וונדי רנארד בת ה-28 היא שחקנית ההגנה הטובה ביותר בעולם כיום. התכונות שלה הופכות אותה לשחקנית ההגנה המושלמת בכדורגל הנשים: היא גבוהה מאוד (1.87 מטר), מהירה מאוד, חזקה מאוד, אינטליגנטית, ויודעת לקרוא בקלות את התקפת היריבות. רנארד הובילה את קבוצתה, ליון, לארבע זכיות רצופות בגביע האלופות, וכעת היא מתכננת להוביל את נבחרת צרפת לתואר העולמי הראשון בתולדותיה.
רנארד, הצעירה מבין ארבע בנות, גדלה באי מרטיניק שנמצא באיים הקריביים ושייך לצרפת. היא חיה עם משפחתה בעיירת חוף קטנה בשם לפשר, המרוחקת כשעה נסיעה מכל כפר או עיירה אחרת על האי. בסיום יום הלימודים נהגה רנארד ללכת יחד עם כל הבנים לשחות בים ולשחק כדורגל בחוף.
https://twitter.com/JuanDirection58/status/1140839055795638273
כילדה היחידה בין חבורת הבנים, רנארד הייתה צריכה לשחק חזק יותר וחכם יותר מהם כדי לזכות בכבוד שלהם. המשחקים על החוף היו מאולתרים: שני זוגות נעליים שימשו כשערים, ובקבוק פלסטיק שימש כתחליף המושלם לכדורגל על שפת החוף, מול נוף מטריף חושים ושמש אין סופית.
את האהבה שלה למשחק הכדורגל קיבלה רנארד מהנשים במשפחתה. דודתה שימשה כשופטת במשחקי הכדורגל באי, ואמה אהבה לראות משחקי כדורגל צרפתי בטלוויזיה. בגיל 8 נפטר אביה ממחלת הסרטן ואמה השקיעה את כל כולה בפרנסת הבית עם חמשת הנפשות. יום אחד צפו רנארד ואמה בנבחרת הנשים של צרפת, וכשהבת הצעירה ראתה את מלכת שערי כל הזמנים של צרפת מרינט פישון, הודיעה הבת הצעירה שיום אחד היא תהיה שם, ותלבש את החולצה הכחולה של נבחרת הנשים.
באותו הרגע הבינה רנארד מהו היעוד של חייה. כשהמורה בבית הספר ביקשה מהתלמידים לכתוב על פתק מה הם רוצים להיות כשיגדלו, רנארד כתבה שהיא רוצה להיות שחקנית כדורגל מקצוענית ודיילת במטוס. לאחר שהמורה ראתה את הפתק היא ביקשה מרנארד לשנות את מה שכתבה בטענה שהמקצוע "כדורגלנית" איננו קיים בעולם. רנארד סירבה וטענה בתוקף שזה מה שהיא רוצה וזה מה שהיא תהיה, למרות כל מי שלא מאמין בה.
רנארד גדלה כנערה גבוהה וחזקה שמשחקת בקבוצות בנים חובבניות בליגות של האי, בשם פרהוטין ורפיד לורן. בראיון לכתבה במגזין הצרפתי ליברטיון סיפרה: "מההתחלה הייתי צריכה לסמן את השטח שלי כדי שיקבלו ויכבדו אותי. כשאת עדיין ילדה, זה באופן טבעי בונה את האופי שלך". בגיל 15, כשלבשה את מדי רפיד, רנארד הייתה נוסעת במיניבוס קטן וצפוף למשחקים ברחבי האי, כבת יחידה עם קבוצת הבנים. היא מספרת שבמהלך הנסיעות האווירה הייתה נהדרת ועזרה לה לחזק את האישיות שלה, אך לצד זאת היא עדיין זוכרת איך הייתה חוזרת הביתה ובוכה לבד בחדר, בעקבות היחס הקשה ממנו סבלה בליגת הבנים המקומית.
לאחר שהרשימה בקבוצות המקומיות והובילה את קבוצתה לזכייה בגביע עד גיל 15 עם שער נגיחה אופייני, זכתה רנארד להזדמנות מיוחדת להיבחן באקדמיית הכדורגל קליירפונטיין. היא נסעה לצרפת עם ביטחון אדיר בכך שהיא נמצאת בדרך הנכונה להגשים את חלומה. "היתה לי מטרה אחת מגיל צעיר – להפוך לשחקנית כדורגל מקצוענית. הייתי חדורת אמונה, כדי לצאת מהאי שלי", אמרה.
אך ההתרגשות האדירה הפכה לחרדה ופחד. הנחיתה בצרפת הביה את רנארד למקום חדש בו אף אחד לא מכיר אותה, שאין בה טיפה של שמש או ים וכל הזמן קר בחוץ. פתאום היא הרגישה שזה גדול עליה: "הייתי בדרך כלל הבת היחידה בקבוצה שלי, הייתי הבת היחידה בכל האי. ופה אף אחד לא הכיר אותי, בניגוד לשאר הבנות שהגיעו מצרפת ועקבו אחריהן במשך השנים האחרונות."
כאשר רנארד הגיעה למבחנים היא גילתה את הבדלי הרמות האדירים בין האי הקטן שלה לכדורגל הנערות המסודר בצרפת. היא ניסתה להרשים כמה שיותר במהלך האימונים, אך בגלל שהייתה חסרת הבנה בסיסית במשחק ומסורבלת מדי, המאמנים שבחנו אותה החליטו שהיא לא מספיק טובה והיא שוחררה מהמשך האימונים.
לאחר המבחנים היא נסעה לפריז לשהות בביתו של דודה. במקום לתקשר אם חברי המשפחה, רנארד נצמדה למסך המחשב ובמשך ימים שלמים חיכתה שיתפרסם סגל השחקניות לעונה הבאה בבית הספר היוקרתי. לאחר שסוף סוף התפרסם הסגל הרשמי, היא חיפשה את שמה וגילתה שלא התקבלה. בעצב רב היא התקשה למאמן שלה באי והודתה לו על ארגון ההזדמנות. המאמן הפתיע אותה ודרש ממנה להישאר עוד קצת בצרפת. "יש עוד אופציה קטנה שאת צריכה ללכת לבדוק", הוא התעקש.
למזלה, במהלך האימונים נכח גם מאמנה החדש והשאפתן של קבוצת ליון, פאריד בנסיטיטי, שיחד עם הנשיא ז'אן-מישל אולס תיכננו להפוך את קבוצת הנשים של מועדון אולימפיק ליון, שהוקמה רק בקיץ 2004, לקבוצה הטובה באירופה. המאמן החדש התרשם מהגובה ומהפוטנציאל של השחקנית הצעירה, והציע לה להצטרף למועדון הקטן בעל השאיפות הגדולות.
It takes some bottle to step up and take a second penalty after missing the first one.
Take a bow Wendie Renard, that was exceptional character. #FIFAWWC #FRA pic.twitter.com/2hXwuABVfR
— 90min (@90min_Football) June 17, 2019
"היא הייתה שחקנית גולמית, לא ממש מתאימה לכדורגל האירופי", סיפר בנסיטיטי. "הרבה מאוד אנשי מקצוע ביקרו את האמונה שלי בה. במהלך המשחקים היא עשתה הרבה טעויות והייתה חלשה פיזית, אבל האמנתי בה מאוד והיא עבדה קשה מאוד כדי להתקדם. כתוצאה מכך, היא הפכה לשחקנית ההגנה הטובה ביותר בעולם כיום".
רנארד הצטרפה לליון במהלך הזכייה הראשונה של הקבוצה בליגה המקומית, והמשיכה יחד עם המועדון להשתלטות על צרפת עם 12 אליפויות רצופות, שכללו גם השתלטות על אירופה, עם חמש זכיות שבתוכן שלוש השנים האחרונות. השנים הללו הפכו את רנארד לאחת הכוכבות הגדולות ביותר של הקבוצה, ולמנהיגה הבלעדית במועדון ובנבחרת. בגיל 23 בלבד היא הפכה לקפטנית של ליון, ושל נבחרת צרפת.
Wendie Renard après le sacre en Ligue des champions :
???? «Il y a une justice dans la vie» https://t.co/jHEafvsp8r pic.twitter.com/P23TipWIYi
— L'ÉQUIPE (@lequipe) May 24, 2018
כשרנארד הייתה נערה צעירה באי מרטיניק, חבריה ללימודים נהגו ללעוג לה בגלל הגובה הייחודי שלה. מה שנתפס בעיני אנשים רבים יוצא דופן ומושא ללעג, העניק לה יתרון משמעותי לאורך כל הקריירה שלה. "כבר מזמן תפסתי את גודל הגוף שלי כמושך המון תשומת לב", סיפרה, "כשהייתי צעירה סבלתי הרבה מלעג. היום כבר לא אכפת לי, הבנתי שזה נכס". היא מנצלת את הגובה שלה גם בהגנה האגרסיבית ובמיקום מצוין על המגרש, וגם ביכולת התקפית נדירה לשחקנית הגנה. במהלך הקריירה שלה כבשה 102 שערים במדי ליון ו-23 נוספים עבור נבחרת צרפת, כמעט כולם בנגיחות מדויקות לאחר מצב נייח.
רנארד היא דוגמה נהדרת לילדה שגדלה באי רחוק מאוד מאירופה, וחלמה להפוך יום אחד לשחקנית כדורגל מקצוענית. הדרך שלה הייתה אולי לא פשוטה ומלאת אתגרים, אך בעזרת אמונה גדולה, כוח רצון והשקעה היא הצליחה להגיע לרמות הגבוהות ביותר בעולם הכדורגל לנשים. כעת נבחרת צרפת תצטרך את האיכות הפיזית והנפשית שלה כדי להתגבר על נבחרת ברזיל בשלב שמינית הגמר, בדרך לעוד צעד לעבר הזכייה בגביע היסטורי שלו כל הצרפתים מצפים.