מספר המדינות בהן נשללה מעובדים הזכות להקים או להצטרף לאיגוד מקצועי גדל מ-92 ב-2018 ל-107 בשנת 2019 – כך עולה ממדד הזכויות הגלובאלי לשנת 2019 שפרסמה ברביעי האחרון קונפדרציית האיגודים המקצועיים העולמית – ITUC. מחברי הדו"ח מזהירים כי הפירוק השיטתי של יסודות הדמוקרטיה במקום העבודה והדיכוי האלים של שביתות ומחאות מאיימים על השלום והיציבות ברחבי העולם.

מדד הזכויות הגלובלי של ITUC מדרג 145 מדינות דרך 97 מדדים מוכרים בעולם, כדי להעריך היכן זכויות העובדים מוגנות בצורה הטובה ביותר בחוק ובפועל. על פי ממצאיו העיקריים של הדו"ח, 85% מהמדינות שנבדקו הפרו את זכות השביתה וב-80% מהמדינות נדחו חלק או כל הדרישות למשא ומתן קיבוצי עם עובדים.

פועלות בתעשייה האופנה בבנגלדש מוחות בדרישה לתנאים טובים יותר ומשכורות גבוהות יותר בצעדת 1 במאי 2017 (צילום: AP Photo/A.M. Ahad)

ב -72% מהמדינות לעובדים לא הייתה כלל גישה לצדק חוקי או משפטי, או שהגישה אליו היתה מוגבלת. מקרים חמורים במיוחד מסוג זה דווחו בקמבודיה, בסין, באיראן ובזימבבואה. מספר המדינות בהן נעצרו ונאסרו עובדים עלה מ-59 ב–2018 ל-64 בשנת 2019.

מתוך 145 מדינות שנסקרו, 54 מנעו או הגבילו את חופש הביטוי וחופש ההתקהלות וב-59% מהמדינות הרשויות הפריעו לרישום האיגודים. ב-12 מדינות, כולל איסלנד ושבדיה, נרשמו הפרות ספורדיות של זכויות. ב-24 מדינות, כולל ישראל הנמצאת במגמת עליה, נרשמו הפרות חוזרות של זכויות העובדים. ב-39 מדינות נרשמו הפרות שיטתיות של זכויות, ביניהן צ'ילה ונגיריה, וב-35 מדינות אין כלל ערובה לזכויות עובדים, ביניהן ברזיל, אריתריאה וטורקיה או שאין ערובה לזכויות עקב התמוטטות שלטון החוק כמו למשל ברשות הפלסטינית, בסודאן, בסוריה ובתימן. ב-52 מהמדינות חוו העובדים אלימות פיזית. בעשר מדינות נרצחו אנשי איגוד מקצועי, בהן בנגלדש, ברזיל, קולומביה, גואטמלה, הונדורס, איטליה, פקיסטן, הפיליפינים, טורקיה וזימבבווה.

עובדת מצרית סוחבת ארגז מיצים במפעל בקהיר שנמצא באזור הסחר החופשי של מצרים וישראל. ארכיון 18 בדצמבר 2004 (AP Photo/Amr Nabil)

בהקשר הזה דירגו כותבי הדו"ח את עשר המדינות הגרועות ביותר עבור עובדים בשנת 2019 והן: אלג'יריה, בנגלדש, קולומביה, גואטמלה, קזחסטן, הפיליפינים, ערב הסעודית, טורקיה, ברזיל וזימבבואה. השתיים האחרונות נכנסו לראשונה לרשימה לאחר שאימצו חוקים רגרסיביים ונקטו בדיכוי אלים של שביתות ומחאות, ובאיומים והפחדות של מנהיגי האיגודים. דירוגן של בלגיה, ברזיל, אסוואטיני, עיראק, סיירה ליאונה, תאילנד ווייטנאם החמיר בשנת 2019 עם עלייה בהתקפות על זכויות עובדים בחוק ובפועל.

המזרח התיכון וצפון אפריקה היו שוב האזורים הגרועים ביותר עבור עובדים, כאשר מערכת הקפאלה (מערכת ממוחשבת למעקב אחר מהגרים) ממשיכה להדיר מהגרים, שהם הרוב המכריע של כוח העבודה, מכל הגנה על זכויותיהם, והשאירה 90% מהם ללא יכולת להגן על זכויותיהם ולהקים להצטרף לאיגוד מקצועי. ההתעלמות המוחלטת מזכויות העובדים הבסיסיות נותרה בעינה בסעודיה, בה הוצא להורג בחשאי עובד אינדונזי.

התנאים באסיה התדרדרו יותר מבכל אזור אחר עם גידול באלימות, הפיכת זכות השביתה לפשע והתקפות אלימות על עובדים. בפיליפינים נרצחו בשנת 2018 עשרה אנשי איגוד מקצועי.

עשר המדינות הגרועות ביותר עבור עובדים בשנת 2019: אלג'יריה, בנגלדש, קולומביה, גואטמלה, קזחסטן, הפיליפינים, ערב הסעודית, טורקיה, ברזיל וזימבבואה.

באפריקה נעצרו ונאסרו עובדים ב-49% מהמדינות. התקפות על עובדים הגיעו לרמות חסרות תקדים בקמרון, בניגריה, בצ'אד, בגאנה, באסווטיני ובזימבבואה, כשכוחות הביטחון ירו אש חיה על עובדים שמחו נגד הפגיעה בזכויותיהם.

באמריקה נרשמה עלייה משמעותית באלימות ובדיכוי נגד עובדים וחברי איגוד. בקולומביה לבדה נרצחו 34 חברי איגוד מקצועי ב-2018, עלייה דרמטית מהשנה הקודמת בן נשרשמו 15 מקרי רצח.

באירופה נעצרו ונאסרו עובדים ב-25% מהמדינות ומנהיגי איגודים מקצועיים נרצחו בטורקיה ובאיטליה.

בין מקומות העבודה הגרועים ביותר: אמזון ואובר

בדו"ח נמדדו לא רק מדינות אלא גם חברות בינלאומיות, כאשר מבין 35 חברות עסקיות גדולות שנמצאו מפרות זכויות עובדים ישנם שמות מוכרים כמו אנלימה טקסטיל בבנגלדש המשמשת כספק של זארה, טסקו ו-וולמארט; חברת התעופה ריינאייר הפועלת בבלגיה, בפורטוגל ובהולנד; קוראטיה איירליין; בתי החולים בקניה וקניה איירליין; צמיגי גודייר בטורקיה; מפעל רנו בטורקיה; שדה התעופה של איסטנבול; אמזון באירופה ובארה"ב; ואובר בארה"ב, באירופה, בהודו, בדרום קוריאה ובאוסטרליה.

"חברות אלו עומדות כעת מול מחאה עולמית." כתבה שארן באורו, מזכ"לית ה-ITUC, והוסיפה כי "אובר נלחמת בשביתות ובמאבקים רגולטוריים, מאוסטרליה לדרום קוריאה, מומבאי לסן פרנסיסקו. עובדים במחסנים של אמזון, באירופה ובארה"ב עסקו בפעולות מחאה ושביתות ואיגוד עובדים ברחבי אירופה. עובדי חברת התעופה ריינאייר ביצעו את השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה של החברה. תאוות הבצע של חברות יכול להגיע לסדר גודל גלובלי, אך גם פעולות המחאה והסולידריות שמפגינים העובדים הגיעו לממדים שלא נראו קודם לכן."

נהגי אובר וליפט בהפגנה מחוץ לנמל תעופה בלוס אנג'לס. ב8 במאי 2019. (AP Photo/Damian Dovarganes)

באורו כתבה בדברי ההקדמה לדו"ח כי "מהונג קונג למאוריטניה, מהפיליפינים לטורקיה, ממשלות מנסות להשתיק את המחאה על ידי הגבלת חופש הביטוי וחופש ההתארגנות". עוד תיארה באורו את התמוטטות "החוזה החברתי" בין העובדים, הממשלות והעולם העסקי שמתבטא לדבריה "במספר גדל של מדינות ששללו את הזכות להקים או להצטרף לאיגוד מקצועי". העלייה הגדולה ביותר התרחשה לדבריה באירופה, בה 50% מהמדינות כיום לא כוללות קבוצות מסוימות של עובדים בחוק, לעומת 20% בשנת 2018.

באורו הוסיפה כי "אף עובד לא צריך להישאר מאחור מכיוון שהמעסיק שלו בחר לאמץ את מודל העסקי שמטשטש את האחריות לעובדים או מכיוון שהממשלה שלו מסרבת לייצר חקיקה שתאכוף את זכויות העובדים." לדבריה, "יותר ויותר ממשלות משתפות פעולה בניצול עובדים, שכן רבים מהעובדים נאלצים לעבוד במגזר "הבלתי פורמלי" של הכלכלה".

באורו ציינה כי בחלק ממדינות העולם נרשמה אלימות קיצונית נגד אנשים המגינים על זכויות במקום העבודה שהתבטאה במעצרים בהודו, בטורקיה ובווייטנאם.

עובדי מפעל 'Goodyear' במקסיקו מפגינים נגד גל פיטורים שהוכרז ב-9 ביולי 2018 (IndustriALL)

לדבריה, ההתקפות על זכות השביתה פוגעות בתפקיד האיגודים המקצועיים. באירופה, בה זכות המשא ומתן הקיבוצי נחשבת לדבר מסורתי באופן יחסי, נמצאו חברות שפוגעות או מערערות על זכויות עובדים בסיסיות. תופעות אלו נרשמו באסטוניה, בהולנד, בנורווגיה ובספרד.

ארגון ITUC אוסף נתונים בנוגע להפרת זכויות עובדים במשך יותר מ-30 שנה. זו השנה השישית בה הציג הארגון את ממצאיו באמצעות מדד הזכויות העולמי, תוך שימת דגש ייחודי ומקיף על האופן שבו חוקי הממשלה והנהלים העסקיים התדרדרו או השתפרו ב-12 החודשים האחרונים.

לדבריה של באורו, המגמות העולות מהדו"ח מצביעות על כך שהדמוקרטיה נמצאת במשבר, אך עם זאת, נרשמו גם כמה ניצחונות משמעותיים בתחום החקיקה ובהם החלטת הממשלה האירית לחזק את הרגולציה על עבודות מסוכנות, וההתקדמות המשמעותית שחלה בניו זילנד כשממשלת הקואליציה המשיכה לבטל חוקי עבודה רגרסיביים, להחזיר את ההגנות לעובדים ולחזק את המו"מ הקיבוצי במקום העבודה.