החופש הגדול כבר כאן. ביום שני הקרוב יצטרפו תלמידי בתי הספר היסודיים לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון, וייהנו מחופשה של חודשיים שלמים. החופשה הארוכה מהלימודים משמחת, לרוב, את הילדים ובני הנוער שנהנים מזמן ארוך מחוץ לכותלי בית הספר, אך עבור הורי הילדים, המצב שונה לחלוטין, שכן הפער בין ימי החופשה מהם נהנים התלמידים להוריהם העובדים משמעותי מאד. לפי בדיקה של המועצה לצרכנות, הצורך למצוא תעסוקה ומסגרת לילדים הוא גם יקר במיוחד. אולי תופתעו לגלות שהדילמות שהעסיקו את ההורים והמחנכים מראשיתה של מערכת החינוך הפורמלית, לא שונות בהרבה מהדילמות בהן אנו עוסקים היום בכל הנוגע לחופשת הקיץ. שאלות של עבודה, תנאי מזג אוויר קיצוניים ופערים בין המעמדות. אז בקיצור, איך נולד בכלל החופש הגדול?

בין הכנסייה לכרם

אחת העדויות המוקדמות ביותר לחופשת קיץ היא הוראתו של האפיפיור גריגוריוס התשיעי בשנת 1231, לכל מוסדות החינוך הקתוליים להוציא את התלמידים לחופשה בחודשי הקיץ על מנת שאלה יוכלו לסייע בעבודות החקלאות. חופשה זו נקראה בצרפת "חופשת הבציר" משום שעבודת בציר הענבים דרשה ידיים עובדות רבות ונערכה בצרפת בחודשים אוגוסט עד ספטמבר. באותה העת לא היו במדינות השונות חוקים הנוגעים לחינוך, והכנסייה הקתולית שלטה במרבית מוסדות החינוך ביבשת.

תלמידי יסודי יוצאים לחופש הגדול. (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

חופשת הקיץ, שהחלה במאה ה-13, נמשכה במאות הבאות במוסדות החינוך של הכנסייה אולם אט אט לאחר הרפורמציה הגדולה צמחו באירופה מוסדות חינוך נוספים ואחוז התלמידים מבין הילדים והנוער גדל. עם בואה של המהפכה התעשייתית וההגירה הגדולה של הכפריים העירה, נפתחו באירופה בתי ספר רבים עבור ילדי מעמד הביניים ומעמד הפועלים.

הצורך בבתי הספר נבע ברובו מהרצון להשגיח על הילדים שעה שהוריהם יצאו לעבוד. נוסף לכך הצורך להכשיר את הילדים על מנת שיוכלו גם הם, בבוא העת, להיות עובדים. בקרב מעמד הפועלים ההכשרה כללה בעיקר ישיבה בכיתה המנוהלת באופן היררכי עד השמע הצלצול (תוכן הלימוד פחות חשוב). בקרב הילדים של המעמדות הגבוהים הייתה חשיבות גבוהה ללימודי שפות, כתיבה, מתמטיקה ומדעים – וזאת על מנת שיוכלו לרשת את עסקיהם ומקצועותיהם של הוריהם.

ריבוי בתי הספר הוביל להתחלה של חקיקה מדינית אודות מערכת הלימוד, שחלק ממנה היה גם קביעת ימי החופש. בצרפת למשל נקבע לוח החופשות הרשמי לאחר המהפכה הצרפתית והוכללו בו חופשות בכל החגים הקתולים, והגדולה שבהן היא חופשת חג המולד, וכן חופשה ארוכה בתקופת הבציר (אוגוסט – ספטמבר). במאה ה-19 הורה נפוליאון להאריך את חופשת חג הפסחא בחמישה ימים נוספים כך שיהיו לתלמידים שתי חופשות ארוכות מלבד חופשת הבציר.

באותה העת הנהיג בגרמניה מלך פרוסיה פרידריך ה-2 (פרידריך הגדול) חוק חינוך חובה ובו לוח חופשות הכולל את חופשת הקיץ הארוכה. אבל חושב להבהיר, פרידריך ה-2 והמחוקקים הצרפתיים לא המציאו את החופש הגדול – הם פשוט חוקקו את הנורמה שהתרחשה בפועל עוד זמן ארוך קודם לכן. מרבית מוסדות החינוך נהגו לצאת לחופשת קיץ, וגם במוסדות שלא יצאו לחופשה שכזאת נוכחות התלמידים בקיץ הייתה דלילה. יתכן כי גם האפיפיור קבע את מועד חופשת הקיץ לפי צרכי התלמידים שהתבטאו היטב בהיעדרם עוד בטרם הוראתו.

תלמידים כיתה בגבעת ברנר, 1940 (צילום: ארכיון גבעת ברנר, צלם חנן בהיר, מתוך אתר פיקיויקי)

עדות נוספת לכך שהגורם הרשמי להחלת חופשת קיץ במערכת החינוך האירופאית הוא הצורך בידיים עובדות בחקלאות היא החלטת ממשלת צרפת בסוף המאה ה-19 להאריך את "חופשת הקיץ" (שכונתה גם "חופשת הבציר") כך שתסתיים בסוף עונת הקציר בצרפת – כלומר באוקטובר. לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה לתלמידים הצרפתים חופשה מאמצע יולי ועד אוקטובר – חופשת הבציר והקציר.

עונת הציד

אולם לא כל ההיסטוריונים מסכימים עם הנרטיב החקלאי – כמה היסטוריונים של מערכת החינוך בצרפת, ביניהם קלוד לליאבר ודניאל מואטי, טוענים כי הגורם לחקיקה על מועד חופשת הקיץ היה דווקא הצורך של בני המעמדות הגבוהים (האצולה והבורגנות) לצאת לחופשות ציד. עונת הציד במערב אירופה חלה בחודשים אוגוסט וספטמבר. נהוג היה כי בני המעמדות הגבוהים יוצאו לחופשה מהעיר הצפופה והחמה לארמונות שלהם בכפר, שם היו יוצאים לטיולי ציד עם כלביהם. חופשות הקיץ הלכו והפכו לנפוצות בקרב קבוצות נוספות בחברה הצרפתית החל מהמאה ה-19. ככל שצמח מעמד הביניים כך נוצקו המסורות של חופשות קיץ בהרים ובחופי הים – חופשות אליהן יוצאים בימינו כמעט כל הצרפתים. היציאה לחופשה, שעוגנה בחוק הצרפתי גם עבור העובדים כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 (כיום אזרחי צרפת זכאים לחמישה שבועות חופשה בתשלום מדי שנה), היא שיצרה את הצורך להפסיק את הלימודים.

גם בארצות הברית הגורם לחופשת הקיץ לא היה החקלאות. באזורים החקלאיים של ארה"ב שאחרי מלחמת האזרחים, היו בדרך כלל שני סמסטרים קצרים: חורף וקיץ דווקא. ובשאר ימות השנה, בפרט בעונות המעבר, הילדים נשארו בבית על מנת לסייע בעבודה. באזורים עירוניים המצב היה הפוך ובתי הספר היו פתוחים כמעט לאורך כל השנה. בניו יורק של אמצע המאה ה-19, לדוגמה, בתי הספר פעלו כמעט 250 יום בשנה (לשם השוואה, כיום לומדים בארה"ב 175 ימים ובישראל 216 ימים). הגורם לשוני הזה בין ילדי העיר לילדי הכפר בארה"ב הוא מובן: בכפר הילדים נספרים כעובדים ואילו בעיר לא רק שהילדים לא עובדים, הם גם מפריעים להורים לעבוד. ללא בתי ספר ההורים העירוניים התקשו לצאת לעבוד.

חניכי הנוער העובד במחנה קיץ על הכרמל, 1945. (צילום: זולטן קלוגר/ויקימדיה קומנס)

לקראת סוף המאה ה-19 החליטו בארה"ב לצמצם את הדיפרנציאליות במערכת החינוך. נוספו ימי לימודים לבתי הספר בכפר, וצומצמו ימים לבתי הספר בעיר. אחד הגורמים לכך היה החשש כי בריאותם של התלמידים העירוניים נפגעת מהשהות הממושכת בתוך הכיתה. באותה העת התחילו להנהיג בארה"ב את החופש הגדול. ולמה בקיץ? כי חם. בעיקר בעיר, בצפיפות, עם כל הבניינים שחוסמים את הרוח. בקיצים שלפני המזגן, כיתות לימוד היו חמות מדי בכדי ללמוד – ובמיוחד בקיץ של ערי החוף בארה"ב. גם כאן לפי חוקרים שונים שבחנו את הנושא, החלת החופש הגדול באופן פורמלי התרחשה רק לאחר שבפועל מרבית בתי הספר היו סגורים בקיץ כי התלמידים פשוט לא הגיעו בגלל החום.

החופש הגדול שלנו

כבר בראשיתו נדרש היישוב היהודי בארץ ישראל להתמודד עם שאלת החופש הגדול והצורך לאזן בין הצורך של התלמידים בחופשה, למורים הזקוקים לזמני הכשרה והשתלמות, ובין הצורך של ההורים לעבוד. עדות לכך ניתן למצוא בטור עמדה שפורסם בעיתון 'דבר' משנת 1937 בו כתב ד"ר ב. וולמן כי "בכל ארצות התבל מקובל לתת בסוף שנת הלימודים תקופת חופש של שניים-שלושה חודשים (…) הטוב שדבר (ביציאה לחופש, הח"מ) הוא הכרת הנזק הנגרם לבריאותו של הילד בביה"ס (…) מתי יתחיל ומתי יסתיים חופש הקיץ – גם זו שאלה מעוררת ויכוח (…) נכון הוא לסיים את שנת הלימודים ב-30-15 ביוני ולהתחיל ב-15-1 בספטמבר" סיכם ד"ר וולמן את דעתו בטור.

למעשה אחד האזכורים הראשונים ללוח חופשות מוסדר בכלל בתי הספר העבריים בארץ ישראל הופיע באסיפה הכללית של הסתדרות המורים בגדרה בשנת 1904. המורים שהתאגדו אז קבעו כי יהיו 88 ימי חופשה בשנת הלימודים: 11 ימים בחג הפסח – שלושה ימים לפניו ויום אחד אחריו, יום אחד בל"ג בעומר, שלושה ימים בשבועות – יום קודם ויום לאחר החג, יומיים בתשעה באב – יום לפני המועד. יומיים בחנוכה, יום בט"ו בשבט, שלושה ימים בפורים – יום לפני החג ויום לאחר החג, ו-65 ימי החופשה הגדולה. חופשת ראש השנה ויום הכיפורים נכללו באותה העת כחלק מחופשת הקיץ.

ילדים עובדים בחקלאות. 1954 (צילום: לע"מ)

חשוב להדגיש כי באותו התקופה, לא היה גוף מרכז למערכת החינוך ביישוב העברי והמורים שהתאגדו בהסתדרות פעלו למעשה כגוף המסדיר של המערכתך, את תכני הלימוד, שפת הלימוד וכו'. באופן מעניין למדי, מרבית הדיונים שקיימו המורים סבבו סביב שאלת תכני הלימוד, נפח לימודי התנ"ך, עברית חשבון וכו', וכן בשאלת שפת הלימוד בבתי הספר, ונראה כי דווקא שאלת החופשים עוררה פחות דיונים וסערות. אחד המאבקים הבולטים של הסתדרות המורים באותה התקופה היה כאמור סביב שפת הלימוד, אז לקחה ההסתדרות צעד פעיל ב"מלחמת השפות" וצידדה בלימודים בשפה העברית במוסדות החינוך בארץ ישראל, לעומת גורמים שצידדו בלימודים בשפות אחרות כמו גרמנית, שכן העברית הייתה בשלבי תחייתה הראשונים והייתה חסרה מונחים טכניים רבים הדרושים להוראה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה והחלת המנדט הבריטי בארץ ישראל הקימה ההסתדרות הציונית ועד חינוך שתפקד כמעין משרד חינוך טרם הקמת המדינה. גם בפרוטוקולים של דיוני ועד החינוך וועדת החינוך והתרבות בהסתדרות הציונות נראה כי נושא לוח החופשות תפס מקום משני, ועיקר הדיונים נגעו להסדרת הלימודים בשפה עברית בכלל בתי הספר, תקצוב בתי הספר, שאלת בתי הספר של האגודות החרדיות שהיו בארץ, וכן בשאלת הזרמים השונים בציונות ותכני הלימוד הכלליים, ושאלת מעמדה וכוחה של הסתדרות המורים. אולם שאלת החופשות נעדרת מהחלטות הוועד בראשיתו.

בכינוס בשנת 1922 של הוועד נקבע לבסוף כי זמן החופשה יהיה בחודשים יולי ואוגוסט וכי הלימודים יתחדשו ב-1 בספטמבר, זאת לאחר שנבחנו זמני החופשות במקומות שונים בעלי אקלים דומה כגון ספרד ולוב. כאמור, באותה התקופה לא היו קיימים מזגנים ולכן שאלת החום במיוחד באקלים הארץ ישראלי הייתה מכרעת. חודש יולי נחשב כחודש החם ביותר ועל כן הבחירה לצאת לחופשה דווקא בו גם בישראל, וזאת למרות שמועדה מתנגש עם תחילת חגי תשרי שלרוב מתרחשים בספטמבר.

גם בישראל רווח הסיפור כי החופש נוצר בשל אילוצי החקלאות והצורך בידיים עבודות, אולם נראה כי לבסוף היה זה מזג האוויר החם בישראל, לצד האינרציה של חופשות קיץ שהתקיימו באותה העת ברחבי העולם, שהכתיבו את מועדו של החופש הגדול כמו שאנו מכירים אותו כיום, וכי גיוס הילדים בהמוניהם לעבודות החקלאות בחודשי הקיץ נבע דווקא מהצורך להעסיק אותם ומהרצון להנחיל את ערכי החקלאות שהיו מהותיים לציונות בראשיתה.