הוא היה איש חינוך שניהל בתי ספר יהודים בגולה והצליח להבריח יהודים דרך מדינות אויב תחת סכנת מוות ולהעלותם לישראל. הוא הפך לסוכן מוסד ולאחר שהצליח להגיע לישראל בחר לחזור למדינת האויב כדי לארגן את דרך הבריחה לעוד עשרות אלפי יהודים. זהו סיפורו של פרדה יזזאו אקלום, מיוזמי ומתכנני אחד ממבצעי הבריחה הנועזים ביותר של יהודים מאתיופיה לישראל. לרגל יום הזכרון ליהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לישראל מספר אחיו עמרם אקלום, על פועלו של אקלום ועל מורשתו.

"ראיתי את התכנית של מיקי חיימוביץ', 'המערכת', זה היה על גזענות", פותח עמרם. "היה שם קטע נורא שהוא פשוט שגרת החיים שלנו, לקחו שלושה אתיופים צעירים ושמו אותם על ספסל בלילה בשכונה ברחובות שהיא לא השכונה של האתיופים. תוך דקה הגיעה ניידת, ואז עוד אחת ועוד אחת. יצאו משם מלא שוטרים ואפילו כלב גדול. הצבע שלהם פשוט לא התאים לשכונה והתחילו לעצור אותם. כל התוכנית הראתה את היחס של החברה לאנשים עם צבע עור כהה. באותו הזמן הבת שלי הכינה מצגת (לבית הספר, א.ב) על פרדה אקלום וכל רגע היא באה להסתכל מה אני רואה. אתה יודע, היא רואה אתיופים בטלוויזיה וזה ישר מושך אותה לראות על מה זה. ואני, כל פעם מעביר ערוץ, לא רוצה שתראה את זה, לא רוצה שתתחיל לספוג את זה כבר עכשיו. אבל הבנתי בסוף שאין איך להתחמק. גם היא תצטרך להתמודד עם התג הזה ואין איך למנוע את זה".

השיחה עם אקלום לא נגעה רק בגזענות ובאפליה. היא נגעה קודם כל בשאלה כיצד ניתן להתמודד עם אותן תופעות וכיצד ניתן לשנות בראש ובראשונה את יחסם של צעירים יוצאי אתיופיה לעצמם. "אנחנו מגדלים דור בלי גאווה עצמית. הצבע שלהם הוא חרא, הסיפור שלהם הוא הסטיגמה, הם חווים את הגזענות והאפליה ומקבלים את זה. את הסיפור שלנו, של עליית אתיופיה, הם לא באמת מכירים. את הסיפור של פרדה יזזאו, של יונה בוגלה, של ההורים שלהם, הם לא מכירים".

"אנחנו מגדלים דור בלי גאווה עצמית. הצבע שלהם הוא חרא, הסיפור שלהם הוא הסטיגמה, הם חווים את הגזענות והאפליה ומקבלים את זה. את הסיפור שלנו, של עליית אתיופיה, הם לא באמת מכירים".

וכמו רבים מן הצעירים עליהם מדבר אקלום, גם רבים מאזרחי ישראל לא מכירים כלל את סיפור העלייה מאתיופיה. "הממסד מספר את עליית יהודי אתיופיה דרך העיניים שלו", אומר עמרם, "הסוכנות היהודית, המוסד, הג'ויינט, מבצע משה, השייטת. הישראלים הלבנים שבאו להציל את העניים המסכנים ולהוציא אותם מהחושות שלהם באתיופיה. את הסיפור שלנו, את הנרטיב שלנו לא מכירים. והכי כואב זה שהצעירים שלנו, של העדה האתיופית, לא מכירים את הסיפור הזה".

טקס חנוכת אנדרטת זיכרון לחללי העלייה מאתיופיה, בהר הרצל בירושלים, 2007. בצילום, נציגי העדה חולפים על פני האנדרטה. צילום: משה מילנר / ארכיון התצלומים הלאומי

טקס חנוכת אנדרטת זיכרון לחללי העלייה מאתיופיה, בהר הרצל בירושלים, 2007. בצילום, נציגי העדה חולפים על פני האנדרטה. צילום: משה מילנר / ארכיון התצלומים הלאומי

בשנת 1977 החליט מנחם בגין להעלות את יהודי אתיופיה לישראל. המוסד בדק והגיע למסקנה שזה בלתי אפשרי כיוון שבאותם ימים היתה באתיופיה מלחמה והסיכון בהוצאת היהודים מהמדינה היה גבוה. באותם ימים הגיע למוסד מכתב מיהודי שברח מאתיופיה והגיע לסודן. היהודי הזה, פרדה יזזאו אקלום, ביקש שיחלצו אותו לישראל ומכאן למעשה נוצר הקשר בין אקלום לבין המוסד. אקלום התבקש להשאר בסודן וליצור את הנתיב להברחת יהודי אתיופיה לסודן ומשם לישראל. למדינה לא היו קשרים בסודן העויינת את ישראל ואקלום פעל בזמן שנרדף על ידי השלטונות.

גם לאחר שהגיע לישראל בחר לשוב לסודן והקים את התשתית למבצע משה. הסכנות שבהן עמד, התושייה, האומץ והמחירים האישיים העצומים ששילם יכלו בקלות להפוך את סיפורו לאחד מהאתוסים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית והציונית אך את הסיפור הזה מעט מאד אנשים מכירים.

"אנחנו לא יכולים פשוט לחכות שהצבע ידהה ונהיה לבנים, זה לא יקרה. אנחנו צריכים לחזק את האתוס שלנו, זה יאפשר לנו להיות ישראלים טובים יותר. אנשים שהם יהודים ואתיופים וישראלים, כזהות מגובשת אחת ולא הפרדה של זהויות".

לדבריו של אקלום ההיכרות עם הסיפור הזה, כמו עם סיפורי גבורה רבים נוספים של יהודי אתיופיה, יכולה לחולל שינוי גדול מאוד בחברה הישראלית ולהציב את הקהילה האתיופית במקום אחר לחלוטין. "אנחנו קהילה שלא יודעת לפתח את המיתוסים והגיבורים שלה, שיכולים להיות מודל לחיקוי. אנחנו לא יכולים פשוט לחכות שהצבע ידהה ונהיה לבנים, זה לא יקרה. אנחנו צריכים לחזק את האתוס שלנו, זה יאפשר לנו להיות ישראלים טובים יותר. אנשים שהם יהודים ואתיופים וישראלים, כזהות מגובשת אחת ולא הפרדה של זהויות", הוא אומר.

לאקלום ביקורת על מערכת החינוך הישראלית שלדבריו לא מספרת את סיפור העלייה, לפחות לא מנקודת המבט האתיופית. "אני מרצה בבתי ספר ועברתי הרבה מאד מוסדות חינוך. רק פעם אחת ראיתי תמונה של איש שחור במוסד חינוכי, זה היה בבית ספר בירושלים. הרמתי את העיניים וראיתי שתלויה שם תמונה גדולה שיש בה אתיופי. זו היתה תמונה שבה עמדו שלושה אנשי דת אחד לצד השני: הרב עובדיה יוסף, רב אשכנזי שאני לא זוכר את שמו והרב הראשי של העדה, הקייס עאדנה. היו לי דמעות בעיניים", הוא מספר בהתרגשות.

"אני מרצה בבתי ספר ועברתי הרבה מאד מוסדות חינוך. רק פעם אחת ראיתי תמונה של איש שחור במוסד חינוכי".

סיפורו של פרדה יזזאו אקלום מסופר כיום בעיקר במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי בתנועות הנוער. "אם יש מישהו שהפך את הסיפור של פרדה לדמות ואתוס זה הנוער העובד והלומד. הם לקחו את זה כסיפור מופת והפכו אותו לדמות מוכרת בכל התנועה – חניכים ומדריכים. לא רק ב'פינה' האתיופית, אלא לכל התנועה".

חן אדרי, רכזת הפעילות של נוער יוצא אתיופיה בנוער העובד והלומד מסבירה כי תנועת הנוער העובד והלומד מחנכת כבר שבע שנים את חניכיה להכיר ולהוקיר את סיפור העלייה הציוני של יהודי אתיופיה. לדבריה בתנועה מתעקשים להאיר את סיפורם של גיבורי העלייה שנשארו בצל במשך שנים רבות, "פרדה אקלום כחלוץ, פורץ הדרך מסודן לישראל, מחנך, הפך עם השנים לדמות מופת בתנועתנו. אנו מציינים את פועלו במספר מועדים בשנה: חגיגות חג הסיגד, סמינר שורשים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה", היא מציינת.

טקס חנוכת אנדרטת זיכרון לחללי העלייה מאתיופיה, בהר הרצל בירושלים. בצילום, מראה כללי של האנדרטה.

טקס חנוכת אנדרטת זיכרון לחללי העלייה מאתיופיה, בהר הרצל בירושלים. בצילום, מראה כללי של האנדרטה.

בימים אלו החל להיות מסופר סיפורו של אקלום גם בחוגים הרשמיים יותר. בשבוע שעבר נערך כנס מורשת לזכרו של פרדה במכללת בית ברל. בכנס השתתפו שרת המשפטים איילת שקד, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. נראה כי המאבק העיקש של עמרם אקלום ושותפיו להנחלת הזכרון והגבורה של יהודי אתיופיה החל לקבל את ההכרה הממסדית לה הוא ראוי.