערים

קרני היא לא השחקנית היחידה שמדברת באופן פתוח על הדיכאון שהיא התמודדה איתו. ביחד איתה גם שחקנית הנבחרת וצ'לסי פרן קירבי בת ה-25 מספר על הדיכאון בעקבות מוות אימה שהייתה מלווה אותה לכל משחקיה כנערה צעירה, ובגיל 14 נפטרה באופן פתאומי ממחלת הסרטן.

בגיל 16 ערכה קירבי את הופעת הבכורה שלה בקבוצה הבוגרת של רידינג, אך בסוף העונה נכנסה לדיכאון קשה, בעקבותיו החליטה לפרוש מכדורגל. משפחתה ראתה את מצוקתיה והתגייסה לעזור לה לעבור טיפול פסיכולוגי משמעותי. בגיל 19 שנתיים לאחר פרישתה, חזרה קירבי לשחק כדורגל וכבר באותה העונה הייתה בלתי ניתנת לעצירה, אותה סיימה כמלכת השערים של הליגה ה-3 באנגליה עם 33 שערים ועלייה לליגה השנייה עם קבוצתה. עונה לאחר מי כן היא המשיכה את ההתקדמות שלה עם הבטחת עלייה לליגה הבכירה, זימון בכורה לנבחרת אנגליה הבוגרת וסיימה פעם נוספת כמלכת השערים עם 24 כיבושים.

בתוך עצמי ידעתי שזה לא היה מספיק ", אמרה קירבי בראיון ל-BBC." הייתי צריכה לחזור למסלול ולהבטיח לעצמי שאני יכולה להיות השחקנית הכי טובה שאני יכולה להיות. זה בסופו של דבר מה שאמא שלי רצתה שאני אעשה .זה מה שמניע אותי. היא רצתה שאני אהיה כדורגלנית מקצועית, ויום אחד זה פשוט חדר אלי למוח וחשבתי לעצמי, 'את הולכת להחזיר את עצמך לשחק".

בתחילת חודש מאי הודיע ההתאחדות הכדורגל האנגלית בשיתוף פעולה עם ארגון "Heads Together" אותו מנהל הנסיך ויליאם, על ההחלטה להשיק קמפיין חדש בשם "Heads Up". מטרת הקמפיין היא לשבור את הסטיגמה לגבי פניה לטיפול נפשי, ולעודד אנשים ברחבי בריטניה לפנות לטיפול בעת מצוקה נפשית. הפרויקט המשותף יתחיל במגן הצדקה של עונת 2019/20 וילווה את משחקי הכדורגל של העונה הבאה בליגות הגברים והנשים השונות, עד סיום העונה במשחק גמר הגביע האנגלי לגברים במאי 2020.

שתי שחקניות נבחרת אנגליה הצליחו להתמודד ולעבור את התקופה הקשה בחיהן ולצמוח מתוך ההתמודדות לעבר שיאים חדשים בקרירה של שתיהן. הן  היו מוכנות לעמוד מול התקשורת האנגלית ולספר את סיפורן הכואב בתקופה שזה עוד לא היה נפוץ לדבר על איך הדיכאון והלחץ הנפשי משפיע על ספורטאים ושחקני הכדורגל. "אנחנו רק רוצות לעורר אנשים לעבור במקומות חשוכים ולעבור את זה". הן עשו זאת כי הן מבינות שלהיות שחקנית כדורגל זה הרבה יותר מסתם לבעוט בכדור, זה להיות דמות לחיכוי שיכולה להשתמש בפרסום שלה כדי לעשות שינוי. והשינוי שמתחולל היום באנגליה ביחס להתמודדות עם מחלות נפשיות במהלך קרירת הכדורגל, הוא כבר הניצחון האישי של שתיהן.