הבר קיימא, בר-מסעדה טבעונית בתל-אביב, קואופרטיב בן 460 חברים שקם לאחר המחאה החברתית בשנת 2011, סוגר את שעריו.

"הרבה אנשים חושבים שהמחאה ב-2011 הייתה רק קטע כזה של מחאה שנגמרה. אני חושבת שהבר קיימא מסמל שינוי גדול." אומרת תמר דרסלר, חברת הבר קיימא. לאורך השנים כלל המקום יוזמות רבות – הוסטל לתיירים ולמתנדבים, שירות קייטרינג, מתחם הרצאות וסדנאות ואת "הגג הירוק" – יוזמת גידול אוכל אורגני בתוך העיר. הקואופרטיב, נקלע לאחרונה לחובות ונכנס להליך פירוק. אמש (חמישי) התקיימה מסיבת הפרידה. בהודעת הסגירה בפייסבוק נכתב:

מסיבת הסגירה בבר-קיימא אמש ב'בר קיימא'. צילום: דבר ראשון

"לפני ארבע שנים החלטנו להקים עסק שישנה את העולם. התאגדנו ביחד, מאות נשים ואנשים, ובנינו – פיזית ורעיונית – מקום שהוא קואופרטיב, טבעוני, אקולוגי, מקום שמארח הרצאות וירידים לקהילה, מקום שיותר מכל דבר אחר – הוא בית. אנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו כבר לא יכולים לעמוד בעול הכלכלי של החזקת הבר-קיימא. ולכן, לאחר הרבה דיונים, התחבטויות וניסיונות לשנות החלטנו שבקרוב נתחיל בתהליך שבסופו נסגור את שערינו."

הבר קיימא נועד להיות עסק קואופרטיבי, אך גם הרבה יותר מעסק. הוא צמח מתוך גרעין של פעילים במחאה החברתית של 2011, שראו כיצד הפגנות הענק ייצרו הרבה כותרות, אבל התמוססו במהירות בעזרת הוועדה המיוחדת שהקימה הממשלה (ועדת טרכטנברג), אשר מסקנותיה אישררו את רוב רובה של המדיניות הכלכלית חברתית, והתיקונים הקלים עליהם המליצה יושמו באופן חלקי בלבד.

"ההבדל המרכזי בין המודל הקפיטליסטי למודל הקואופרטיבי הוא שהקואופרטיבים עושים נזק רק במקומות שבהם הם נכשלים."

לפעילי "הבר קיימא" היתה תוכנית לעבור מפעילות מחאה ליצירת אלטרנטיבה חברתית – עסק דרכו יוכלו להתפרנס, לבלות ולהצמיח כמה שיותר פעילות חברתית ברוחם.        מ-250 חברים בתחילת הדרך, צמח הקואופרטיב ל-460 חברים שרכשו מניה במחיר סמלי של 1,000 ש"ח. הם בחרו באופן דמוקרטי את ההנהלה, ויצרו בר מסעדה במחירים נוחים, והצליחו לקבץ הרבה אנשים ונשים מוכשרים שהוסיפו למקום סדנאות ציור, שיעורי יוגה, הופעות מוסיקליות ועד ראשית מחאת הגז בשנת 2013. רבים מהם באו להיפרד מביתם הקואופרטיבי בלילה האחרון לפעילותו.

אלטרנטיבה

בנוסף לגרעין המייסד של בעלי המניות בתשלום, עיקרון נוסף היה קליטה לחברות של עובדי המקום. ב"בר קיימא" עבדו בעיקר צעירים בעשור השלישי לחייהם. מאי שאול, חברה בקואופרטיב קצת יותר משנה, מספרת על החלופה שהמקום הציע לעובדים:
"הייתי פה שנה וקצת. ניהלתי את הבר. הגעתי מתוך אידיאולוגיה ברורה שאני רוצה מקום שרואה את האדם ולא מקום שמנצל עובדים."

בשונה ממסעדות ובתי קפה אחרים, את הבר-קיימא לא הניע הרווח – אלא האנשים. "פה, ברגע שאתה מתחיל לעבוד אתה הופך להיות חבר (מבלי לרכוש מניה, א.ר.). ברגע שאתה עובד אתה גם מנהל את המקום", אומרת מאי. "במקומות אחרים המלצרים הם ברובם צעירים, סטודנטים שאין להם כבר כמעט זמן לעבוד, הם עובדים קשה ומתייחסים אליהם בצורה רודנית. פה, השכר היה מינימום פלוס טיפים וזה לא קורה במקומות אחרים, אבל שוב, הדבר העיקרי שאני הרגשתי שפשוט לא רודים בי ולא מתייחסים אלי כמו עוד עובד זוטר בכל מקום אחר."

מאי שאול "הייתי פה שנה וקצת. ניהלתי את הבר. הגעתי מתוך אידיאולוגיה ברורה שאני רוצה מקום שרואה את האדם ולא מקום שמנצל עובדים."

תמר, עיתונאית חברה ורווחה ב'ידיעות אחרונות', מדגישה את היתרונות של האג'נדה החברתית. "הייתי חברה ממש מההתחלה, אני חושבת שבועיים לפני ההקמה. אני מאמינה בכלכלה שיתופית. זה היה נראה לי רעיון נהדר." עבור תמר אין זה הנסיון הקואופרטיבי הראשון. "בשנים האחרונות אני מרגישה שינוי. בקטע קואופרטיבי. הייתי מעורבת קצת בקואופרטיב "שלנו" (תאגיד קואופרטיבים צרכניים במגוון תחומים, א.ר) . אני מעורבת ביוזמה חקלאית גדולה. אהבתי את הרעיון של הבר-קיימא והשתתפתי גם בניהול, לא הרבה."

"גם בחיים האישיים שלי, אני בוחרת באלטרנטיבות. אין לי טלוויזיה, שזה יוצא דופן בשביל אשת תקשורת. אני קונה הרבה בחנויות יד שניה. יש לי עדיין רכב כי אי אפשר בלי זה בישראל. הרבה מהעסקים החדשים נסגרים תוך שנה. אני חושבת שזה שהחזקנו 4 וחצי שנים עסק בתל אביב, זה הישג ענק." תמר, כמו אחרים חשה אחריות מעבר למחויבות הפורמלית שלה – בעיקר על האנשים, "נכון, יש לנו חוב של 150 אלף ש"ח. אבל אנחנו נכסה אותו. ה-460 חברים בקואופרטיב לא ישאירו למי שחתם על ערבויות אישיות לכסות את זה בעצמם. אם כל אחד ייתן כמה מאות שקלים זה יכסה את החוב. הייתה כאן התנהלות דמוקרטית."

הצלחה או כישלון?

כיום, מודים המייסדים שהבחירה לשכור בלב תל אביב מתחם של בניין שלם בן כמה קומות ובו עוגן של עסק אחד הייתה שגיאה עסקית. עם זאת, הבר קיימא, החזיק מעמד במשך ארבע וחצי שנים, כאשר נתוני איגוד המסעדות מראים כי בשנת 2015 נסגרו 3,700 מסעדות, ונפתחו רק 3,100. בעוד החברים עוסקים בגיוס הכסף לסגירת החוב, מעל דפי הרשת מתנהל ויכוח באשר לסיבות של הכישלון. הלל גרשוני, עיתונאי מאתר "מידה", שמח לאידו של ה"בר קיימא" במאמר בו כתב בין השאר: "כישלונם זה של הקואופרטיבים הצרכניים הוא כישלון הקונספציה כולה; המחשבה כאילו תאוות הבצע הקפיטליסטית היא הגורם ליוקר המחיה, מופרכת לגמרי כאשר מתברר שהקואופרטיבים החברתיים, שאינם תאבי בצע ואינם קפיטליסטיים, אינם מביאים את הסחורה המצופה מהם…. מתברר שההליך הדמוקרטי פשוט אינו מתאים לבניית עסקים, ולמעשה אין בו טעם. עסקים אינם דמוקרטיים ואינם צריכים להיות כאלה."

תמר דרסלר "הרבה אנשים חושבים שהמחאה ב2011 הייתה רק קטע כזה של מחאה שנגמרה. אני חושבת שהבר קיימא מסמל שינוי גדול."

אורי זיו, השיב לטענותיו בפוסט בפייסבוק ובו כתב: "ההבדל המרכזי בין המודל הקפיטליסטי למודל הקואופרטיבי הוא שהקואופרטיבים עושים נזק רק במקומות שבהם הם נכשלים. המודל קפיטליסטי עושה יותר נזקים במקומות שבהם הוא מצליח מאשר במקומות בהם הוא נכשל. כמו כן, לכתוב שהמודל הקואופרטיבי לא יכול להצליח ולשגשג בגלל שהוא לא ממקסם רווח, ומכניס כלים דמוקרטים, גם מנותקת לחלוטין מהמציאות שבה פעמים רבות קואופרטיבים מתפקדים טוב יותר מחברות עסקיות בתחומם, וגם מפגינה בורות קשה כלפי המודל הקואופרטבי ודרכי הפעולה שלו, וגם מרדדת ומשטיחה את הדיון. מוזר מאוד שהלל טוען שסגירה של מאות מסעדות בתל אביב לא אומרות כלום על השיטה הקפיטליסטית, אבל סגירה של מסעדה אחת מראה לנו בבירור את כישלון השיטה הקואופרטיבית."