סיעוד, בניין, חקלאות ועוד הרבה תחומים כבר זכו לתיוג הבעייתי של מקצועות בהם בהם "ישראלים לא מוכנים לעבוד". הסיבות הן, לכאורה, חוסר המוכנות של הישראלים לעבודה פיזית, הרתיעה מפני מילוי שירותים שיפגעו בכבודם, או הימנעות כללית מכל סוג של עבודה קשה. ובכל זאת, עובדי אגף התברואה בתל אביב מתחילים את יום העבודה שלהם באמצע הלילה. הם גוררים ומרימים פחי אשפה כבדים לתוך המשאית והולכים קילומטרים רבים מידי יום. הם מתעסקים במה שרוב האנשים נוטים להתרחק ממנו – הפסולת שלנו. ולמרות זאת – לעבודה במחלקה יש ביקוש, חלקם עזבו עבודות אחרות כדי להגיע אליה, הם גאים במקום עבודת ומאחלים לילדיהם לעבוד בה גם הם. איך הפכה העמידה על משאית הזבל לעבודה מבוקשת? יצאנו לבדוק.
הקבינה הכי מצוחצחת
השעה 03:30 לפנות בוקר. במרכז הלוגיסטי בתל כביר מתאספים נהגי המשאיות לרישום ומשיכת המשאיות לתחילת המשמרת. את אמנון סומבול, עובד אגף התברואה מזה 28 שנים, פגשתי שם. "אני רוצה שידעו שאני מהליכוד" אמר לי סומבול מיד אחרי ההיכרות, "שידעו שאני לא שמאלני. בעירייה כולם שמאלנים. אני חבר מרכז פעיל".
סומבול, 57, נשוי פלוס 3 "תוסיף גם פלוס נכד", תושב אור יהודה ובמקור משכונת עזרא בתל אביב הוריו עלו מעיראק, עובד מזה 28 שנים באגף התברואה בעיריית תל אביב. בתחילה עבד על טנדר סיור ובהמשך עבר לעבוד כנהג משאית כי הפרמייה הייתה יותר טובה. במשאית למעלה מעשרים שנים. אני נכנס לקבינה עם אמנון שאומר, "ציפית שיהיה כל כך נקי כאן?" ואכן הקבינה מצוחצחת ומריחה היטב. הוא מספר שהוא לא עוזב את המשמרת לפני שהוא מצחצח את הרכב ומוסיף, שנהגים אחרים לא מוכנים לנסוע במשאית שלו כדי לא להסתבך עם הדרישה הגבוהה שלו לניקיון.
איך נראה סדר היום שלך?
"מתרגלים לקום בשעות המוקדמות. קם לעבודה בשעה 3. בשלוש וחצי מגיע למשאית. בשמונה וחצי מסיים את העבודה אחרי פריקה ושטיפה של הרכב. עד שהרכב לא מבריק ומצוחצח אני לא עוזב אותו. חוזר הביתה או יושב עם החבר'ה בחניון. ישן צהריים מ11-16 או 17. משתדל ללכת לישון ב-11 או 12:30".
אתה אוהב את העבודה?
"היא לא משעממת. תמיד אתה עובד. לא נרדם. העבודה קשה. אתה קם בבוקר מוקדם. עובד שעות סבירות. אם תתחיל את העבודה בשעה שבע או שמונה, לא כדאי בכלל להיכנס לעיר. התברואה הוא אגף מספר אחד בארץ. אם בעבר היית מתבייש שאתה עובד בתברואה, היום אנשים גאים לעבוד בעירייה. לא צריך להתבייש בזה."
אבל אף אחד לא מאחל לילד שלו שיעבוד במשאיות זבל…
"אני היום מאחל לילד שלי שיעבוד בזבל. הלוואי שיצליח להיכנס. בעבר היו מעבירים מאבא לבן בירושה, היום אין את זה. אין כמו התנאים שלי בעירייה. לתברואה התנאים הכי טובים שיש."
"בוועד דואגים לאנשים. זה התחיל עם ארנון בר דוד (בר דוד כיהן בעבר כיו"ר ארגון עובדי עיריית ת"א, ש.נ). לא היה לנו יו"ר כזה אף פעם. אני יודע שבגלל זה הוא התקדם ונבחר להיות יו"ר ההסתדרות. אתה גם רואה שהעיר נקייה ושיש לנו ראש עיר. אני מקבל משכורות בזמן ואף פעם אין בעיות. אנחנו עובדים מעצמנו. מה שצריך אנחנו עובדים מסביב לשעון. בתקופת רוני מילוא היו שביתות. עם חולדאי זה לא קרה עשרים שנה".
"אם אתה לא רואה את העבודה כשליחות זו בעיה"
מידי לילה עובדי התברואה של עיריית תל אביב מפנים כ-1,200 טון אשפה (ובחג גם 1,600). על אף הדימוי הממוכן של פעולת הפינוי מפחי הפלסטיק אל תוך משאית האשפה, יש מי שבידיהם דואגים לגרור את הפחים ממחבואיהם ולחבר אותם למשאית שתניף אותם ותרוקן את תכולתם לתוך האשפה. אם על משאית מועמסים בדרך שגרה כ-8 טון אשפה בלילה, פועלי המשמרת בידיהם וגופם מעמיסים את המשקלים הללו. לצד המשקל הפועלים גם הולכים לא מעט לצד המשאית. לפי אפליקציה למדידת צעדים שהם הציגו לי, כ-9 עד 12 ק"מ בלילה.
בשעה ארבע בערך מגיעים לתחנת הכרמל בה מתאספים עובדי התברואה של היזור. אבי והבה סגן מנהל התחנה מקבל את פנינו ומספר כי בתחנה יש כ-40 עובדים: מכינים את הפחים לאיסוף, צוותי משאיות, עובדים שמכניסים את הפחים חזרה למקום, סגל ניהולי, פקחים, רכזת מחזור וצוות שמפנה מחזור.
בתחנת הכרמל מצטרפים העובדים שמעמיסים את הזבל על משאית האיסוף. דורון ברזילי, 57, תושב דרום תל אביב ופעיל שכונות בהתנדבות. ברזילי עובד עירייה כ-35 שנים ובמשאית 30 שנה באותו אזור – הטיילת (כולל אלנבי, הירקון והחופים) וכרם התימנים. תחנה 21. רועי שלו, בן 35, תושב אשדוד עם ותק של 8 שנים בעירייה שעובד במשאיות איסוף הנייר 4 פעמים בשבוע ויומיים ממלא מקום.
חצי שעה אל תוך המשמרת אני יורד לעבוד עם דורון ושלו שמעמיסים את הפחים. "אסור לשכוח, אנחנו גם נציגים של העירייה. התושב רואה אותנו ככה בשירות שאנחנו נותנים. אם אתה לא רואה את העבודה שליחות אז זו בעיה, זה עניין של אופי", אומר דורון תוך כדי עבודה. דורון, שבחייו האישיים פעיל ומתנדב בשכונת מגוריו, רואה קשר בין העבודה של פינוי האשפה להיותו פעיל שכונה ומוסיף, "אני עושה הכל בהתנדבות. מי שחי את הנושא החברתי יש לו סיפוק. כשהאזור שלי נקי אני מרוצה".
הוא מתאר את העבודה כ"פיזית ושוחקת. יש לנו בעיה שהגוף מתרגל לקום מוקדם. כי לא ישנים בלילה. גם בחופשות קמים באותן שעות. השעון הביולוגי מעיר אותך".
איך אתה שומר על הבריאות?
"בעבודה הזאת כל המשמרת אני רץ. מפעיל את כל הגוף. כל יום 8-9 ק"מ."
שליו, עובד צעיר יחסית במחלקת התברואה התחיל בעירייה בתור פקח. לאחר כמה שנים נפתחה האפשרות לעבור בין האגפים השונים וכל מצא את עצמו בתברואה. "זה מה שרציתי ואני אוהב את זה. בשבילי עבודה קשה זה סוג של פורקן" הוא מספר.
אתה לא מתבאס מתנאי העבודה? הלכלוך? שעות העבודה הקשות?
"בינינו, מי רוצה להיות פקח? אני איש של לילה. מת על השעות האלה. כנער עבדתי בשוק הסיטונאי בתל אביב בפירות וירקות. זרקו אותי למים מגיל צעיר".
לפני כשלושה חודשים עבר שליו לאשדוד יחד עם משפחתו, והם שוכרים בית ליד המשפחה של אשתו. מאז הוא מגיע לעבודה כל בוקר ברכבת, וסוגר את הקילומטר הנוסף עם קורקינט. בלילה בו נפגשנו, שליו החליף איש צוות קבוע אחר בקו. "אני מחכה להתחיל לעבוד בקו קבוע" אומר שליו שמחכה שיגיע הזמן שלו להתקדם ומוסיף, "זה עניין של ותק".
ממלכת היום
אחרי סבב איסוף הפסולת המשאיות מרוקנות בחיריה, חוזרות למרלוג לשטיפה וטיפולים ומיד יוצאות לסבב נוסף של איסוף הפסולת הממוחזרת. משאיות האיסוף הן אותן משאיות אבל הפחים בצבע שונה, וגם שיטת העבודה קצת אחרת מהפחים הירוקים: בעוד בפסולת הרגילה יש גם מי שתפקידו להחזיר את הפחים למקומם, באיסוף הנייר צוות המשאית אחראי גם על זה. פרט קטן, אבל משמעותי לאופן שבו נראית המשמרת.
צוות משאית איסוף הנייר, הנהג צדוק מזרחי, ויוסי שבירו וגיא עבר שעומדים מאחורה, אוספים אותי בכניסה לשכונת תל ברוך לסבב האיסוף מהפחים הכחולים. צדוק הנהג, בן 41, במקור מתל אביב ובשנתיים האחרונות תושב חולון, עזב לפני כשלוש שנים עבודה כנהג משאית עצמאי וכסוכן עץ ופרזול כדי להיכנס לאגף התברואה. "אבא שלי היה נהג 40 שנים באגף התברואה והייתה לי אופציה של דור ממשיך" אומר מזרחי. "זאת עבודה טובה ומסודרת. ויתרתי על השכר בגלל התנאים. אחזקת רכב מלאה, ביגוד, שעות העבודה, פנסיה, ביטוחי בריאות ושיניים לכל המשפחה. עובדים בגוף גדול וטוב. מרגיש שיש ועד. שאם צריך עזרה יש למי לפנות על כל בעיה שיש. הגוף גדול, עוזר ותומך ברוב המקרים". מעבר לכך, הוא מוסיף, "אני אוהב את העבודה. היא מספקת מבחינת העזרה והניקיון לתושבים. בדרך כלל מקבלים פרגונים, ולפעמים פחות".
הבדל נוסף ממשאיות איסוף האשפה הרגילות הוא שבכל יום מסלול האיסוף הוא אחר. מזרחי אחראי על האיסוף בכל צפון העיר, ממוצע יומי של 5-6 טון נייר. את המשאית מרוקנים בראשון לציון בחברת קמ"מ.
יוסי שבירו, 43, עובד בעירייה 22 שנים, מה 4 שנים במיחזור ו-3 חודשים בנייר. "נולדתי באור יהודה ואני חי שם עד היום. הגעתי לעבודה דרך חברת כוח אדם ואחרי ארבע שנים קיבלתי קביעות ב-94. אוהב הכל בעבודה. צחוקים. עובדים במשותף. באים לעבודה שמחים. מרגיש שיש חברים בעבודה. בתברואה יש הפרנסה הטובה ביותר. אני מבסוט, מה רע לי".
בין השכר לאשפה
העירייה וארגון העובדים רואים את העובד היום עין בעין" כך מספר לי שלום בן דוד (54), סגן יו"ר ארגון העובדים וסגן מנהל אגף התברואה. שלום עובד כבר 31 שנים בעירייה, ואת תחום התברואה הוא מכיר היטב.
מה היקפי פינוי האשפה איתם אתם מתמודדים ביום יום?
"1,100 עד 1,200 טון ביום רגיל. בחגים זה יכול להגיע גם ל1,400-1,600. כ-950 עובדים כולל נהגים מנהלים, פועלים. כל איסוף האשפה בת"א רבתי, כולל כל הרחובות, בתי חולים, מחנות צה"ל, בתי מלון, מחזור, גזם, הפרדה בין סוגי אשפה".
למה זה כל כך חשוב לעובדים באיזה קו הם עובדים?
"בסופו של יום הוא מכיר את הקו והבעיות ומכיר את מקומות הפריסה. איפה יש יותר אשפה ופחות איך להתנהל עם התושבים, החולי של כל מקום ומקום. בסופו של דבר הנגזרת של הפרמייה גם משליכה על המשכורות. כמעט הכל נמדד לפי כמות האשפה. יש יותר אשפה או פחות או משאית יותר קטנה או יותר גדולה זה משפיע על הפרמייה".
איך מתמודדים עם אופי העבודה בזבל?
"אנחנו נותנים להם הרבה קורסים והשתלמויות, מפתחים אותם, עושים העצמה, ימי גיבוש, אנחנו מעודדים לצאת ללימודים ולהשלים השכלה. מעודדים אותם גם מי שאין לו השכלה לעשות השלמת השכלה ולאחר מכן לתת להם גמול א' או גמול ב'. יש מגוון רחב של קורסים בין השאר למיומנות הקשורות בתקשורת ומחשבים. העובדים שלנו מרגישים שווים בין שווים."
