הצעת החוק של משרד האוצר להעלאת גיל הפרישה לנשים קובעת העלאה הדרגתית של גיל הפרישה לנשים מ-62 כיום ל-65 עד שנת 2033, ובהמשך העלאתו באופן אוטומטי לפי נוסחה שתשקלל את השינויים בתוחלת החיים. ההצעה אינה כוללת התייחסות כלשהי להגנה על עובדות במקצועות שוחקים, כגון עובדות סיעוד, עובדות ניקיון, גננות ומטפלות, או פתרונות לעידוד תעסוקת נשים מעל גיל 55 – וזאת בניגוד להצעת חוק שיזם יו"ר ועדת הכספים משה גפני בכנסת הקודמת וזכתה לתמיכת כלל הסיעות בכנסת.
ההצעה פורסמה בחמישי האחרון במקביל לאישור הרשמי על דחיית הקיצוץ בפנסיות של מבוטחי קרנות הפנסיה הוותיקות, קיצוץ שיזם האוצר בטענה לגירעון אקטוארי בקרנות כתוצאה מאי-אישור העלאת גיל הפרישה לנשים על ידי הכנסת. באוצר רואים בהעלאת גיל הפרישה לנשים מהלך שיכניס ויחסוך כסף רב לקרנות הפנסיה הוותיקות, הנשלטות בידי המדינה, וכן לקופת המוסד לביטוח לאומי, ויאפשר לאזן גרעונות עתידיים בהם. באין קואליציה, הדיון בהצעה עצמה יתקיים ככל הנראה בכנסת הבאה.
גיל הפרישה לנשים המוגדר בחוק הוא הגיל בו אישה רשאית לפרוש מעבודתה ולקבל קצבת זיקנה תלוית-הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, וגימלת פנסיה מקרנות הפנסיה הוותיקות במידה והיא מבוטחת בהן. חשוב לציין כי נשים בישראל זכאיות גם להמשיך ולעבוד אחרי גיל זה ועד גיל 67 (שהוא גיל הפרישה לגברים), ולמעסיקיהן אסור לחייב אותן לפרוש במידה ואינן מעוניינות בכך. לפיכך, המשמעות העיקרית של העלאת גיל הפרישה לנשים היא העלאת גיל הזכאות לקצבת זקנה ולפנסיה.
שלב א': גיל הפרישה יועלה מ-62 ל-65 בתוך 13 שנים
הצעת האוצר כוללת שני שלבים. בשלב הראשון יועלה גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 באופן הדרגתי, החל מיוני 2020 עד יוני 2033. ההעלאה מגיל 62 ל-63 תתבצע בקצב של ארבעה חודשים בשנה, כלומר – בכל שנה יועלה גיל הפרישה בארבעה חודשים (נשים שנולדו בין יוני 1958 למאי 1959 יפרשו בגיל 62 ו-4 חודשים, נשים שנולדו בין יוני 1959 למאי 1960 יפרשו בגיל 62 ו-8 חודשים וכן הלאה). ההעלאה מגיל 63 לגיל 65 תתבצע בקצב של שלושה חודשים בכל שנה. כאמור, שלב זה יסתיים ביוני 2033, שממנו והלאה יעמוד גיל הפרישה לנשים על 65. כלומר, אישה שנולדה החל מיוני 1968 תפרוש בגיל 65.
שלב ב': מנגנון אינסופי להעלאת גיל הפרישה
השלב השני של ההצעה יחל לאחר שלוש וחצי שנים, בינואר 2037, אז ייכנס לתוקף מנגנון אוטומטי להעלאת גיל הפרישה לנשים בהתאם לשינויים בתוחלת החיים. לפי ההצעה, החל מינואר 2037 יועלה גיל הפרישה לנשים בשני שלישים מהעלייה בתוחלת החיים לאישה בשלוש השנים שקדמו לעדכון (בין ה-1 ביוני 2033 ל-1 ביוני 2036). כלומר, אם תוחלת החיים לאישה תעלה בשישה חודשים, גיל הפרישה יועלה בארבעה חודשים. עדכון כזה יתבצע שוב ושוב, אחת לשלוש שנים. המשמעות היא שנשים שנולדו אחרי 1972 לא יידעו מתי בדיוק הן יוכלו לפרוש ולהיות זכאיות לקצבת זיקנה מהמדינה.
החוק אמנם מסייג וקובע כי גיל הפרישה לאישה לא יעלה על גיל הפרישה לגבר, העומד כיום על 67. אך מאחר והצעת החוק אינה נוקבת בגיל זה, העלאה עתידית של גיל הפרישה לגברים תאפשר גם לגיל הפרישה לנשים לעלות מעל 67.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל עמדה בשנת 2017 על 84.6 שנים. בשנת 1997 עמד נתון זה על 80.1 שנים – עלייה ממוצעת של 0.225 שנים בשנה. מומחים שונים מעריכים שהעלייה בתוחלת החיים תהפוך מהירה יותר, אבל גם אם המקצב יישאר זהה, מנגנון ההעלאה יגרום לגיל הפרישה לנשים לעלות ל-67 בתוך כ-13 שנים מתחילת הפעלתו – כלומר בשנת 2050.
ה'כלים המשלימים' שהציעה ועדה מטעם האוצר נעדרים מההצעה
בספטמבר 2016 פורסמו המלצות ועדה ציבורית שמינה שר האוצר משה כחלון במטרה להמליץ לו על מתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים. הקמת הוועדה היתה מחויבת בחוק שקבע ב-2004 את העלאת גיל הפרישה, ובראשה עמד הממונה על התקציבים דאז אמיר לוי. נציגי ההסתדרות והארגונים העסקיים בוועדה התנגדו למסקנותיה, חוסר הסכמה שהוביל גם את כחלון להימנע מאימוץ המסקנות ולא לקדם העלאה כלשהי של גיל הפרישה לנשים.
הוועדה המליצה להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64 בתוך שמונה שנים. ההמלצה לקביעת 'טייס אוטומטי' מופיעה בדו"ח תחת הכותרת 'המלצות במחלוקת' – המלצות שלא זכו לקונצנזוס בקרב חברי הוועדה. נציגת ההסתדרות בוועדה, פרופ' רות בן ישראל, היתה אחת המתנגדות החריפות להצעה זו, וטענה כי שינוי דרמטי כל כך צריך להיקבע לאחר דיון רציני בכנסת ובממשלה, ולא להיות מופעל מכוח מנגנון אוטומטי.
פרק נוסף במסקנות הוועדה כלל סל של צעדים משלימים להתמודדות עם פגיעה שעלולה להיווצר בחלק מהנשים כתוצאה מהעלאת גיל הפרישה. צעדים אלו כללו בין היתר תקצוב תכניות הכשרה מקצועית ועידוד יזמות זעירה לנשים בגילאי 55+, הגדלת מס הכנסה שלילי לעובדות בגילאי 63-62, הארכת משך הזכאות לדמי אבטלה מ-175 ל-250 יום לנשים מעל גיל 60, העסקת אזרחים ותיקים במגזר הציבורי במסלול העסקה מותאם, מתן אפשרות לעובדים בני 60+ בשירות המדינה להקטנת חלקיות המשרה שלהם, קמפיין להגברת המודעות לכלים המשלימים ולעידוד העסקת עובדים מבוגרים, ושינויים בקרן 'מעגלים' לעובדים במקצועות שוחקים. נציגי ההסתדרות והמעסיקים בוועדה טענו שההמלצות בו מצומצמות מדי ואינן מאפשרות היערכות והתמודדות ראויה עם הפגיעה במאות אלפי נשים ומעסיקים.
ההמלצות לכלים משלימים נעדרות לחלוטין מתזכיר החוק של האוצר. בדברי ההסבר לתזכיר נכתב כי "במקביל לקידום הליך החקיקה, בכוונת משרד האוצר ליזום יחד עם משרדי הממשלה האחרים תזכיר בדבר תיקוני החקיקה הנדרשים לצורך הצעדים המשלימים כפי שהומלצו על ידי הוועדה הציבורית, אשר יופץ בהמשך".
ההצעה אינה מתייחסת לעובדות מבוגרות במקצועות שוחקים
לאחר ששר האוצר כחלון לא הביא את עמדתו בפני ועדת הכספים ובכך הותיר בפועל את גיל הפרישה על 62, יזם יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני הצעת חוק בהסכמת כלל חברי הוועדה, לפיה גיל הפרישה לנשים יועלה מ-62 ל-64 בתוך עשר שנים. ההצעה של גפני כללה חבילת צעדים משלימים רחבים יותר מהצעת ועדת לוי, ביניהם – הגדלת מס הכנסה שלילי לנשים עובדות בגילאי 57-64, הגדלת תקופת הזכאות לדמי אבטלה ל-600 ימים מגיל 55 ומעלה, והגדלת קצבת הבטחת ההכנסה לנשים מעל גיל 60. עוד הוצע כי לקראת כל העלאה בגיל הפרישה לנשים יבצע המוסד לביטוח לאומי מחקר הערכה על השפעות ההעלאה הקודמת וימליץ על צעדים משלימים נוספים.
מרכיב משמעותי נוסף בהצעת החוק של גפני הוא הצעת פתרון למצוקתם של עובדות ועובדים מבוגרים במקצועות שוחקים כגון נקיון או טיפול בילדים – עבודות שרבות מהן מבוצעות על ידי נשים שאינן מעוניינות להמשיך לעבוד, אך עושות זאת מכורח הקיום. לפי ההצעה, בכל הסכם שבו המדינה מהווה צד כמעסיק ייקבעו תנאי פרישה מועדפים לעובד במקצוע שוחק (גברים ונשים כאחד) לעומת עובדים אחרים באותו מקום עבודה – גם אם עובדים אלה אינם צד לאותו הסכם, וזאת בין היתר לאור העסקת עובדי קבלן במסגרת שירותים הניתנים על ידי המדינה לאזרחיה. בנוסף, ייאסר על גוף ציבורי להתקשר עם ספק שאינו מציע לעובדיו במקצועות שוחקים תנאי פרישה מועדפים. ההצעה מגדירה מקצוע שוחק כ"מקצוע שהעבודה בו מתאפיינת בשחיקה פיזית או מנטלית ניכרת", ללא פירוט של המקצועות הספציפיים.
מהצעת האוצר שהוגשה בחמישי האחרון נעדרים כל המרכיבים המשלימים בהצעת החוק של גפני – הן ההטבות הכלכליות, והן הדרישה להסדרי פרישה מיטיבים לעובדים במקצועות שוחקים.
